אלוף על דו"ח גולדסטון: תודעה - חלק מהמערכה

בצה"ל לא מקלים ראש באפקט של דו"ח גולדסטון, שמתח ביקורת חריפה על ישראל והאשים את צה"ל בפשעי מלחמה במהלך מבצע "עופרת יצוקה". ראש אגף התכנון בצה"ל, האלוף אמיר אשל, סבור כי "צריך להקטין את הנזקים".

בראיון ל-ynet אמר האלוף אשל: "אנחנו יוצאים מנקודת פתיחה של חזקים מול חלשים. זה כבר שם אותך בנקודה לא פשוטה. זה לא אומר שצריך להרים ידיים, כי זה משפיע ברמה האסטרטגית על המדינה והיכולת לפעול ומגיע עד למטה. אני לא מציע שאף אחד ימות בגלל תודעה, אבל זה חלק מהמערכה. מפקדים, גם בשטח, צריכים לעשות את השיקול הנכון בכל נקודת זמן, ולפעמים לשים מגבלות לכוח. אין כאן מרשם, אבל אין ספק שיש היום יותר פרמטרים במערכת השיקולים, שחלקם רחוקים מההוויה הצבאית".

לדבריו, שדה הקרב מאוד מורכב, ולכן יש לקחת את נושא התודעה בחשבון. "הכל מצולם ומתועד. אין ספק שצריך לבחון את אופי הפעילות בהקשר הכולל - האם מה שארוויח פה שווה, לעומת מה שאפסיד. צריך לשאול כל הזמן האם נעשה ככה בפן המבצעי, מה נרוויח בפן התודעתי".

"החרפה משמעותית באיום הצבאי". האלוף אשל (צילום: דנה קופל)

האלוף אשל דוחה אמנם טענות רבות בדו"ח גולדסטון, אבל מציע שלא להקל ראש באפקט המצטבר של הביקורת. לדבריו, יש מה לעשות, גם במישור המבצעי. "לפעמים זה יותר מורכב מלהילחם", הוא אמר. "סוגיית הלגיטימציה לישראל משמעותית מאוד, כי אנחנו לא חיים בוואקום. זה חלק מהמערכה. אין ספק שלמדינת ישראל יש בעיה, דו"ח גולדסטון עשה לזה רפלקציה יותר חזקה. יש בעיה אחרי 'עופרת יצוקה'".

"האויב לא עומד במקום"

בצה"ל אמנם לא רואים מלחמה כוללת באופק, אבל ניתוח מודיעיני ואסטרטגי, מציב תמונת מצב לא פשוטה. "האויב לא עומד במקום. יש החרפה משמעותית באיום הצבאי על מדינת ישראל", מנתח האלוף אשל, שמסביר כי מדובר בנשק תלול מסלול ושהאויב מנסה להגדיל את הטווח ויכולת הדיוק. "כל המזרח התיכון מוצף, מעזה ועד איראן. כולם מזהים שהיתרון הגדול של מדינת ישראל הוא כוח המחץ האווירי ומנסים לקזז את היתרון הזה. הם רוכשים מערכות חדשות בהיקפים שכבר הרבה שנים לא ראינו".

אבל אלו לא כל האיומים על ישראל. לדברי האלוף אשל, "יש מגמות של שיבוש יכולות דרך אמצעים מתוחכמים, לוחמה אלקטרונית, וסוגיות של יכולות טרור שמתפתחות. יש גם התעצמות מאוד גדולה של מדינות שמחוברות למערב, מתוך הבנה שיש לחזק את המדינות המתונות המהוות משקל נגד לציר הרדיקאלי. מצד שני בשנת 1979, הידידה שלנו במזרח התיכון הפכה להיות השטן הקטן. אני לא אומר שדבר כזה יקרה מחר במדינה כזאת או אחרת, אבל כשמסתכלים על בניין כוח, צריך להסתכל שנים קדימה".

הוא סבור שצה"ל יכול להתמודד עם מלחמה בכמה חזיתות, אבל תמונת הסיום לא תהיה אויב עם דגל לבן. "התפיסה הזאת לא מתאימה. חשבנו שאם זה לא היה בסוף מלחמת לבנון השנייה, אז הפסדנו. זה לא כך, נכון שהיתה החמצה, אבל מיהרנו להספיד. בפועל, יצרנו הרתעה בלתי רגילה, שאמנם יכולה מחר להתפוצץ, אבל בינתיים עמדה במבחנים. בעתיד, יש לנו כוח ובהפעלה נכונה של אש ותמרון, נוכל להביא את הארגונים והמדינות הללו למקום שיבינו שלא כדאי להם. הם יהיו אלה שיירו את הרקטה האחרונה. אבל נגבה מהם מחירים כבדים באופן כזה, שייגרמו לכך שנרחיק מלחמות ועימותים רחוק ככל שניתן. לא נאפס לגמרי. גם מלחמת ששת הימים לא מנעה את מלחמת ההתשה".

הוא מדגיש כי אין "הוקוס פוקוס" ורק תמהיל נכון של היכולות, ישרת את המטרה. "היו לא מעט ויכוחים גדולים על הגנה אקטיבית, האם אפשר לעצור אלפי טילים, אבל זה לא עומד בפני עצמו".

פסיביות צבאית

לדבריו, הגישה של צה"ל פסיבית במובן של ליזום פעולה נגד האויב, כדי לשבש את יכולותיו. הוא רומז שפעולה נגד חיזבאללה, לא נמצאת כרגע על הפרק. "זאת שאלת יסוד, אנחנו מנתחים את מצב האסטרטגי כולו, יש לנו דברים שיותר מטרידים מאשר חיזבאללה".

- איראן, למשל?

"איראן היא אתגר מורכב. צה"ל מסתכל מקרוב לרחוק ומוצא עצמו כמו רקדנית שעושה שפגט. השפגט הזה הולך ומתרחב וכולל את כל האתגרים. איראן לטעמנו היא בעיה כלל עולמית, ולכן

 יש מי שצריך לטפל בסוגיה. אולי להידברות אין תוחלת. אנחנו מכירים אותם לאורך שנים, האיראנים עמוק בתרבות במרכיב הדתי, מומחים גדולים להסתיר ולהונות, העולם מודע לזה. אבל אנחנו כצבא, לא צריכים לדבר מעבר לכך".