הפכפך ומעיק: איך מתמודדים עם אדם תנודתי?
אתם בטח מכירים אחד כזה: רגע אחד הוא שופע חום, אכפתיות וחיוכים, ודקה אחר כך הוא מביט בכם בקור ומדבר אליכם בבוז פוגע. פגשתם בטיפוס התנודתי, שמצבי הרוח שלו מנהלים אותו והוא מיטלטל ביניהם כמו רוח סערה. מה זה עושה לזוגיות, לילדים, וליחסים המקצועיים עם עמיתים, ואיך ניתן להתמודד מול אדם כזה?
הבוס של ג,' רופא ממרכז הארץ, הוא כמעט הבוס האידיאלי. "הוא מוצא זמן לכל רופא ויודע לומר את המילה המתאימה שתעודד אותו כשהוא עייף או שפוף. הוא נחשב אדם חם, ידידותי ואכפתי, ומתעניין בשלומנו ובמשפחות שלנו. למשל, כשילד של אחד מאיתנו חולה, הוא לעולם לא ישכח להרים טלפון בערב ולשאול מה נשמע," מספר ג.'
"אבל פתאום הוא 'מתהפך.' בלי סיבה נראית לעין הוא משתנה ב180- מעלות. האיש החייכן והמעורב הזה הופך לקודר, קצר-רוח, מכונס בעצמו ויורק אש. דוגמה? אם, נניח, לפני שעה התייעצתי איתו לגבי חולה, ותהיתי אם צריך להזמין בשבילו קרדיולוג, הבוס חשב יחד איתי, ביקש נתונים נוספים ועיבדנו את האפשרויות בשיתוף פעולה מלא. אבל אם הייתי פונה אליו חצי שעה או רבע שעה לפני או אחרי כן, הייתי יכול לפגוש אדם אחר לגמרי. 'עזוב אותי,' הוא היה רוטן וממשיך בטון מעליב: 'אם את הבעיה הזאת אתה לא יודע לפתור, מה כן אתה יודע לעשות'? וממשיך לזלזל כשאני עומד נזוף ומושפל בפתח חדרו.
"אני תמיד אומר לעצמי מחדש',רק לפני חצי שעה הוא חייך וטפח לי על השכם, אז מה קרה לו? זה משהו שעשיתי או אמרתי'? ובאותה מהירות שבה נחת עליו מצב הרוח הקודר, כך הוא גם חולף. ללא אות מבשר, גירוי או התניה שאפשר לראות מבחוץ."
גם פ' הבינה רק אחרי תקופה ארוכה שחברתה הטובה נ' היא תנודתית חסרת תקנה. הן נפגשו במשרד עורכי הדין שבו שתיהן עובדות, ועם הזמן התקרבו והקשר הידידותי ביניהן הלך והעמיק. "התחלנו להיפגש גם מחוץ למשרד ונושאי השיחה בינינו התרחבו, אבל ככל שהלכנו והתקרבנו שמתי לב למשהו מוזר," היא מתארת. "היו ימים שבאתי לחדר שלה להגיד לה בוקר טוב, והיא בתגובה חייכה אליי חיוך רחב, שמחה לקראתי והביעה אכפתיות ועניין. אבל אם הייתי נכנסת לחדרה, נניח, שעתיים אחרי כן, הייתי פוגשת אישה אחרת, קרה ומסויגת שבקושי חייכה ובמבט מקפיא סימנה לי שעדיף שאלך. הייתי יוצאת מהחדר שלה ושעות הופכת לי בראש את הסצינה האחרונה בינינו מתוך ניסיון להבין מה קרה, מה הפך אותה פתאום: האם זה משהו שאמרתי, משהו שלא אמרתי"?
פ' נעלבה, אבל החליטה לשתף את חברתה במצוקתה לגבי מצבי רוחה המשתנים. "התגובה שלה הדהימה אותי. היא בכלל לא הייתה מודעת לתנודתיות הזו שלה ולא הבינה על מה אני מדברת. מאז, מערכת היחסים בינינו הצטננה. פשוט לא בא לי להיות בכוננות ספיגה מתמדת ולא לדעת באיזה מצב רוח אמצא אותה. נמאס לי בכל פעם מחדש לבדוק את עצמי."
