"אני גאה באבא שיצא מהארון"

אז איך אתם מרגישים, משפחה מיוחדת שלי?

אריאל (כמעט בת ‭:(16‬ "אנחנו באמת משפחה מיוחדת‭."‬

מיקה (כמעט בת ‭:(12‬ "מיוחדת במינה‭."‬

אריאל: "כן, גם במינה וגם במין שלה‭."‬

כולנו מחייכים.

אבל לא תמיד היו שם חיוכים. לפני שש שנים בערך, אחרי 15 שנות נישואים, הרגשתי שמשהו לא בסדר. לכאורה היינו אז זוג שגרתי ומרוצה: גינקולוג בן 40 ועיתונאית בת ‭,39‬ שגרים בבית חמוד במושב, מגדלים שתי ילדות מתוקות ומוקפים בחברים. אבל משהו הלך והשתבש בקשר שלנו. הוא היה מכונס בעצמו, ואני עצבנית. ככל שדרשתי לדעת – הוא השתבלל. אחרי שנה, טיפול משפחתי והרבה כעס ותסכול, יצאה האמת לאור, וליתר דיוק – הוא יצא. מהארון.

למה לקח לו כל-כך הרבה זמן לספר את האמת?

"פחדתי שתגידי לי 'תודה שהיית, ועכשיו – נא לארוז וללכת‭,"‬ הוא הסביר בדיעבד.

הייתה הקלה מסוימת בידיעה שמדובר בגברים אחרים ולא בנשים אחרות - אבל הידיעה לא הפחיתה מעוצמת הכאב. אחרי שניסינו - באמת שניסינו - הבנו שאי אפשר להמשיך ככה, ושכל אחד צריך ללכת לדרכו. "גירושים של עצב‭,"‬ אני קוראת לזה עד היום. עצב, ופחות כעס.

אחרי ההחלטה להיפרד הגיעה השאלה איך. היו שם שתי ילדות רכות, שצריך לספר להן שאבא מעדיף לחיות עם גברים, והייתה משפחה שלמה מסביב שהבינה שמשהו לא הולך כמו שצריך, אבל לא דמיינה לעצמה ש"זה זה‭,"‬ והיה בית שצריך לפרק.

"אם לפרק – אז עד הסוף‭,"‬ אמר רוני וצדק. כשסיפרנו להורים, לאחים ולחברים, התגובה לא הייתה קלה. היה בכי ומשפטי "ידענו שמשהו לא בסדר ופחדנו לשאול‭."‬ היה עצב גדול על הזוגיות הטובה, שהיו שאמרו לנו ששימשה עבורם מודל. גם הסיבה לפרידה הפתיעה את הרוב. רק מעטים אמרו שניחשו. לחלק היה קשה לעכל את הדברים, וחלק חיבקו אותנו והתפללו איתנו שנהיה חזקים. גם אנחנו בכינו, בכינו, וגם קצת בכינו.

ההחלטה לספר לבנות את האמת הוציאה את העוקץ מהסיפור ואיפשרה לנו להמשיך בחיינו, עם עליות ומורדות, אבל עם הרבה שפיות. היום, שש שנים אחרי הפרידה, אנחנו במקום אחר לגמרי ויודעים שהקשר לא יינתק לעולם. הגירושים לא העלימו את האהבה, החברות, השיתוף והדאגה. אנחנו חיים בבית נחמיה, במרחק 30 מטר האחד מהשנייה, חוגגים חגים יחד, נוסעים לחו"ל בצוותא, צופים בסרטים, נהנים מבדיחות משותפות, לפעמים בוכים, רבים ומתרגזים, עושים סצנות ונעלבים. הבדיחה הכי שגורה אצלנו היא שאנחנו יותר טובים כגרושים מאשר הרבה זוגות נשואים אחרים.

 "אבא הוא קודם כל רופא אהוב ומוערך, שהוא מבשל נהדר, שהוא אבא אוהב – ולא רק הומו". צילום אילוסטרציה: index open 

דראג קווינס ועגלה

בואו נחזור ליום שבו סיפרנו לכן. זה היה בשבועות, אריאל הייתה בת 9 ומיקה בת ‭.5‬ הלכתן לים עם אבא, ואני סידרתי את הבית והבטן התהפכה לי. חיכיתי שתחזרו, וכל הזמן העיקה עליי המחשבה שבעוד כמה שעות נהרוס לכן את החיים. זה היה אחד הימים הקשים בחיי. זוכרות?

