פותח בפרשה
נולדתי ב"נח", מה זה אומר עלי? רפאל כהן, מרצה דתי לחשיבה יצירתית, סבור שבפרשה שלכם תמצאו את עצמכם. איך זה עובד? טלי פרקש שוחחה איתו ערב חג, ולמדה על הפרשה שלה
תשכחו ממפה אסטרולוגית, עזבו נומרולוגיה, פרשת השבוע האישית היא הדבר החם הבא. רפאל כהן, האיש שחשף את התגלית בספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט" מזמין אתכם לקרוא על עצמכם, בתורה.
איך מגיעים לרעיון כזה?
"כמרצה לחשיבה יצירתית, לחשוב מחוץ לקופסה זה חלק מהעבודה. אבל כחוזר בתשובה שבמשך שנים חקר את היהדות כחלק ממסע חיפושים אישי, המטרה הייתה לתת לקורא חילוני את האפשרות לראות את הרלוונטיות ועכשוויות שבתורה בגובה העיניים. נושא הכפייה הדתית היה משהו שממש בער בעצמותי ורציתי להציע אלטרנטיבה, לאותם קודים שמרניים ולאפשר גם למשהו 'מבחוץ' להבין ולהתחבר ללוח השנה היהודי. ולהפתיע אותו במסרים שלא חשב שימצא שם".
מהו הרעיון שאתה מגלה לקוראים?
"אני מתחיל בתהייה היהודית העתיקה על החיים. האם הכל נקבע כבר מראש או שלאדם יש כוח לשנות את גורלו. התשובה שמציעים חז"ל היא בעצם השאלה למי שלא מבין. "הכול צפוי והרשות נתונה". אז צפוי או לא? בספר אני מסביר את הסיבה שזה אכן גם וגם. והיום בעידן הנוכחי, אפילו קל לנו יותר להבין את הרעיון שעל בסיסו בנוי הספר כולו. אתה אומנם נמצא בתוך סרט ידוע ומוכתב, אבל יש לך אפשרות לעבור ולצפות בסרט אחר שמשודר בו זמנית.
"אני מדמה את התורה למעין לוח שידורים לסרטים שמופיעים תמיד בזמן מסוים על פני לוח השנה. ולנו יש את היכולת לדעת מתי 'הסרט משודר', להתחבר ולצפות בו. הסרט אומנם נוצר לפני 3,000 שנה, אך הוא משודר שוב ושוב מדי שנה בתאריך מסוים ובנוסף ליכולת להתחבר דרכו אל מה שהיה אז, הוא מציע לנו גם רובד רלוונטי למה שקורה איתנו היום".
כלומר?
"כאדם לא דתי לא היה ברור לי מה הרעיון של חג סוכות למשל, או. קי יצאנו ממצרים, גרנו בסוכות במדבר, איך זה בדיוק רלוונטי לחיים שלי היום?, או כמו שאמר הקומיקאי ג'קי מייסון על החגים היהודיים, 'ניסו להרוג אותנו, נצחנו, אוקי, בואו נאכל משהו'. ברגע שקולטים שמה שהיה אז הופך לרלוונטי כל שנה מחדש באותו תאריך, אם כי באופן מעט שונה,'הסיפורים' של התורה מקבלים משמעות אחרת לגמרי".
למה סיפורים במרכאות?
"כי אלו לא באמת סיפורים. נכון שלתורה, לתנ"ך, יש את הפן ההיסטורי של תיעוד אירועים שהיו אז, אבל זהו רק קצה המזלג. רק הרובד הראשוני והשטחי ביותר שלו. שלושת הרבדים הנוספים, רמז, דרש וסוד הם אלה שנותנים את התמונה כולה. התורה עצמה זה מדע מתקדם של קודים וצפנים שנמצאים ברובם מעל הבינה האנושית. קצת כמו הג'יבריש שרואים כשמנסים לקרוא תוכנה בלי לדעת את השפה בה היא כתובה. ויש לכך אין ספור רמזים".
אתה יכול לשתף בכמה?
"עברית היא לא ממש שפה נוחה לקריאה. הכתב האשורי, בו כתוב ספר התורה הוא לא בדיוק מיועד לכתיבה קלה וזורמת, בטח לא עם כל 'הקוצים' 'והתגים' שיש בכל אות ואות. כל הספר כולו נכתב באותיות בינוניות בגודל אחיד חוץ מיוצאי דופן כמו הב' של בראשית שנכתבת בגדול, האלף של ויקרא שנכתבת בקטן ואות שנכתבת רק בחציה, הו' הקטועה במילה שלום שבפרשת פינחס. כ"ב בתשרי יום שמחת תורה רומז על 22 האותיות בהם היא נכתבה, ולפי הקבלה בהם נברא העולם כולו. הרבה לא יודעים אך בעשרה מקומות בתורה יש גם ניקוד. עשרה מקומות בלבד, לא יותר ולא פחות. ושוב, כמו בתוכנה, מספיק שספרה, או במקרה שלנו אות, לא תהיה כמו שצריך ואז 'התוכנה' כולה לא עובדת, הספר תורה פסול. ".
