עסקית חמה

זהר רואימי, בת 32, מגשרת

המגשרת אחראית ללמד את הצדדים המסוכסכים לקחת אחריות על הקונפליקט שבו הם נמצאים ועל האופן שבו היו רוצים לראות את עתידם, ולתת להם את הכלים הנכונים לנהל את הקונפליקט ולסיים אותו.

קצת על התפקיד: כמגשרת אני מסייעת לצדדים שנמצאים בקונפליקט (משפטי, משפחתי, ארגוני, קהילתי ועוד) ליישב את הסכסוך ביניהם בדרך של הסכמה מרצון והימנעות מהסלמה לערוצים כמו בית משפט - ובכך לחסוך זמן, כסף ובעיקר עוגמת נפש מיותרת. פעמים רבות קורה שהצדדים יוצאים מהסכסוך במצב טוב בהרבה מכפי שהיה כשנכנסו אליו. כמנחת גישור אני מלמדת פרטים וקבוצות על תפיסת עולם אחרת, טובה ונכונה יותר להידברות ולניהול ממשקים ויחסים בחייהם - הן מקצועיים והן אישיים.

איך הגעתי לתפקיד: סיימתי לימודי משפטים, ותוך כדי התמחותי בבית משפט הזדמן לי לסייע לצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם בדרך טובה ונעימה. התאהבתי ברעיון של "עשיית שלום" בין אנשים, והמשכתי ללימודי תואר שני ביישוב סכסוכים. לאחר עבודה בבתי משפט ובמרכזי גישור והתנדבות בקהילה, חברתי ל"קבוצת גבים" - אחד הגופים המובילים בארץ ובעולם בחיזוק והעצמת שיתופי פעולה בין ארגונים ובתוכם, וכן בקרב קהילות ומשפחות.

קיבלתי את הג'וב בזכות: חיבור אמיתי לתפיסת העולם, אהבה כנה למקצוע ולעשייה ושאיפה גדולה ללמוד ולהתפתח.

החלק הכי מגניב בעבודה שלי הוא: האינטראקציה היומיומית עם אנשים ממגוון תחומים, ויכולת ההשפעה שלי על האנשים שאני עובדת עמם. אין סיפוק גדול יותר עבורי מאשר בני זוג שמגיעים נחושים להתגרש, ותוך כדי תהליך גישור זוכים לתובנות שונות לגבי המשך יחסיהם או מצליחים להשיג את מבוקשם תוך פגיעה מינימלית בעצמם ובסובבים אותם.

החלק הכי מבאס הוא: כשהצדדים בוחרים לנהל את חייהם ממקומות לא בריאים של אגו, משקעי עבר וחששות מיותרים, ולא מצליחים לראות את ההזדמנויות שניתנות להם לצאת מהקונפליקט ולחולל שינוי בחייהם.

תקנאו בי כי: אני נהנית מכל רגע של עשייה. אין לי יום שדומה לקודמו, ואני מרגישה שאני מצליחה לייצר השפעה ומשמעות ולו במעט בחייהם של אחרים.

פסגת השאיפות שלי היא: להוביל תהליך של סכסוך גדול ומשמעותי, שסיומו ישפיע לטובה לא רק על הצדדים הישירים שלו אלא גם על האוכלוסייה הרחבה, ושיהיה בו מסר חברתי חשוב.

אם לא הייתי מגשרת, הייתי: חלומי היה ועודנו להיות נגרית ולעסוק בעיצוב פנים.

עצה ששווה את משקלה: סמכי על עצמך, ושמחי על כל מה שמזדמן בחייך. הכול לטובה.

איך תהיי מגשרת – הטיפים של זהר רואימי:

• כדי להבין וללמוד את תפיסת העולם והשפה הגישורית, יש להתחיל בלימודי קורס בסיסי בגישור, להמשיך ללימודי פרקטיקום ולהתנסות בגישורים "חיים".
• מומלץ לחבור למרכזי גישור בקהילה. כך אפשר יהיה להתנדב ולפעול למען הקהילה, וגם לרכוש ניסיון.
  

• רצוי להתייעץ עם מגשרים ותיקים ומנוסים ולא להפסיק ללמוד, שכן הלמידה היא מתמדת ואינסופית.
  

