"אין מקצוע הומני יותר מטכנולוגיה"

מעטים הם אנשי האקדמיה שמציגים על שולחן משרדם צעצועי רובוטים ולגו צבעוני. פרופסור דוד מיודוסר, ראש החוג להוראת המדעים בבית הספר לחינוך שבאוניברסיטת תל אביב, הוא אחד מהם, ויש לו סיבה מצוינת לעשות זאת.

בעזרת כלי עבודה ייחודיים כאלה, במגוון רחב של ניסויים ושל שיטות מחקר, מיודוסר ועמיתיו לומדים ומפענחים את יכולתם של בני אדם, ושל ילדים בפרט, להבין, ליצור ולפעול בסביבות טכנולוגיות-מלאכותיות, או כפי שהוא מכנה אותן: "סביבות מעשה תבונת האדם".

"אין מקצוע הומני יותר מטכנולוגיה", אומר מיודוסר. "רק בני אדם יוצרים טכנולוגיה, והם עושים זאת בשביל בני אדם אחרים, כדי לפתור בעיות וכדי לשפר את איכות החיים". גם ההשלכות השליליות של הטכנולוגיה, כגון הפגיעה בסביבה, הן בסופו של דבר פרי היצירה של בני האדם, ועליהם מוטלת האחריות למצוא להן פתרון - מתוך הבנה מעמיקה של הנושא.

עד לפני כ-60 או 70 שנה, ההפרדה בין עולם הדומם לעולם החי הייתה ברורה למדי, כמעט חד-משמעית. עם הופעתם ופיתוחם של מחשבים ואמצעי בקרה אלקטרוניים אחרים, נעשו הגבולות מטושטשים: מכונות ומכשירים מכל הסוגים החלו להגיב לנעשה בסביבתם, לפעול ואפילו לקבל החלטות באופן עצמאי, החל בקומקום החשמלי המכבה את עצמו עם רתיחת המים וכלה במערכות בקרת טיסה. כיצד מתמודדים בני האדם עם תופעה חסרת תקדים זו? אילו תובנות ודרכי חשיבה הם מפתחים לצורך ההתמודדות הזאת וכיצד? האם אפשר, באמצעות חינוך מתאים, לקדם את הלמידה הזאת לתועלת האדם כפרט, ולקידומה של היצירה הטכנולוגית בכלל?

שאלות מסוג זה מעסיקות את מיודוסר ואת החוקרים האחרים בחוג, ועל אף הכלליות הפילוסופית כמעט של הנושא, תוצרי המחקר הם מוחשיים ומועילים, וקצתם כבר עשו את דרכם לתוך ניסויי שטח ולתכניות לימודים רשמיות בגנים ובבתי ספר יסודיים.

לשאלתי, אם יש טעם להשקיע בחינוך טכנולוגי לילדים כשהם גדלים ממילא בעולם טכנולוגי לעילא ומבינים אותו לא פחות טוב מן המבוגרים, מיודוסר משיב בחיוב. לדבריו, ההבנה הפונקציונלית של הסביבה הטכנולוגית, כגון האופן הנכון לתפעל טלפון סלולרי מתקדם, היא רק חלק מן התמונה ויש להשלימה באמצעות ההבנה התיאורטית.

אפשר אולי לדמות זאת לילד קטן הלומד לחצות את הכביש הסמוך לביתו רק כשהאור ברמזור ירוק. זוהי הבנה שטחית באופן יחסי, של תרחיש מסוים, ולא של הכלל העמוק יותר שחל על כל הכבישים והרמזורים באשר הם. למעשה, אחד מתחומי המחקר הבולטים בחוג בשנים האחרונות הוא התפתחות התפישה הטכנולוגית אצל ילדים בגילאי חמש עד שבע לערך, באותה תקופה שבה הם מפתחים גם תובנות לגבי תהליכים נפשיים שמתרחשים אצל בני אדם אחרים המכונות בשפה המקצועית Theory of Mind. כיצד נראית אפוא ה-Theory of Artificial Mind, תפישת ה"נפש" המלאכותית של המכונות החכמות?

תפעול זה רק חלק מהתמונה (צילום: index open) 

הטכנולוגיה המודרנית והחכמה היא אולי צעירה, אומר מיודוסר, אך המחשבה שעומדת בבסיסה אינה כזאת. המוח האנושי לא השתנה מבחינה ביולוגית במשך מאות ואלפי השנים האחרונות. כל חפץ מלאכותי נולד בראשו של אדם כלשהו, והפוטנציאל ליצור ולהבין עולמות וירטואליים וטכניים כמו אלה שאנו חיים בהם כיום היה קיים גם אצל אבותינו, אם כי לא בא לידי ביטוי. מסגרת המחקר של חשיבה ומיומנויות טכנולוגיות, שהוקמה בחוג להוראת המדעים לפני כעשר שנים, נועדה להבין ולזקק את מרכיביו של הפונציאל הזה, הן לצורך ההבנה האקדמית והן לשימוש מעשי.