איך אתה מסביר את הרלוונטיות, לחילוני ממוצע, שמתייחס לכל התיאוריות האלה כמשהו פרימיטיבי ומיושן?
"לפני זמן לא רב, שש, שבע שנים. היינו יכולים להסתכל על הנהג שנמצא ברמזור לידנו ולתהות אם משרד התחבורה מחלק רישיונות הנהיגה למשוגעים שמדברים וצועקים על עצמם, עד שהמושג דיבורית נכנס לשימוש נרחב. גם טכנולוגיה מיושנת כמו פקס שנכתב פה ונשלח לקצה השני של העולם, היה משהו שנחשב לממבו ג'מבו עבור אנשים מדור אחר. התורה היא חוכמת הבורא, היא משאב, טכנולוגיה, שרובה עדין לא התגלה, למרות שהיא קיימת ופועלת, כמו חשמל או גלי רדיו שאפשר להתחבר אליהם ולפעול דרכם. וזה שלא רואים, לא בהכרח אומר שזה לא קיים".
איך זה עובד בספר?
"בספר אני מציע לקורא שני מסלולים: המסלול הראשון זה להכיר קצת יותר טוב את פרשות השבוע ולוח השנה היהודי כדי לנצל את התאריך בו 'הפרשה משודרת' כדי להשתמש בכוחה לשנות סיטואציות לא טובות בחיים ולקבל דרכה, מסרים וכלים שיעזרו לנו להתמודד. והמסלול השני הוא הפרשה בה האדם נולד ומה היא בעצם אומרת עליו, על חייו ועל אופיו. פתאום אדם מגלה שהוא עוסק במקצוע שמופיע בפרשה בה הוא נולד. אתגר מסוים בחייו שבא לידי ביטוי באותה פרשה. היה קורא שסיפר לי שלא הצליח להתחבר לשום דבר בפרשה בה הוא נולד עד שקרא את פירוש רש"י. ככל שאתה מעמיק אתה מגלה יותר".
אז עיתונים דתיים צריכים להתחיל לפרסם "תחזית על-פי הפרשה" כמו באסטרולוגיה?
"בניגוד לאסטרולוגיה או נומרולוגיה שנותנים תאריך ומקבלים את הכול בכפית לפה, הספר הוא 'טעימה'. הוא כיוון כללי, לאחריו מתבקש הקורא לעשות את העבודה בעצמו, לקרוא את הפרשה ולגלות את המסרים שנמצאים שם באופן אישי עבורו. וזה אני לא יכול לגלות בשבילו. התורה היא בעצם הכלי שיעזור לו לחשוף תשובות שנמצאות כבר בתוכו. ומה שרלוונטי ונכון לכרגע לא יהיה רלוונטי לאותו אדם בעוד חודש או חמש שנים פשוט יש אין ספור אפשריות וגילויים, זה משהו חי ודינמי".
שני אנשים שנולדו באותה פרשה הם אותו דבר?
"לא. לחלוטין לא. כי כל אחד מהם מתחבר וחושף משהו אחר באופן אישי. למרות שיש איזה שהוא בסיס ראשוני משותף לשניהם".
ובונוס קטן למראיינת: נולדתי בפרשת יתרו, בט"ו בשבט מה זה אומר עלי באופן "ראשוני וכללי", כהגדרתך?
"יתרו, מלשון לתור. זה אנשים שבאופן כללי נמצאים בחיים של חיפוש וגילוי אחרי אמת. של יציאה ממגבלות ומייצרים המאפיינים את 'מצרים' למקום של דעת שזה 'מתן התורה'. החג בו נולדת מסמל את הקרקע, את ההתחדשות שבתוך הגבולות המוכרים. החופש והרוח שמסמלת הפרשה והקרקע והיציבות שמסמל החג מאפשרים לך לראות את שני צידי המטבע ולהתחבר לשמרנות וליברליות כאחד. עכשיו כדאי שתחזרי לקרוא את הפרשה ולגלות בה דברים נוספים 'אישיים יותר' בעצמך".
לפנייה לכתב/ת 
טלי פרקש
רפאל כהן
צילום: נטלי כהן
הספר
מומלצים