אריאל: "הושבתם אותנו על השטיח, ואבא נשען על הספה והתחיל לבכות, ואז את, אמא, בעטת בו ואמרת שהוא גבר ושאסור לו לבכות‭."‬ עברנו דרך די ארוכה מאז, דברים טובים ופחות טובים. מה דעתכן על זה? מה היה פחות טוב?

מיקה: "הקטע של הגירושים עצמם‭."‬

אריאל: "העובדה שעברנו לגור בשני בתים, הפיצול הזה של אבא כאן ואמא שם, והשאלה איך תגיב המשפחה‭."‬

רוני: "אני זוכר את השאלות הראשונות של אריאל. מיד כשסיפרנו לכן, שלחת אליי מבט חכם ושאלת: 'ואם יהיה לך חבר שלא יאהב אותנו‭'?‬ ואמרתי לך: 'לא יהיה כזה, תמיד תהיו אצלי במקום הראשון‭.'‬ ושוב שאלת: 'ומה אם הוא לא יאהב אותנו ולא יגיד לך שהוא לא אוהב אותנו‭'?‬ שאלות של ילדה בת ‭,9‬ שגרמו ללב שלי להיקרע מרוב כאב והערצה לתבונה שלך. אמרתי לך כבר אז שלא יהיה גבר שייקח אותי מכן. זו עסקת חבילה – אתן באות איתי‭."‬

אני חושבת שהייתן מוכנות לגירושים כי הכנו אתכן מרגע שבו שנינו, אבא ואני, ידענו שאבא גיי. עוד המשכנו לחיות ביחד כמה שנים, ומשהו בנו כנראה ידע שבין אם ניפרד ובין אם לא - אתן צריכות להיות חלק מזה. שאיש לא יוכל להפתיע אתכן. שאם יגידו לכן 'אבא שלכן הומו' תדעו מה לענות.

רוני: "ללא קשר להומוסקסואליות, מגיל צעיר חינכנו אתכן לפתיחות‭."‬ עוד לפני שסיפרנו לכן, כהכנה ליציאה מהארון, לקחנו אתכן ל'וויגסטוק' בגן העצמאות. זה היה פסטיבל עם דראג קווינס, עם עקבים ואיפור כבד ומופעים אקסטרווגנדיים. אריאל הייתה בת ‭,6‬ ומיקה הייתה בת שנתיים בעגלה.

אריאל: "והכרתם לנו חברים של אבא‭."‬

רוני: "כחלק מההכנות לגילוי הזמנו זוג לארוחת ערב אצלנו כדי לבחון איך תגיבו אם הם יתנשקו ויתחבקו. כשראית אותם, שאלת אם הם ה"א ו"ו מ"ם ו"ו. שאלנו אתכן אם זה יפריע לכן שהם יתנשקו ויתחבקו ואתן גיחכתן, אבל בסך-הכל קיבלתן את זה די יפה‭."‬

המשבר הראשון

בלילה שבו סיפרנו לבנות ניגשתי לכסות אותן לפני השינה. אריאל כרכה את זרועותיה סביבי והודיעה בקול נחרץ: "אמא, אני אתמוך בך כמה שצריך‭."‬ חיבקתי אותה, צחקתי ובכיתי. שילוב של צחוק ובכי נהפך למוטיב חוזר בחיים שלנו. כמה ימים אחרי שסיפרנו לבנות, אריאל ביקשה רשות לשתף חברה בסוד. אמרנו לה שיש לה אישור לספר למי שהיא רוצה. אחר-הצהריים, שעה קלה לאחר שהלכה לחברתה הטובה, התקשרה אלינו אמה של החברה, בוכה וצוחקת. "הילדה סיפרה שאתם נפרדים ובכיתי, וכששאלנו למה, היא סיפרה שזה בגלל שאבא שלה גוי, והתפוצצנו מצחוק‭."‬

המשבר הראשון של אריאל היה לקראת כיתה ז‭,'‬ רגע לפני החטיבה. "מאוד פחדת לספר שאנחנו גרושים ושאני הומו‭,"‬ נזכר רוני. "ישבנו בסלון ושיחקנו במשחקי הדמיה, אמרנו שאולי יקניטו אותך שאבא שלך אגזוזן או נושך כריות, תיארנו מצב שבו יגידו לך 'אם אבא שלך אוהב ללבוש שמלות – זה אומר שהוא הומו‭'?‬ ותגידי 'אני לא יודעת, כי הוא לובש בכל פעם שמלה אחרת‭.'‬ אבל ברגע שסיפרת, וכולם ידעו, בעצם כבר לא היה משבר‭."‬ היה משבר כי רצית להיראות במיטבך ליד החברים שלך, וזה בסדר.

זוכרת איך יעצנו לך להתמודד עם זה?

אריאל: "כדבר נורמלי לחלוטין, כי כשאת מתייחסת אל זה בטבעיות - הסביבה שלך לא תעשה מזה עניין. אמרתם שמצבים קשים מרפאים בהומור, וככה לקחתי את זה. אמרתם שאבא הוא קודם כל רופא אהוב ומוערך, שהוא מבשל נהדר, שהוא אבא אוהב – ולא רק הומו. אמא, את בעצמך אמרת שאת גאה בו‭."‬

מיקה: "ברגע שזה לא מפריע לנו – לאחרים זה כבר בטח לא מפריע‭."‬

רוני: "מיקה, שהייתה קטנה כשנפרדנו, לא ממש ידעה להסביר מה הבעיה עם אבא שלה ואמרה לכולם שזה נורא כיף שיהיו לה שני בתים, כי אבא אוהב לבלות עם בנים, כאילו שאני משחק כדורגל ושותה בירה‭."‬

מיקה צוחקת: "בטח, מצאת מי ישחק כדורגל‭."‬

ובשלב מסוים באמת שאלו אתכן בהסעות לבית הספר, בצעקות ולפני שאר הילדים, אם אבא שלכן הומו. זוכרות מה עניתן?

מיקה: "בטח, ענינו – 'כן, אז מה‭'?‬ והילדים השתתקו‭."‬

רוני: "למיקה היה רגע של משברון. היא כעסה על החברות שלה שמדברות על זה, אבל מהר מאוד זה עבר לך, ילדונת. הפצנו את זה בכל מקום – כולם ידעו. לא היה סיכוי שמישהו יתקיל אתכן. דיברנו על זה במושב שלנו, בבית הספר, אצל היועצת. היה באז ואחרי כן זה נרגע, והכל חזר לקדמותו. פסיכולוג שאיתו התייעצנו לגביכן היה די בהלם. אנחנו עודדנו אותו שהכל בסדר‭."‬

מיקה: "למה? על מה היה הלם‭"?‬ לפני שש שנים זה עוד לא היה מקובל כמו היום, ולקח זמן עד שנרגעתי והבנתי שאתן בסדר. רק חברה אחת, יפעת, פסיכותרפיסטית מוכשרת, הקשיבה לנו ואמרה: 'אתם עושים את זה הכי טוב שאפשר, פשוט תמשיכו ככה‭,'‬ ונתנה לנו המון כוח.

אריאל: "בקיצור, די בזכותכם יש לפסיכולוגים אומץ לדבר על זה‭."‬

איך אתן מרגישות היום? מפריע לכן יותר שנפרדנו, או העובדה שאבא שלכן הומו?

אריאל: "התרגלנו לזה שהוא הומו. הגירושים, זה מה שלפעמים קצת מציק, אם כי גם לזה כבר התרגלנו. יש שני בתים, וזה מנג'ס לעבור מפה לשם ולהחליט איפה ישנים, ויש פיצול. זה חבל‭."‬

ואם היינו מתגרשים בגלל אישה אחרת?

מיקה: "זה היה יותר קשה אפילו‭."‬

אריאל: "היינו כועסות עליו הרבה יותר, אם הוא היה בוגד בך עם אישה. כשאתה הומו, זה אומר שלא הייתה לך ברירה, כי זה אתה, זו האישיות שלך. אבל אם הייתה שם אישה אחרת, הייתי מרביצה לך אפילו שהייתי בכיתה ד‭."'‬

מיקה: "ואני הייתי עושה כמו אריאל, כי האחים הקטנים מחקים את הגדולים‭."‬

יש עדיין עניין סביבכן?

