זחוק הציבור לדעת

איזה צירוף מקרים: החודש הגיעו אלינו שתי שאלות שלמות על דברים שקורים בתוך הפה. בעצם שלוש אם סופרים את זאת שהגיעה אלינו מקמרלינג, אבל על זה תקראו למטה, בהמשך המדור. ונתחיל עם הקורא חיים מורדוכוביץ', שיש לו שם חזק ושאלה לא פראיירית: "למה נהיה קר בפה כששותים מים אחרי לעיסת מסטיק בטעם מנטה?". כדי לפענח את העניין הרמנו טלפון למיכל אפרת, מהנדסת מזון וביוטכנולוגיה ומומחית לתזונה, שעל ההתחלה ציידה אותנו בפריט מידע מפתיע: מנטול - החומר הפעיל במנטה - מוגדר באופן רשמי כסוג של אלכוהול. תודו שמהיום תסתכלו אחרת על מנטוס.

לפני שאתם רצים לפיצוצייה כדי להעמיס, כדאי שתדעו שלמנטול יש בכל זאת תכונות קצת שונות מאלה של אלכוהול מהסוג המשמח - ואחת מהן היא היכולת לגרום לנו לחוש בצינה שבכלל לא קיימת. "בפה נמצאים קולטנים שמסוגלים לחוש בשינויי טמפרטורה", מסבירה מיכל, "וכשמנטול נקשר לקולטן ומפעיל אותו, המוח מקבל הודעה שהטמפרטורה צנחה בפה, למרות שאין באמת אפקט של קירור". ומה קורה כששותים מים אחרי לעיסת המסטיק?

ובכן, מתברר שבסוגיה הקריטית הזאת עדיין אין קונצנזוס בין המדענים. אחדים מהם טוענים שהמים שוטפים חומרים אחרים שנדבקו קודם לקולטני הקור וחסמו אותם, וככה מאפשרים לשאריות המנטול שנותרו בפה להפעיל מחדש את הקולטנים שנחשפו. אחרים סבורים שהמנטול מגביר את רגישות הקולטנים במידה כזאת שכל גירוי קריר קטן - אפילו מי ברז - מתניע אותם במלוא העוצמה. ומיכל מוסיפה השערה משלה, שהסוכרים שנמצאים במסטיקים ובתוצרי מנטה אחרים מקררים את הפה כשהם נמסים בנוכחות מים. אנחנו נוטים להסכים איתה, כי ההסבר שלה הוא היחיד שאנחנו מבינים.

צולם במצלמת אבזם

ניצלנו את הסבלנות המופלגת של מיכל כדי להתקיל אותה בעוד שאלה, הפעם של סהר זאבי, שנכנס למצב רוח מהורהר אגב ירידה על שניצל עם סחוג. "האם אוכל חריף באמת שורף יותר קלוריות?", שואל סהר, והתשובה של מיכל היא כן ולא: כן שורף, אבל לא קלוריות. כלומר, חוקרים קנדיים שלא היה להם משהו יותר טוב לעשות ב־1998 אמנם הראו שתוספת של 10 גרם פלפל אדום חריף לארוחת הבוקר גורמת לפירוק שומנים מוגבר, אבל זה לא חד־משמעי, ולא ברור כמה זמן נמשך המטבוליזם המוגבר.

מה שברור זה זה: ממש כמו שיש בפה קולטני קור, יש בו גם קולטני חום וכאב. אלה אמורים לדווח לנו שמשהו לא בסדר במקרה שהכנסנו לפה, נניח, נר דולק. וכמו שהמנטול מפעיל את קולטני הקור, כך גם הקפסאיצין - המרכיב החריף העיקרי בסחוג, ובפלפלים בכלל - מתחבר לקולטני החום והכאב. זאת הסיבה לתחושת הבעירה והחום שמרגישים כשאוכלים חריף.

בנושא קשור, נכון שאי אפשר לכבות את הבעירה בפה באמצעות שתיית מים? אז זה כי קפסאיצין לא נמס במים. כדי להיפטר ממנו מומלץ לשתות דווקא חלב עם אחוזי שומן גבוהים או לאכול משהו ניטרלי כמו לחם, והאמת היא שגם אלכוהול יעזור. כן, אפילו לזה.

אבסולוט קולגייט

האם שתיית המון אלכוהול פוטרת גם מצחצוח שיניים, או רק מהקטעים המעיקים האלה של הגיית עיצורים ושליטה בסוגרים?

"ידוע שאלכוהול הורג חיידקים. האם זה אומר שאלכוהוליסטים לא צריכים לצחצח שיניים?", שואל הקורא תומר קמרלינג. מה, זה שהוא עורך פה לא אומר שהוא לא קורא.

"היית מת", עונה ד"ר גיא וולפין, הממונה על מחלקת השינניות בביה"ס לרפואת שיניים של אוניברסיטת תל אביב, שגם מקפיד לציין - בהתלהבות מעט מופרזת לטעמנו - שהוא הגבר היחיד במחלקה מלאה נשים ששמן סווטה. "סחיבה קטנה של וודקה אמנם מנקה את הפה מרוב החיידקים, אבל ברגע שהאלכוהול נבלע או משתחרר לחלל החדר בצורת אדים, החיידקים שועטים בחזרה פנימה".

אתה מבין, קמרלינג? החיידקים שאוהבים לגור לך בפה נמצאים כל הזמן באוויר. צחצוח שיניים נועד לקטול את אלה שכבר הצטברו על השיניים, ובמובן הזה גם אלכוהול - או אקונומיקה, אם כבר מדברים - יעשו את העבודה. העניין הוא שהוא יעשה את זה הרבה פחות ביעילות ממשחת שיניים, שמכילה חומרים שמגינים על השן מפני התקפות חוזרות של חיידקים. צריך לומר גם שיש הבדלים ברמת היעילות האנטי־בקטריאלית בין דרינקים שונים, בהתאם לאחוז האלכוהול שהם מכילים, וגם שהרבה משקאות אלכוהוליים הם בעלי רמת חומציות גבוהה - וגרוע מזה, מכילים סוכר - כך שנזקם גדול מתועלתם.

לסיום, מסר מעודד לצרכני אלכוהול עקביים: חיידקים הם לא הדאגה הכי גדולה שלכם. במצב הקיצוני ביותר של אלכוהוליזם נמאס ללשון סופית מכל החומרים המוזרים שמטפטפים עליה, והיא מפתחת תופעה מוזרה ומחרידה של גדילת יתר של תאים, שנראית כמו שערות שחורות וארוכות שצומחות על הלשון. לחיים!