נעים כמו מטוטלת
כולנו סובלים ממצבי רוח משתנים שמקורם בגורמים חיצוניים או פנימיים. אבל בקרב התנודתיים (בשפה המקצועית ציקלוטינים) בין שני החדרים הללו - החדר של מצב הרוח הטוב והחדר של מצב הרוח הרע - אין פרוזדור ממתן. "המעבר
אצלם הוא חד, קיצוני וכמעט מיידי. הם נעים במעין מטוטלת, מהתעניינות להתעלמות, מחיוך לזעף – ובעוצמות מוגזמות משל האחרים," מסביר ד"ר מוטי משיח, סגן מנהל בית החולים לבריאות הנפש אברבנאל.
תנודתיות כזו יכולה להימצא על הרצף שבין מחלת הנפש מאניה-דפרסיה בקצה האחד, לבין הקצה שבו נמצאים אנשים בריאים בנפשם, שרק מנוּוטים ומנוהלים על ידי מצבי רוחם.
"אצל חלקם הסיבות לתמורה הפתאומית בהלך הרוח הן פנימיות. משהו מציף אותם, מטריד או מזכיר להם משהו, ואז ללא קשר עם ההתרחשות החיצונית הם מתקדרים ומתכנסים פנימה או להיפך – מגיבים בשמחה גם אם הם נמצאים באירוע לא קל," מסביר ד"ר משיח" .למעשה הם מגיבים לעצמם באותו רגע, ולא למתרחש."
לדבריו, גם אירועים חיצוניים יכולים להסביר את ההפכפכות הזאת. "אצל חלקם ההתנהגות מותנית במה שאומרים להם. אם הבוס החמיא, למשל, הם מרגישים בשמיים, שווים וראויים, כמעט כל-יכולים. אבל זמן קצר אחר כך, אם הבוס העיר להם אפילו על דבר שטותי, או באורח האגבי ביותר, מצב רוחם יטלטל אותם לתהומות."
"בטווח השפוי, האדם התנודתי הוא אחד שהערך העצמי שלו אינו מווסת כהלכה," מסבירה פרופ' רחל לוי-שיף, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ויו"ר הסתדרות הפסיכולוגים לשעבר. "בעל אופי ציקלוטיני הוא תלותי באחר, שמעלה אותו כמו בלון לשמיים ומוריד אותו כמו בלון שהוציאו ממנו את האוויר. עולמו מתנהל בשחור ולבן."
רוב התנודתיים לא מודעים כלל לבעייתיות שיוצרים מצבי הרוח שלהם בקרב מי שעומד מולם. "זה תמיד מביך, ואפילו מעליב, הקפיצה הזו שהם עושים במעבר ממצב צבירה אחד, כמו חיוך, למצב צבירה אחר, של רוגז למשל," אומר ד"ר גיל גולדצוויג, פסיכולוג קליני ורפואי מהמכללה האקדמית ת"א-יפו. "בן שיחם אינו יודע מה גרם לשינוי הפתאומי הזה ולכן מריץ בראשו שוב ושוב את הסיטואציה, מעלה השערות ולוקח על עצמו את האחריות להשתנות הזו.
"רק חלקנו מצליחים לפתח עם הזמן מנגנוני הגנה נגד אותם תנודתיים סדרתיים, אבל רובנו פשוט 'חותכים' ונפרדים מהם לשלום."
לדבריו, הטבע האנושי אינו בנוי להתרגל לתנודות אלה - הוא זקוק לקביעות. "יכולת השליטה והניבוי ביחסים חיונית לנו. כל הקשרים שלנו מתנהלים על בסיס רציף וקבוע פחות או יותר של תגובות ורגשות, ואילו התרחשות הפכפכה מערערת אותנו."
אבא מתנדנד, ילד חרד
ואם מבוגרים מתקשים להתרגל לתנודתיים, חשבו מה עובר על ילד להורה כזה. "לכל ילד יש צורך בסיסי וראשוני בהתקשרות יציבה. הורה תנודתי מבלבל, גורם לחרדה ומשבש את היכולת של הילד ליצור בעתיד מערכת יחסים," מזהיר פרופ' שמואל טיאנו, פסיכיאטר של הילד והמתבגר וסגן יו"ר האיגוד הבינלאומי של הילד והמתבגר. "כשילד גדל עם הורה שהתנהגותו תלויה במצבי רוחו ואינה יציבה, הוא מאבד את היכולת להבין מה נורמטיבי. הוא כבר לא יודע שאם הוא יעשה משהו טוב אז יחייכו אליו, ולעומת זאת אם יעשה משהו רע – יכעסו עליו. כי עם ההורה ההפכפך לא חשוב מה הוא יעשה, ממילא התגובה לא תהיה תואמת למעשים."