מיקה: "במחנה הקיץ השנה שאלו אותי החברות איך אני מסתדרת עם אבא הומו. זה קרה כי דיברנו על זוג חברות שלכם, אורית ותמי, שהן לסביות. חברות שלי חשבו שזו מילת גנאי, ושאלו למה אני אומרת עליהן דברים כאלה, ואני הסברתי שלסביות זו בכלל לא מילת גנאי ושאני אוהבת אותן, שהן חברות שלנו, ושבכלל, גם אבא שלי כזה‭."‬

וכשאת אומרת את זה – איך את מרגישה?

"שאין לי מה להתבייש בזה. הן שאלו איך מסתדרים במשפחה כזו, ואני אמרתי שההבדל היחיד הוא שלאבא יש חבר במקום חברה‭."‬

אריאל: "גם חברים שלי שאלו והתעניינו. אני זוכרת שפעם שמענו בחבר'ה את עברי לידר ומישהו אמר 'יואו, עברי לידר, אני לא יכול לשמוע את ההומו הזה‭,'‬ ושאלתי 'סליחה, יש לך בעיה עם הומואים‭,'?‬ והוא כמעט הסתתר מתחת לשטיח ומילמל 'לא, מה פתאום‭,'?‬ וכולם צחקו‭."‬

כשאתן רואות זוגות של לסביות והומואים, מה זה עושה לכן?

אריאל: "מצד אחד אני מקבלת את אבא וזה טבעי לי, אבל כשאני רואה זוגות של גברים, לא פעם זה מרגיש לי מוזר‭."‬

מיקה: "לפעמים אנחנו עושות טוטו כשאנחנו רואות מישהו ובוחנות אותו לפי הלבוש שלו או הצורה שבה הוא הולך, אנחנו גם נותנות להם שמות – פרינסס וכאלה. גם אתה לפעמים צוחק איתנו‭."‬

רוני: "בטח, גם אותי זה מצחיק כשמישהו מתלבש בצורה מוגזמת ופרובוקטיבית. זה קטע, כי ילדים אחרים בגילכן לא מסתכלים על דברים כאלה. מצד שני, אתן מבינות שהכל סטריאוטיפים - יש הרבה גברים גבריים מאוד שהם הומואים, ויש גברים עדינים ונשיים שהם סטרייטים‭."‬

אריאל: "זה ברור. הומו לא מוגדר לפי הלבוש, אלא לפי הנטייה המינית שלו‭."‬

ואם היה לכן ילד כזה בכיתה?

מיקה: "הייתי מקבלת אותו בלי היסוס. צריך לקבל את כל מי ששונה - גם אם הוא חולה סוכרת, ערבי או דתי‭."‬

ראינו ביחד את התוכנית "אמא מחליפה‭."‬ הפריעה לכן התגובה של דינה ברדה, שהזדעזעה כשנשלחה לזוג הומואים בניו-ג'רזי, שחיים ביחד ומגדלים 3 ילדים מאומצים?

אריאל: "מאוד. מה, את חיה בעולם שלישי? אף פעם לא שמעת שיש גברים שחיים יחד? מה שהיה הכי מעליב בעיניי הוא שהיא אמרה שהיא לא מסוגלת לישון באותו בית עם המשפחה הזו, ועוד צריכה לחשוב על זה. כאילו, מה? מי קבע מה נורמלי ומה לא? משפחה הומוסקסואלית זה פחות טוב ממשפחות סטרייטיות‭"?‬

מיקה: "אותי הכעיס שדינה אמרה משהו כמו 'הם רוצים לשנות את העולם, אבל למה על גב הילדים‭.'‬ זה כל-כך לא נכון. היא חיה בתחושה שהשונה פסול. לאבא שלי יש חברים הומואים ולסביות, שהם הורים לא פחות טובים ממשפחות שיש בהן אבא וגם אמא. שתבוא לראות איך אורית ותמי מגדלות את שני הבנים שלהן. לא פלא שכל הילדים בגן שלהם רוצים שגם להם יהיו 'שתי אימות‭."'‬

רוני: "אגב, מצאו שרוב ההומוסקסואלים יצאו בכלל מבתים של הורים סטרייטים‭."‬

נו, כבר מזמן הגענו למסקנה שאנחנו בית של הומואים, כולנו כאן אוהבים גברים. רוני, אתה אל תצחק‭...‬ בפסח, כשבאת לאסוף אותנו לליל הסדר, דפקת בדלת ושאלת: "מתי אנחנו יוצאות מהבית‭"?‬

