העליון קבע: גם נכה צה"ל שגר בחו"ל זכאי לרכב
המדינה ערערה על פסיקה לפיה יש לסייע לנכה שנמצא יום מ-180 יום בחו"ל לרכוש רכב רפואי, וטענתה התקבלה חלקית: הוא יצטרך לבחור - בארץ או בחו"ל
האם יש לסייע לנכה צה"ל שמתגורר בחו"ל לרכוש רכב המתאים לצרכיו? לשאלה הזו נדרש אתמול (ג') בית המשפט העליון, אליו הגיעה הסוגייה בתום מאבק משפטי ממושך. בסופו של דבר, נקבע ברוב של שני שופטים מול אחד שהזכות לסיוע מהמדינה אמנם נשמרת - אך רק במקום אחד.
יוסי נאמן, נכה צה"ל בדרגה של 80 אחוזים מיום שחרורו באוקטובר 1971, קיבל ב-2004 מכתב מאגף השיקום של משרד הביטחון.
הוא הופתע לקרוא שלאור שהייתו בחו"ל באופן קבוע, הוא אינו זכאי עוד לרכב רפואי. בעקבות הודעה זו עתר נאמן לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתביעה לבטל את ההוראה.
בית המשפט המחוזי קיבל את עתירתו של נאמן וקבע כי למי שהוכר כנכה צה"ל ישנו תשלום יציב שאינו מושפע משינויי שלטון, מדיניות או תיאוריות כלכליות, ולכן המדינה לא רשאית לגרוע מההטבות ולא תוכל ליישם את ההוראה החדשה. במשרד הביטחון לא ויתרו, והמדינה ערערה לעליון.
בהחלטתם הפרידו השופטים עדנה ארבל וסלים ג'ובראן בין שני פנים של הסוגייה: הראשון - זכותו של נאמן לקבלת סיוע בצורת רכב רפואי גם בעת שהייתו בחו"ל, והשני - זכותו לקבלת רכב רפואי בישראל.
אין טעם שיעלה אבק בחניה
בפסק הדין כתבה השופטת ארבל כי אין כל היגיון במתן סיוע בקבלת רכב רפואי שבמרבית ימות השנה מעלה אבק בחניית הבית. לדבריה, גם אם נאמן תכנן את צעדיו הכלכליים על בסיס ההנחה כי יוסיף ויקבל את הרכב בישראל הרי שהסתמכותו זו איננה ראויה להגנת הדין.עם זאת קבעה השופטת ארבל כי אי הענקת רכב רפואי בחו"ל לנכה צה"ל מהווה אפליה, וכי עם פציעתו של הנכה במהלך שירותו הצבאי "נכרתה בינו לבין המדינה שבעבורה נלחם מעין ברית הקושרת אותו בקשרי דמים למדינה ולקולקטיב שאינם מתנתקים רק בגלל העדפתו של הנכה בחלוף שנים להתגורר במקום אחר".
לכן, לבסוף קבעה ארבל יחד עם השופט ג'ובראן כי המדינה צריכה להיערך תוך שנה למתן סיוע לרכישת רכב רפואי לנכה צה"ל המתגורר מעל 180 ימים בשנה בחו"ל, במקום מושבו אי שם. במקביל, התקבל ערעור המדינה בשאלת קבלת סיוע לרכישת רכב רפואי בישראל במקרה שכזה. השופט אדמונד לוי בדעת מיעוט סבר כי יש לקבל את ערעור המדינה בשני המקרים.
לפנייה לכתב/ת 