• לא לשכוח שההשפעה על אנשים היא רבה, בייחוד כשהם מצויים במצבים רגישים וקונפליקטואליים. לכן יש לנהוג באחריות מרובה, ולא להתפשר על המקצועיות.
  

• זהר היא מגשרת ב"קבוצת גבים", הגוף המוביל בארץ במשא ומתן בגישור בניהולו של עמרי גפן.
  

שרון סולימן, בת 31, ארט דירקטורית

הארט דירקטורית אחראית על הגיית הרעיון לקמפיין הפרסומי, פיתוח הקונספט העיצובי שילווה אותו והפקתו בפועל (ובמילים אחרות: להביא רעיון פצצה שייראה סוף הדרך).

קצת על התפקיד: ארט דירקטורית היא חלק מצוות הקריאייטיב במשרד הפרסום. אני והקופירייטר הוגים רעיונות מגניבים וחכמים (לפחות משתדלים) לכל הפרסומות שיש בטלוויזיה, בעיתון, בשלטי החוצות ובשאר המדיות. אחרי שהקופירייטר כותב כמה שורות ב"Word" והולך הביתה, הארטית החרוצה נשארת במשרד (לבד, בחושך. מישהו אמר מרמור?) ומתחילה לעבוד על הפרויקט מבחינת העיצוב, הטיפוגרפיה, הצילום, האיור, העמדת החומרים בסטודיו וכו'.

איך הגעתי לתפקיד: כשסיימתי את לימודי העיצוב המפרכים חיפשתי עבודה בתחום. לא ממש הכרתי את התפקיד או את תחום הפרסום, והתפקיד הראשון שהתקבלתי אליו היה מעצבת בסטודיו במשרד פרסום. מהר מאוד הבנתי שאני רעבה ליותר, ובשלב הזה כבר הכרתי את מחלקת הקריאייטיב, ונפל לי האסימון שזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות: לחשוב על רעיונות מגניבים, לפצח בריפים, לכתוב תסריטים, לעצב מודעות - לעשות קריאייטיב. רצה הגורל ובפרסום, כמו בפרסום, התהפכו היוצרות והתפנה תקן במחלקה. חברה טובה שעבדה שם אז, ארטית בכירה שמאוד האמינה בי (וכאן המקום לומר שוב תודה: שרון חורב, את מלכה!) המליצה עליי, ותוך יומיים התחלתי לעבוד כארטית ג'וניורית.

קיבלתי את הג'וב בזכות: כישרון, הרבה רעב וקצת עזרה מחברה טובה.

החלק הכי מגניב בעבודה שלי הוא: לראות את הרעיונות שלי בטלוויזיה ובשלטי חוצות בכל הארץ. יש יותר מגניב מזה?!

החלק הכי מבאס הוא: שאני יודעת מתי היום שלי מתחיל, אבל אני אף פעם לא יודעת מתי הוא ייגמר...

תקנאו בי כי: אני עושה את מה שאני אוהבת, ומקבלת על זה כסף.

העובדה הכי פחות ידועה על ארט דירקטוריות: שחוץ מלעשות את עבודת ה"ארט" הן גם יודעות לחשוב, ואפילו לכתוב.

פסגת השאיפות שלי היא: אחרי שבגיל 21 גיליתי שלירח אני כבר לא אגיע, אומר בפשטות (וסליחה על החוצפה): להיות מאושרת.

אם לא הייתי ארט דירקטורית, הייתי: יותר בבית ואולי כבר נשואה (או שחקנית מובטלת).

עצה ששווה את משקלה: (זהירות, משפט פלצני לפנייך) פרפראזה פרועה על קונפוציוס, אם יורשה לי: אף פעם לא מאוחר לחזור אחורה, כשמגלים שצועדים בדרך לא נכונה (עובד, תאמיני לי).

איך תהיי ארט דירקטורית – הטיפים של שרון סולימן:

• כדאי להצטייד בתואר בעיצוב או בתקשורת חזותית, אחד כזה ממוסד מוכר ("בצלצל", "שנקר", "המכון הטכנולוגי חולון", "ויצ"ו") יכול לעזור.
• בריאיון הדגישי תכונות כמו רעב, רעב ורעב, ראש פתוח ונטול קיבעונות וכמובן חוש הומור.
• עולם הפרסום לא קל בכלל, ולמי שנכנס אליו לא מוכן יש לעתים תחושה של "החלום ושברו". חשבי היטב אם זה אכן מתאים לך, ואם כבר החלטת להיכנס לפחות תדאגי לפני כן לזוגיות.
  

