ברכת הכהן

כהן. לא מרגיש כמו בן 75 (צילומים: ירון ברנר) 

• לאונרד כהן בישראל - הסיקור המלא
  

אבל אסור לתת לפניו וגם לקלוז אפים על ידיו המנומרות בכתמי הגיל, להטעות אתכם – האיש הצליח במשך יותר משלוש שעות להחזיק מופע שלם על כתפיו. ולמעלה מכך: לכרוע ברך ולקום בתנופה ב”ציפור על תיל”, לנגן בפריטת ארפג'יו עדינה בגיטרה ב"פרטיזן" ולקראת סוף המופע, גם לרקד כבחור צעיר.

מלווה בלהקה מצוינת 

כהן, מלווה בלהקה מצוינת ומהוקצעת, ידע להעניק לכל אחד מהחברים את זמן הבמה וההערכה המגיעה לו. בולטים ביותר היו הגיטריסט חוויאר מאס הספרדי, שלפניו הרבה כהן להשתחוות ולהודות, ושלוש הזמרות: שרון רובינסון והאחיות האטי וצ'ארלי ווב. רובינסון זכתה לסולו בשיר "Boogie Street" ואילו האחיות העניקו גירסה מצוינת, עדינה ומינימליסטית, לשיר "If It Be Your Will", ללא כל ליווי מהלהקה, מלבד עיטור קלידים קל, כשהאטי מנגנת בנבל וצ'ארלי בגיטרה אקוסטית.

בגירסה של הערב, זכה השיר "Who By Fire" (רלוונטי מתמיד לקראת יום כיפור משום שנלקח מהפיוט "ונתנה תוקף") לקבל חיזוק קוסמופוליטי מקסים בדמות גיטרת הפלמנקו של מאס, הנבל של האטי ווב ואורגן ההאמונד של ניל לארסן. הביצוע השקט לשיר "סוזאן" איפשר לשמוע את עשרות אלפי הקולות בקהל ששרו חרישית, בעיניים נוצצות מנוסטלגיה, יחד עם כהן.

ארובות הרגש פרצו  

כהן העניק הערב כמעט את כל שיריו הגדולים ביותר, שזכו חלקם לעיבודים חדשים. ועדיין, טובים עד כמה שאלה היו (והם היו בהחלט), קשה היה להשתחרר במהלך החלק הראשון של המופע מתחושת המונוטוניות שנסכו אותם מקצבים איטיים והעמדה סטטית של המופיעים.

העונג המשיך גם כשהטמפו הואט, וב"Famous Blue Raincoat” המקסים אפשר היה ממש לצלול לתוך המכתב העצוב והמרגש כל כך המתואר בו, עם שורת הסיום "בברכה, ל. כהן". ואכן, אחרי רצף שירי הסיום הקבוע של המופע, חתם הזמר את המופע בדרך היהודית, המרגשת והמתבקשת ביותר: בברכת הכהנים העתיקה.

• רוצים לדעת עוד על מוזיקה? חפשו בזמן ynet