שתף קטע נבחר
 

ניגון הריבוזום ושמחת תורה

"כדי להגיע לרמות הגבוהות של פרס נובל צריך לבוא יום יום ולילה לילה למעבדה, לייגע את המוח במציאת פתרונות, למסור את הנפש. וכך גם כדי לגדול בתורה". ערב שמחת תורה, אבי רט מקדיש את הטור בהערכה לפרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל

אינני מכיר את פרופ' יונת, ומעולם גם לא שמעתי את שמה. מכל התיאורים והתשבחות ששמעתי עליה מאז נודע דבר זכייתה בפרס הנובל לכימיה, תפס את אוזניי התיאור שתיארו אותה חבריה וחברותיה לעבודה - כמתמידה באופן מיוחד ויוצא דופן בעבודתה ובמחקריה. על הגילויים שלה בתורת הריבוזומים, עליה קיבלה את פרס הנובל, היא עמלה עשרות שנים. חבריה מתארים אותה כאחת שהגיעה במשך עשרות שנים במשך יום יום למעבדה,למבחנות, מנסה עוד פעם ועוד פעם בעקשנות גדולה כל מיני כיוונים וחקירות - עד שלאחר עשרות שנות עמל והתמדה - זכתה והגיעה לאן שהגיעה, וב"ה יתכן וגילוייה יביאו איתם אפשרויות חדשות לרפואה,לתרופות וכדומה.

 

יש אנשים שהתברכו בשכל טוב, בכישרון ואף בגאונות. ועם כל זאת - אין בכך די. נתוני היסוד הללו חשובים מאד - אולם בלי עמל והתמדה - אי אפשר להגיע רחוק. כך במדע, כך בספורט, כך כמעט בכל תחום. כישרון בפני עצמו לא יועיל להגיע לרמות הגבוהות ביותר - ללא עבודה סיזיפית אפורה יום יומית, ללא התמדה ועקשנות והפיכת כל אבן בדרך, עד ההגעה למטרה.

 

כמו במדע - כך גם בלימוד התורה. כדי להגיע להישגים רוחניים ותורניים לא די בכישרון,בזיכרון, או בגאונות גרידא. כל מי שחבש פעם את ספסל בית המדרש יודע ומכיר את מושגי היסוד הללו- עמלה של תורה, יגיעה בתורה, והתמדה ללא הפסק. ללא אלו לימוד התורה חשוב ככל שיהיה- לא יגיע לרמות של 'פרס נובל לתורה', לרמות של מצוינות-על.

 

כמה נוגעות ונכונות הן מילותיו של ביאליק, המתאר בשירו המפורסם את הטיפוס של המתמיד היהודי:

 

בַּבַּיִת הַהוּא, בֵּין הַכְּתָלִים הָאֵלֶּה

לֹא יוֹם – כִּי שֵׁשׁ שָׁנִים עַל-נַפְשׁוֹ עָבָרוּ:

פֹּה בִּכְּרָה יַלְדוּתוֹ, בַּחֲרוּתוֹ גָּמֵלָה,

וּפֹה כָּבוּ עֵינָיו וּפָנָיו חָוָרוּ.

  

כֹּה יַעֲמֹד הַנַּעַר יוֹם יוֹם עַל-מְקוֹמוֹ

מֵאָז אוֹר הַבֹּקֶר עַד רֹאשׁ הָאַשְׁמוֹרָה,

כִּי חַלֵּק יְחַלֵּק לְיָדוֹת אֶת-יוֹמוֹ:

הָאַחַת לְצָרְכּוֹ, הַשָּׁלֹשׁ לְתוֹרָה;

וּכְבוֹדֵד נְזִיר רֵעִים, אַסִּיר אֶל-פִּנָּתוֹ,

יַעֲמֹד הַנַּעַר לְבֶן-פָּנִים קְמוּט מֵצַח,

וַיָּצַר בַּגְּמָרָא אֶת-מְלֹא כָל-נִשְׁמָתוֹ,

וַיָּצַר – וַיִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ לָנֶצַח.

 

המציאות הלימודית של היום היא יותר מציאות של אינסטנט מאשר של עמל. החיפוש בגוגל החליף את החיפוש בספריה, ההדפסה במקלדת החליפה את הכתיבה הידנית, ואף מטלות השינון בעל פה של פרקי תנ"ך או שירים כאלה ואחרים כבר איננה קיימת. המגמה להקל ולהפוך להיות מערכת לימוד וחינוך 'ידידותית למשתמש' אולי הביאה איתה ברכה במספר דברים, אך הוציאה את נשמת ההתמדה והעמל מהמשימה והמטלה.

 

כדי להגיע להישגים בכל תחום - צריך תקציבים ותשתיות, על כך אין חולק. אולי אין די באלו. כדי להגיע לרמות הגבוהות של פרס נובל צריך לבוא יום אחר יום ולילה אחר לילה למעבדה, לייגע את המוח במציאת פתרונות, למסור את הנפש, לוותר ויתורים גדולים ואף כואבים, וכך לגדול בתורה - בין אם זו תורת הכימיה או תורת התורה.

 

המתמיד

דמות המתמיד בישיבה הייתה לנו תמיד כדמות מופת וכמודל לחיקוי. זה שלא מבזבז זמן, זה שמנצל כל רגע, זה שמגיע ראשון ויוצא אחרון, זה שלא הולך לישון סתם ולא משחית את זמנו בדיבורי או בדברי הבל וסרק. המתמיד יצר לכולנו רף גבוה של התמדה ועמל, של שימת קו היכן עובר גבול היכולת האנושית כשהיא מתעקשת.

 

זכייתה של פרופ' יונת בפרס הנובל ושמחת תורה קשורים זה בזה בנקודה הזו של ההתמדה והעמל, ובהבנה שלנו שאם חברה רוצה להגיע להישגים - בתורה ובמדע - עליה לאפשר למתמידים שכאלה - בתורה ובמדע - לעשות מלאכתם במשך שנים - ולהביא בכך ברכה לאנושות.

 

אני מתאר לעצמי שהרבה ימים לילות ושנים של תסכול, להט ומרירות, שמחה ואכזבה עברו על פרופ' יונת עד שזכתה להגיע לרגע הזה - אבל כך היא דרכה של תורה - של כל תורה.

 

מילותיו של ביאליק מבטאות זאת יותר מכל:

 

רַק מִי אֲשֶׁר-עָבַר עַל בֵּית הַיְשִׁיבָה

בִּדְמִי חֲצוֹת הַלַּיִל אוֹ בְדִמְמַת הַשַּׁחַר,

וּבְעַד חַלּוֹן מֵאִיר אָזְנוֹ הִקְשִׁיבָה

קוֹל בּוֹדֵד יְשׁוֹרֵר, זָמִיר מַתְמִיד מְאַחֵר,

הַשֹּׁפֵךְ בַּלָּאט עַל-הָרוּחַ הַלֹּאֵט

מְרִירוּתוֹ הַמְּתוּקָה, מְתִיקוּתוֹ הַמָּרָה –

רַק הוּא הָבִין יוּכַל מַה-דֹּקֵר, מַה-לֹּהֵט,

מַה-מַּכְאִיב, מַה-נּוּגֶה זֶה נִגּוּן הַגְּמָרָא! 

 

ניגון הגמרא וניגון המבחנה, ניגון התורה וניגון הריבוזום חד הם - הם הניגון היהודי של העמל, ההתמדה, המצוינות, העקשנות, החכמה והאמונה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רויטרס
פרופ' עדה יונת נובל עם בתה חגית ו נכדה נועה
צילום: רויטרס
מומלצים