שרון היא ארט דירקטורית במשרד הפרסום "אדלר חומסקי & ורשבסקי"

יוליה מלאחובה, בת 27, מנהלת ובעלים של רשת ספא אקספרס

מנהלת ספא אקספרס אחראית על ניהול הרשת ושיפור איכות השירות של המותג.

קצת על התפקיד: אני הבעלים של רשת הספא אקספרס הראשונה מסוגה בישראל. יש לי שלושה סניפים בתל אביב, ואני במו"מ על פתיחת רשת מקבילה במוסקבה וסניפים נוספים בארץ. בסניפים אפשר לקבל טיפולי פדיקור, מניקור, עיסויים, שיזוף בהתזה, הסרת שיער, עיצוב גבות וטיפולי פנים. הסניפים מעוצבים בהשראה ניו יורקית, והם פתוחים מהבוקר ועד 23:00 בלילה, כך שלא צריך לקבוע תור ואפשר פשוט להיכנס ובמקרה הכי גרוע לחכות 15 דקות.

איך הגעתי לתפקיד: עליתי לארץ מאוזבקיסטן לבד בגיל 17, אחרי שלמדתי שם פדיקור ומניקור. כדי להתקיים התחלתי לנקות בתים, והתקבלתי לעבודה אצל שוקי זיקרי. כשפיטרו אותי אחרי שלושה חודשים הבנתי שעם האופי שלי אני לא יכולה לעבוד בשביל אף אחד אחר אלא רק בשביל עצמי, ופתחתי מקום קטן בגודל של 7 מ"ר. לאט לאט חסכתי שקל לשקל ואחרי שנה פתחתי מקום גדול יותר, וכך התפתחתי. בזכות השירות ואיכות העבודה האנשים חוזרים, וכך מעגל הלקוחות מתרחב. לסיכום, הגעתי לתפקיד מתוך רעב ללחם, והמשכתי בזכות ההצלחה.

אחד מהסניפים של יוליה במבט מבפנים (צילום: יקי אסיאג)

קיבלתי את הג'וב בזכות: עצמי, וכמובן עבודה קשה, נחישות, אמונה בעצמי, קצת מזל בחיים ואנשים טובים שהאמינו בי ונתנו לי הזדמנות.

החלק הכי מגניב בעבודה שלי הוא: להוכיח לעצמי בכל יום מחדש שהשמיים הם הגבול.

החלק הכי מבאס הוא: שלפעמים אנשים שעובדים איתם המון זמן עוזבים.

תקנאו בי כי: הצלחתי לעשות את זה.

העובדה הכי פחות ידועה על בעלים של ספא אקספרס: שיש גם כאלה שלא באים מתוך התחום, ולכן קשה להם לבחור את האנשים הנכונים לעבודה.

פסגת השאיפות שלי היא: השמיים הם הגבול.

אם לא הייתי בעלים של ספא אקספרס, הייתי: עולה על ספינת משא ומטיילת בשווקים בעולם.

עצה ששווה את משקלה: בתי קברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם תחליף, ולכן לא צריך לפחד כשלקוח או עובד עוזב – גם להם יש תחליף.

איך תהיי בעלים של ספא - הטיפים של יוליה מלאחובה:

• כדי לעסוק בתחום חייבים ללמוד את המקצוע כמו שצריך ולהיות תותחים, כי התחרותיות קשה.
• אם את רוצה לפתוח עסק את חייבת להצטייד בחריצות, בנחישות ובאמינות.
• אל תקצרי תהליכים, אחרת הכול יירד לטמיון.
• לעולם אל תחשבי שאת יודעת הכול. כמו בכל מקצוע אחר, גם כאן אין גבול לידע ולעולם לא מפסיקים ללמוד.
  

"יוליה ספא אקספרס לידיים־רגליים" (דיזנגוף 101, ת"א; ירמיהו 43, ת"א; הרצל 17, ת"א)