פרשנות: מינוי דנקנר נוח גם לאריסון וגם לפישר

בשקט-בשקט, הסתיימה הבוקר (ג') באופן רשמי פרשה שהסעירה את כל צמרת המשק הישראלי עם מינויו של דני דנקנר למנכ"ל קבוצת אריסון השקעות. ההחלטה התקבלה היום רק ברמה הפורמלית: גורמים המעורים בנעשה בקבוצת אריסון אומרים שההחלטה להכניס את דנקנר לקבוצה התקבלה מיד כשהוכרע כי דנקנר יעזוב את בנק הפועלים. מהרגע שהתברר שלאריסון אין סיכוי להשאיר את דנקנר בבנק - היא קבעה עמו שיישאר בקבוצה.

נוח לאריסון: נשארת עם אנשי סודה

תזכורת: דני דנקנר "התפוטר" מתפקידו כיו"ר בנק הפועלים לפני כחודשיים, אחרי "מלחמת עולם" שניהלו נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, שדרשו את הדחתו עם בעלת השליטה, שרי אריסון. עם פרישתו מהנהלת הבנק, התפרסמו בתקשורת ספקולציות שונות באשר לעתידו. בין השאר, פורסמה הערכה לפיה דנקנר, המשמש כדירקטור בפועלים שווייץ, יהפוך ליו"ר הבנק השווייצרי. אבל אריסון, מסתבר, מעוניינת להמשיך לעבוד יחד עם אותה קבוצה מצומצמת של אנשים קרובים שזכו לאמונה האישי. דנקנר, כמו גם אפרת פלד, נמנים על הקבוצה הזאת.

כל עוד אריסון שלטה בבנק ביד רמה, היה לה נוח שדנקנר ינהל אותו ופלד תנהל את עסקיה האחרים. מהרגע שפישר ביצע את מה שהיא עצמה כינתה "הלאמה דה-פאקטו" של השליטה בבנק, היא העדיפה שדני יחבור לפלד בניהול שאר עסקי הקבוצה. 

כיצד מתייחסים בבנק המרכזי למינוי?

קבוצת אריסון היא חברה פרטית ואריסון יכולה לבצע מינויים בקבוצה לפי ראות עיניה, אבל ניתן להניח שהיא אינה מעוניינת לחדש את העימות עם הבנק המרכזי ותוהה בעצמה מה חושבים שם על המהלך. התשובה לכך נעוצה בשאלה מה בכלל רצו קברניטי בנק ישראל מדני דנקנר ולמה דרשו את הדחתו. פישר מעולם לא ענה לשאלה הזאת בפומבי.

בדו"חות שהעביר הבנק לבנק הפועלים נכתב כי דנקנר ביקש מבנק ישראל אישור לבצע החלטות ניהוליות שגויות שונות שגרמו למפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, לחשוב שאינו מתאים לתפקיד. זהו הסבר בעייתי: מדובר בהחלטות שלא יצאו לפועל. ממתי מפטרים עובד, בכיר ככל שיהיה, על טעויות שלא עשה אלא רק חשב לבצע? ניתן להעריך שבבנק ישראל פשוט שאפו להדיח אותו כדי לצמצם את השפעתה של אריסון על ניהול הבנק.

נוח לפישר: הבנק כאן, שרי ודני שם

אם לפישר ולחזקיהו הייתה בעיה כלשהי עם דני דנקנר עצמו, הם היו עשויים להיות מודאגים מהמינוי החדש. דנקנר הפך למנכ"ל החברה המחזיקה בשליטה בבנק, והוא עשוי, לחזור על הטעויות הניהוליות שביצע, כביכול, בעבר. אבל האמת היא שלפישר דווקא אין שום בעיה עם המינוי, כיוון שאין לו שום בעיה עם דנקנר. הבעיה שלו הייתה מהתחלה עם בעלת השליטה, ומבחינתו, מהרגע שאריסון נוטרלה מהשפעה אמיתית על הבנק, היא יכולה לעשות בקבוצה שלה ככל העולה על רוחה.

מינויו של דנקנר עושה בדיוק את מה שפישר רצה: הוא מסמן את דנקנר כבא כוחה של אריסון. מעכשיו, דנקנר כבר אינו מזוהה עם הבנק אלא עם אריסון בלבד. הוא הוצב במקום בטוח שבו אינו מפריע לאף אחד.

זהו מינוי שהוא סוף טוב לטלנובלה של צמרת המשק: כבודו של דנקנר שוקם והוא קיבל תפקיד ההולם את מעמדו; אריסון ממשיכה להעסיק לצדה את אנשי סודה שעליהם היא סומכת; ואילו פישר וחזקיהו קיבלו הפרדה רשמית ומוחלטת בין אריסון ובין הבנק.

הם הראו לה מי בעל הבית, וכעת היא הכירה בכך. ניתן להעריך שדנקנר ופלד יממשו את החזון שלאורו אריסון רוצה לנווט את עסקיה בעיקר בחברות אחרות של הקבוצה, כמו שיכון ובינוי וחברות המים והאנרגיה. בחברות כאלה ניתן לנהל את הדברים באופן שמבטא את הערכים האישיים של בעל השליטה ומקורביו. בנק הפועלים, לעומת זאת, ימשיך, בינתיים, להתנהל כמו בנק.