אריאל: "תמיד אמרתי שאנחנו בית של ארבע יפהפיות". ‬

הדייט ברח

בחודש שעבר, אחרי הרצח ב"בר נוער‭,"‬ הצטרפו אריאל ומיקה לאבא שלהן, ובאו איתו לעצרת הזיכרון בכיכר רבין‭".‬חשבתי שזה נורא להרוג ככה, בגלל דעות קדומות‭,"‬ אומרת מיקה. "גם אנשים חולי סוכרת הוא היה הורג, הרוצח? גם הם שונים, לא‭"?‬

אריאל: "היה לנו חשוב להיות שם עם אבא, בשבילו ובשביל החברים שלו. הסברתי לחבר שהתקשר אליי באמצע איפה אני, וכשהוא שאל למה, סיפרתי לו, והוא נורא התנצל‭,"‬ היא מחייכת. "אמרתי לו שיירגע, שאני חיה עם זה בשלום. מצד שני, יש בין החברים שלי כאלה שאומרים לי שזה נורא קוּל שיש לי אבא הומו‭."‬

מיקה: "גם לי אומרים לפעמים 'יו, מסכנה‭,'‬ ואותי זה מצחיק‭."‬ כן, לאנשים יש נטייה להיות נבוכים מאוד כשאומרים להם שמישהו בסביבה שלך גיי. שתדעו לכם שזו גם דרך לא רעה לפלרטט עם בחורים. היו לי דייטים שבהם השיחה התייבשה, עד שזרקתי לחלל האוויר שבעלי יצא מהארון. זה מיד מקפיץ את הדייט.

רוני: "פעם, כשעשיתי מסיבת יום הולדת לחבר שלי, הבאת אליי הביתה מישהו שיצאת איתו ונורא הסתקרן לראות איך נראית חבורה של גברים. קיבלו אותו כאן מאוד יפה, ואחרי הערב הזה‭...‬ הוא ברח, ומאז לא נודעו עקבותיו".

רוני: "אולי הוא עבר לצד שלנו‭."‬

אני חושבת שאתן עושות שירות מצוין לחברים שלכן. הילדים בכיתה של מיקה יודעים מגיל צעיר שאבא שלה הומו, ולא עושים מזה אישיו. מה זה עושה לכן כשאתן חושבות על אבא והחבר שלו?

מיקה: "זה לא מפריע לנו. שיעשה מה שטוב לו‭."‬

אריאל: "מצחיק אותנו שכשאבא מותח על החבר שלו ביקורת, הוא אומר 'נו בטח, הפרינססה עוד פעם לא מסכים עם משהו‭."'‬

איך תקבלו האחת את השנייה אם מישהי מכן תצא מהארון יום אחד?

"נפרגן לה‭,"‬ הן צוחקות.

הייתן מעדיפות שנספר לכן רק כשתגדלו?

אריאל: "זה שגדלנו ככה, זה הכי חכם. אם הייתם מספרים לנו בגיל מאוחר, היינו מבינות שהיה לכם לא נעים או שזו הייתה בושה. ככה גדלנו עם זה‭."‬

מיקה: "לספר, לספר, לספר. אחרת היינו מרגישות שחיינו בשקר. היינו חיות בתחושה שאבא אוהב אותך‭"...‬

סליחה, הוא מת עליי בכל מקרה! מה הייתן ממליצות למשפחות אחרות?

מיקה: "לשתף את הילדים, להראות להם שזה לא נורא, ושאפשר לחיות עם זה‭."‬

אריאל: "יש ימים יותר מצחיקים, ויש גם עצב ובכי – אז מה? אבל האמת הכי חשובה. זה מה שהילדים ייקחו איתם לבגרות שלהם. תמיד אמרתם לנו שאתם לא מתביישים בו, והורים שלא מספרים, זה אומר שהם מתביישים או חוששים מה תגיד הסביבה‭."‬

אתן גאות באבא שלכן?

אריאל: "אני גאה להיות בת של אבא גאה‭."‬

מיקה: "כל בית צריך אבא‭...‬ או שניים‭."‬

אתן יודעות מה? אני חושבת שאתן פשוט מלכות!

רוני: "אני חושב שאת מלכה‭."‬ לא, אני חושבת שאתה מלכה.

• הכתבה באדיבות מוסף "זמנים מודרניים".