פרופ' לוי-שיף חושפת צד נוסף בקשיים שיש לילד להורה תנודתי: "הורה מהווה את היציבות, את ההגנה הראשונית והבטוחה בחיי ילד. לשם התפתחות תקינה הוא צריך להרגיש שאמו תהיה שם בשבילו. אבל כשהיא הפכפכה, הוא לא יודע איזו אמא הוא יפגוש ובאילו נסיבות – אם תהיה רגזנית ולא מתייחסת או רגועה ומרעיפת אהבה. חוסר הוודאות הזה מלמד אותו מגיל צעיר לא לבטוח בשום דבר ובאף אחד, כי ממילא לא חשוב מה יעשה או יגיד - ההתייחסות אליו לא תהיה תלויה בו. וכך המקום שלו, גם בעיני עצמו, הולך ומצטמצם."
לדבריה, ילד כזה גם יישא על גבו אשמה כבדה כי הוא ירגיש אחראי לשינויים הפתאומיים במצבי הרוח של אמו".בתובנה הילדותית, אם אמא כועסת עליי, סימן שהיא לא אוהבת אותי. אבל רגע, מה עשיתי? הרי רק לפני שלוש דקות עוד שיחקנו מחובקים על השטיח. אז מה קרה פתאום"?
ילדים להורה כזה נוטים לרצות אותו, להלך על ידו בזהירות כדי לא להעיר את מצב הרוח הרע מרבצו. "הילד ינסה בכל דרך למצוא חן בעיני אם כזו. הוא יצחיק אותה, ישעשע את רוחה ובלבד שירגיש ראוי לה. הציפייה הזו יוצרת דריכות ומתח, ופגיעה בתשתית הנורמלית של ההתפתחות התקינה," אומרת לוי-שיף.
המסקנה שלה לא פשוטה: "ילד כזה חווה דחייה. כל הצרכים הבסיסיים שלו לביטחון, לערך עצמי, למציאת מקום מפלט ולהתייחסות אינם מתגשמים. כשיגדל הוא יימנע מיחסים, ימשיך לא לסמוך על איש ויתקשה להתקשר רגשית. הוא תמיד יזכור שכשהיה קטן וחלש, לא שיקפו אותו. ועל העלבון הזה הוא בנה חומה בלתי חדירה להגן על נפשו הפגועה."
כמו רעל לזוגיות
ההפכפכות הזו הרסנית לא פחות גם בחיי הנישואים. "התנודתיות הזו היא רעל לנישואים," אומרת ד"ר חסיה ירושלמי, פסיכותרפיסטית פרטנית וזוגית. "בהתחלה בן הזוג ההפכפך מאשים את בת זוגו שהיא הסיבה למזגו המשתנה: 'מה קרה לי פתאום? זה בגלל מה שאמרת, עשית, קנית וכו.'' אישה לגבר כזה מפתחת דריכות וחוסר שקט. בשנים הראשונות היא עוד
מנסה לרצות ולהצטדק, ובלבד שלא יתקוף אותו מצב הרוח הרע. בהמשך היא כבר מלמדת את עצמה להבליג ולכלוא את רגשותיה, ובכך מאבדת מהאותנטיות ומהחופשיות שלה. היא מתנהלת בביתה כאילו הוא שדה מוקשים, נזהרת לא לדרוך," היא מסבירה.
בן הזוג ההפכפך יוצר תסכול מתמיד, חוסר ביטחון וחוסר יכולת לסמוך עליו. "לתכונה קבועה, אפילו אם היא מרגיזה, קמצנות למשל, אנחנו יודעים להתרגל. אבל למשהו בלתי צפוי שבא והולך אנחנו מתקשים להתרגל. לכן לא פעם בגלל סיבה זו הזוגיות נגמרת."
אז מה עושים? "למרות שהתנודתי אינו מודע להרס שזורעים מצבי הרוח הפתאומיים שלו על הסביבה, אני בעד להגיד להם גם דקה לפני שאנחנו מתנתקים מהם מה זה עושה לנו," מציע ד"ר גולדצוויג. "כך לפחות נסיר מאיתנו את התחושה שזה בגללנו ושאנחנו אחראים להשתנות הזו. כך נבין שזה הם ולא אנחנו."
לפנייה לכתב/ת 
