תוצרת ישראל: הפיק-אפ בר הגיע לבואנוס איירס

אלפי המוצ'ילרים הישראלים שפוקדים את דרום אמריקה מדי שנה מוצאים בבואנוס איירס יעד נוח לשאוב מעט ציווילזציה אחרי שיטוטים ארוכים ברחבי היבשת, ומפגשים עם אוכלוסיות חלשות יותר ומפותחות פחות, יחסית.

בתום שבועות ארוכים של טיולים בנופים המדהימים, מרביתם מעדיפים להגיע לבירת ארגנטינה על מנת לקחת אתנחתה קלה, ליהנות מהלטיניוּת המעט יותר מודרנית, ובעיקר לחגוג עד השעות הקטנות של הלילה בעשרות מוקדי הבילוי בעיר.

בעבור שלושה כאלה, ביקור ב"פריז של דרום אמריקה" כפי שהיא מכונה הוביל להחלטה להעתיק את חייהם אליה עם מטרה מוצהרת - הקמת הפיק-אפ בר הראשון בבואנוס איירס. אדי פולק וליאור כהן, בני 28, נחתו בראשונה בבואנוס איירס ב-2004, וההתאהבות בעיר המדהימה הזו גרמה להם לשכנע גם את מני, אחיו הבוגר של ליאור, לעמוד באתגר הלא פשוט. אחרי חיפוש ארוך נבחר המקום המתאים, ונורתה יריית הפתיחה להקמת ה"פטיש" (FETISH).

כי מציון יצא מגה-בר. ה"פטיש" (צילומים: אדי פולק)

"השם של המקום בעצם מבטא היטב מה אנחנו חשים כלפי העיר הזאת", סיפרו השלושה ל-ynet. "ביקרנו פה שוב ב-2007, וראינו שהמועדונים - שהיו האטרקציה העיקרית שיש לעיר להציע - כבר לא אותו הדבר. זה תהליך די דומה לזה שהתרחש בישראל, והגענו למסקנה שזו הזדמנות טובה להכניס משהו שונה. מכאן הגיע הרעיון".

עם קצת עזרה מאחינו שבניכר

הבר נפתח לפני כחמישה חודשים, וממוקם בפאלרמו הוליווד - אזור שבו ניתן למצוא לא מעט מקומות בילוי ליליים הבר מעוצב בדומה למגה-בר הגדולים בתל אביב: בר באורך 12 מטר, תאורה מרשימה וקהל מטופח מספקים את התפאורה המושלמת לנוף המוכר מארץ האבות.

אחת הבעיות העיקריות שבהן נתקלו שלושת הישראלים הייתה להטמיע אצל קהל הארגנטיני סגנון בילוי מעט שונה מזה שהכירו עד עתה. "בתחילת הדרך הם התקשו בהבנת הקונספט של המקום, ולא ממש קלטו האם הם צריכים לרקוד או לעמוד", סיפר אדי. "ניסינו להגיש להם קצת צ'ייסרים, והם חשבו שהברמן טעה". 

הסיוע המיוחל הגיע מחברי הקהילה היהודית בעיר. "לא מעט מהם היו בארץ והשתלבו בקלילות במקום", סיפר ליאור. "יש מאות אלפי צעירים יהודים, ומהרגע שהם שמעו על ה'פטיש' וגילו שהבעלים מישראל, הם מקפידים לבקר. אין ספק שזה סייע להתאקלמות של הקהל הנוסף שהחל להגיע בקביעות.

בתצלום: חבורה לא סימטרית בחלוקה לבנים ובנות. אז מה?

"כיום אנחנו עובדים עם יחצ"נים שסייעו לנו להקים מועדון חברים. הכניסה למוזמנים בלבד, ובהחלט ניתן לחוש פה בשינוי באווירה. ההתגברות על המכשול הזה איפשרה לנו ליצור אינטרקציה טובה בין האנשים. יש מי שנהנים רק לשבת ולדבר, יש את אלה שמגיעים לרקוד. בסופו של דבר כל אחד מוצא את מקומו".

לא מתגעגעים לארץ? ברור שכן

קהל היעד של שלושת היזמים הוא בעיקר התושבים המקומיים. כל ערב מוקדש לסגנון שונה של מוסיקה (בין השאר, שנות ה-80, רוק ואלקטרוני). בכניסה הם מקפידים לערוך סלקציה מבוקרת, על מנת להשאיר בחוץ את הטיפוסים המפוקפקים של העיר (וברוך השם, לא חסרים כאלה).

המוצ'ילרים הישראלים, שצפויים להגיע לבואנוס איירס החל באוקטובר, שבו מזג האוויר נעשה נוח יותר, יוכלו לקחת אתנחתה קלה מהביקורים במועדוני הלילה.

 ימי שלישי יהיו מוקדשים להם. "אם יתחשק להם להיזכר בתרבות הבילוי בארץ אחרי חודשים מחוץ לבית, הם יוכלו לבקר בפטיש", מחייכים השלושה.

ההיכרות הראשונה של המטיילים עם המקום כבר נעשתה בראש השנה. במקום נאספו עשרות מאלה שהקדימו להגיע לארגנטינה, ובשילוב עם צעירי (ובעיקר צעירות) הקהילה היהודית ערכו מסיבה לכבוד תש"ע.

ומה עם הגעגועים ארצה? אדי, שמלוּוה כל הדרך באשתו אורטל, סיפר: "התמזל מזלי ואשתי הייתה מוכנה להקריב הרבה ולעבור איתי לכאן. אבל שלושתנו משתדלים לעשות רוטציה, כאשר כל אחד לוקח כמה חודשים לבלות בארץ ולבקר. געגועים תמיד יש ויהיו, אבל כרגע אנחנו פה. מה יהיה בהמשך? אלוהים גדול".