"איננו מעוניינים להפוך את כל הילדים למהנדסים", הוא אומר בחיוך. המוקד היישומי של המחקר אינו פיתוח מיומנות השימוש בטכנולוגיה ייחודית כלשהי, אלא קידום תהליכי החשיבה הבסיסיים והעמוקים שמאפשרים לאדם להתנהל באופן מיטבי בעולם של טכנולוגיה, ולמצוא ולבחור, בדומה לאופן שבו עושים זאת מהנדסים, פתרונות מיטביים לבעיות לנוכח אילוצים ודרישות, ואין זה משנה אם אותו אדם הוא רופא, מהנדס או חקלאי. עם זאת, אין ספק שגם תחום הטכנולוגיה יֵצא נשכר מן העניין, ובמדינת ישראל, ששמה דגש כה חזק על ההיי-טק והפיתוח, זוהי מטרה חשובה ביותר.

לרוע המזל, רצון לחוד ומציאות לחוד. החינוך הטכנולוגי במערכת החינוך הממלכתית הוזנח במשך שנים רבות, ואף על פי שהוא חזר לתודעה לאחרונה, מיודוסר סבור שיש עוד מקום רב לשיפור. בטכנולוגיה יש עניין ואתגר, הוא מסביר, וזו הסיבה לכך שילדים תופשים אותה מהר כל כך בכוחות עצמם. אך כאמור, זה רק חלק מן הלמידה. הבנה עמוקה באמת מצריכה גם חשיבה תיאורטית, רפלקטיבית, שאינה מקבלת דברים כמובנים מאליהם ואותה אפשר להשיג ולפתח רק במסגרת לימודית. כמו כן, תובנות עמוקות נוצרות ועולות כשהלומד מקבל רקע עשיר ומגוון, וכן זמן להטמיע, להרהר וליצור.

במערכת החינוך מורגשת לעתים מגמה סותרת, ולפיה החשוב מכול הוא "להספיק את החומר" ולעמוד ביעדים קבועים כגון מבחני המיצ"ב המפורסמים. אפילו באקדמיה, בקרב מקצת הסטודנטים להוראה, יש נטייה לחפש פתרונות ישומיים, נקודתיים ומיידיים, ולזנוח את הראייה הכוללת ואת "המדע הבדיוני", במילותיו של מיודוסר, שיוצרים חזון שראוי לשאוף אליו.

בינתיים, במעבדות הניסוי, מתחוללים דברים שהיו נחשבים כשהם לעצמם, עד לא מזמן, מדע בדיוני: ילדים קטנים מרכיבים מלבני לגו רובוטים בעלי כושר תנועה ומתכנתים אותם לפעול בדרכים מורכבות בעזרת מחשב. בגילאים אלה, מציין מיודוסר, ילדים עדיין לא פיתחו את יכולות ההפשטה הדרושות להבנת המושגים של תוכנה ותכנות, ובוודאי שאינם מסוגלים לפתח קוד תוכנה בדרכים המקובלות. יותר מזה, אין הם מסוגלים לתת פירוט מילולי מדויק של מעשיהם ושל מחשבותיהם תוך כדי הניסוי. את הדברים האלה מסיקים החוקרים בתהליך מורכב של שקלול וניתוח דיווחים מילוליים, הקלטות וידאו ושאר מקורות מידע. אלה הם כלי הפיתוח הייחודיים, שהחוקרים יצרו כדי לאפשר לילדים לתכנת רובוט על אף מגבלות גילם, והם הפכו למוצר שישמש בבתי הספר ככלי לימוד.

מיודוסר ושותפיו לחשיבה ולמחקר במהלך השנים, פרופ' דוד חן, ד"ר שרונה ט. לוי, ד"ר ואדים טליס, אסי קופרמן וקרן פרצל, מתמקדים בתחום החינוך, אך קל לראות כיצד תוצריהם יוכלו להביא תועלת רבה גם בתחומים אחרים לבד מן היתרון הברור שהתלמידים ייכנסו לשוק העבודה כשהם מצוידים בהבנה טכנולוגית משופרת.

לדוגמה, אנשים בכל הגילאים נוטים להאניש מכונות חכמות ולדבר עליהן כעל בעלות תודעה, אם לא לדבר אליהן בפועל. המידע שאוספים מיודוסר ועמיתיו יוכל לסייע אפוא למדע הפסיכולוגיה בפענוח תפישת התודעה האנושית עצמה. גם תחום הנדסת האנוש יֵצא נשכר מהיכרות טובה יותר עם האופן שבו בני אדם מתמודדים עם טכנולוגיות.

בהקשר זה, שאלתי את פרופסור מיודוסר אם הנטייה הגוברת בשוק הצרכני ליצור מוצרים נוחים, ידידותיים למשתמש ופשוטים יותר ויותר לתפעול אינה פוגעת, למעשה, ביכולת של המשתמשים הצעירים לזהות ולהבין את הטכנולוגיה שעומדת בבסיסם. תשובתו הייתה שלילית. הדבר דומה לוויכוח הנושן בנושא שימוש במחשבונים בכיתות הלימוד, הסביר. האם הקלות של ביצוע החישובים בהם פוגעת בחשיבה המתמטית, או תורמת לה? אילו הייתה ליכולת האנושית "תקרה" מוגדרת, כלי עבודה טובים היו מקרבים אותנו אליה בלי שנוכל לפרוץ אותה, ולמעשה לא היו מקדמים אותנו קידום של ממש. אך הואיל ותקרה כזו אינה קיימת (למיטב ידיעתנו), הרי שככל שהטכנולוגיה שלנו תשתכלל ותהיה נגישה ונפוצה יותר, היא תישא אותנו מעלה והלאה, אל מחוזות ידע והבנה שנראים לנו, בינתיים, כמדע בדיוני.

הכתבה התפרסמה בגיליון ספטמבר של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל "