פרשת גאידמק: איך שימש סניף פועלים כמכבסה?
לפי כתב האישום, גאידמק רצה לקנות חברה בהולנד ולהסתיר מבעליה את זהותו, ולשם כך, פתחו אנשי הקש שלו חשבון בקרן נאמנות, הקימו חברת קש עם חברת בת בקזחסטן וגלגלו את הכסף בין הגופים. מבולבלים? זאת בדיוק היתה המטרה
סניף בנק הפועלים ברחוב הירקון - ה"מככב" בכתב האישום שהוגש אמש (ה') נגד ארקדי גאידמק - משמש את לקוחות מחלקת בנקאות פרטית גלובלית; אלו הם לקוחות מחו"ל, רובם יהודים, המפקידים את כספם בישראל. אין פלא שגאידמק ושותפיו בחרו בו, לפי כתב האישום, כיעד להפקיד את הכסף בחברות הקש שלהם. אין גם להתפלא על כך שבמשך שנים התרוצצו שמועות עקשניות בקהילה העסקית על כך שהיו אוליגרכים שבחרו להפקיד שם את הכסף כי מישהו, לכאורה, העמיד שם לרשותם מכבסת כספים טובה.
מדינת ישראל נגד ארקדי גאידמק:
הסיפור התרחש בשנת 2002. גאידמק כבר גר באותה תקופה בישראל וניהל מכאן את עסקיו בעולם, אך מרבית תושבי המדינה עדיין לא שמעו על קיומו. לפי כתב האישום, גאידמק רצה לקנות את חברת הפוספטים ההולנדית טרמופוסט, עיסקה בהיקף של כ-50 מיליון דולר. גאידמק לא יכל לפעול בגלוי באירופה, כיוון שהיה מבוקש בצרפת בחשד לעסקאות נשק בלתי חוקיות שביצע בעבר. כיוון שכך, נטען בכתב האישום, חשש גאידמק שבעלי החברה לא יסכימו למכור לו אותה בגלוי והחליט למצוא לו איש קש שיקנה אותה מהם במקומו.
לפי הטענות, המבנה העסקי המפואר שבנו גאידמק ושותפיו נועדו למטרה אחת: להחזיק כספים של גאידמק ולהשתמש בהם תוך יצירת מצג שווא, כאילו הכספים הללו שייכים למישהו אחר.
הכספים מתגלגלים והרשויות מתבלבלות
בכתב האישום מצויין כי גאידמק יצר קשר עם איש העסקים הישראלי נחום גלמור, שניאות להפוך ל"איש הקש" שלו. גלמור פנה לבנק אמרו ההולנדי, בעל השליטה בטרמופוסט, וביקש לרכוש את חברת הפוספטים. גלמור, קובע כתב האישום, הסתיר מההולנדים (לפחות בשיחות הרשמיות שניהל אתם) מהיכן מגיע הכסף שלו ולמי הוא שייך, ובכך איפשר לגאידמק להתחבא מאחוריו.
גאידמק וגלמור הקימו חברה בשם קאזפוסטס. חברת הפוספטים ההולנדית מנהלת עסקים בקזחסטן. אי לכך, פתחה קאזפוסטס חברת בת שנרשמה בקזאחסטאן תחת השם "קאזפוסט קזחסטן". במקביל, פתח גאידמק חשבון פרטי בקרן הנאמנות פועלים שירותי נאמנות. הכסף הועבר בחופשיות, בתנועה סיבובית, מחשבון הנאמנות של גאידמק לחשבון שחברת הקש פתחה בבנק הפועלים. משם עבר הכסף המולבן לחברת הבת הקזחית. בינואר 2003 רכש גלמור את טרמופוסט עבור גאידמק, תוך שהוא משתמש בכספי החברה הקזאחית.
מבולבלים? זאת, נטען בכתב האישום, הייתה המטרה: לבלבל את הרשויות ואת המוכרים ולהסתיר את האיש שעמד מאחורי הכסף. "בנק הפועלים, ומערכת הבנקאות הישראלית בכלל, נהנו מקרדיטביליות עצומה", אומר גורם המעורה בפרשה, "אף אחד, בהולנד או בקזחסטן לא היה מעלה על דעתו שממקור כזה מגיע כסף מלוכלך".
עשה לך בנק וקנה לך פקיד
אבל בפרקליטות סבורים כי גאידמק וגלמור לא יכלו לעשות את כל הדברים המיוחסים להם בלי שיתוף פעולה עם מנהלי קרן הנאמנות - וגם עם מישהו בבנק שבו נעשו הדברים. העברות הכספים מקרן הנאמנות לקאזפוסטאס נעשו כולם בסניף בנק הפועלים ברחוב הירקון.
לאיש כמו גאידמק לא קשה, כידוע, למצוא חברים: בכתב האישום נטען כי מנהלי פועלים שירותי נאמנות, שלמה רכט וחיים שמיר, ופקידה בכירה בסניף הבנק בשם קרן ללום, היו מעורבים בקנוניה ודאגו להסתיר אותה מפני הרשויות. "הם יצרו סדרת מצגי שווא, תמורת טובות הנאה שונות", נכתב בכתב האישום.
גורם בכיר המעורה בפרשה מודה: "אנחנו עדיין לא ממש יודעים כיצד נוצר הקשר בין גאידמק לבין האנשים שעבדו עבורו, בבנק ומחוץ לו. גאידמק הגיע לכאן אלמוני. הוא לא היה אישיות מוכרת בחברה הישראלית כפי שהוא נעשה אחר כך. הוא לא ידע עברית, ולא ברור מי היו האנשים שעבדו אתו ויצרו עבורו את הקשרים הראשוניים. מה שבטוח הוא שכל מי שבא אתו במגע, יצא נשכר בטווח הקרוב. גאידמק, כפי שיודע כל מי שעבד בחברתו, יודע לגמול למקורביו ביד נדיבה.
החקירה החלה במקביל לעסקה
עוד לפני שבוצעה העסקה - באוגוסט 2002 - פתח אמרו בנק בחקירת הלבנת הון כנגד גלמור. החוקרים שאלו את גלמור, מיזמתם, אם יש לו קשר כלשהו לגאידמק. גלמור לא השיב בשלילה: הוא אמר שבעבר הרחוק רכש ממנו את החברה הקזאחית וכי הוא שוקל לרכוש ממנו שירותי יחצ"נות לחברה הקזחית. החשדות לא נעלמו, אבל המהלכים העסקיים הקדימו את החקירה.
בפברואר 2003 - חודש אחרי שהעסקה יצאה לפועל, נמסר לבנק הפועלים צו משטרתי למסירת מידע על חשבונותיו של גאידמק. ההמשך מוכר לכל אזרח ישראלי: גאידמק, שעד אז פעל במחשכים, יצא למסע קולני לטיהור שמו ובדרך קנה את בית"ר ירושלים, נכנס לפוליטיקה, פתח בשורת מיזמים פילנתרופיים מיוח"צנים, הפך לסוג של כוכב תקשורת מקומי וכמעט והצליח לקנות את אהדתו של הציבור הישראלי - ובדרך, להכפיש את שמו של השוטר שניסה, ובסופו של דבר, גם הצליח, להפוך את החשדות לכתב אישום.
"המזל הגדול הוא שזמן קצר לפני הפרשה נחקק כאן החוק למניעת הלבנת הון", אומר גורם משפטי המעורה בפרשה, "החוק לא קשור לגאידמק. הוא נוצר בגלל שהאמריקנים גילו שישראל הפכה ליעד חביב על יהודים עשירים להעברת הון, והתחילו ללחוץ על ממשלת ישראל לחוקק חוק כזה כדי למנוע מהון שחור לזלוג לתוך המערכת הפיננסית שלנו. החוק נכנס לתוקף בשנת 2000, אבל התקנות שמחייבות את הבנקים להעביר מידע לרשויות נכנסו לתוקף רק ב-2002. אלמלא החוק הזה, לא היה כתב אישום וההון המלוכלך היה ממשיך לזרום באופן חופשי".
