כלת פרס נובל: לשחרר מחבלים, לתת תקווה
פרופ' עדה יונת, שעשתה היסטוריה כישראלית הראשונה שזכתה בנובל, פותחת צוהר לתפיסותיה הפוליטיות. בראיון לגלי צה"ל, קראה לשחרר מחבלים ללא קשר לעסקת שליט: "מספר המחבלים לא יגדל אם עשרת אלפים איש ישבו כאן או שם, אלא תקטן אם יהיה להם פחות רצון לעשות את זה"
הכימאית פרופ' עדה יונת עשתה השבוע היסטוריה כאשר היתה לישראלית הראשונה שזכתה בפרס נובל. בראיון שהעניקה היום (שבת) לגלי צה"ל היא פותחת צוהר גם לתפיסותיה הפוליטיות. בהתייחסה לעסקת שליט, אמרה כי ללא קשר לעסקה, "כל מי שיושב בכלא שלנו, שהוא לא סתם פושע אלא מה שאנחנו קוראים מחבל, עם דם או בלי דם על הידיים, גם ההגדרות האלה לא בדיוק ברורות לי, לא צריכים לשבת אצלנו".
"אנחנו צריכים לחשוב על דרכים שלאנשים לא תהיה מוטיבציה ללכת להרוג ולהיהרג", אמרה פרופ' יונת. היא הדגישה כי הבעיה אינה תלויה רק בישראל, אך ישראל צריכה "למצוא את הסיבות לה ולעשות ככל יכולתנו" לטפל בבעיה.
פרופ' עדה יונת והחוקרים הצעירים (צילום: רויטרס)
צריך לפתור את המצב המדיני ולשחרר את כל האסירים באשר הם? נשאלה פרופ' יונת, והשיבה: "זה לא רק עניין מדיני, האנשים האלה הם אנשים שלרוב אין להם אופק, אין להם תקווה, אין להם סיבה לרצות לחיות ולכן גם לא אכפת להם שאחרים לא יחיו, ובאותה הזדמנות אולי הם גם יעלו לשמיים ויקבלו כמה כיבודים, זה לא קורה לאנשים שיש להם אופציות לחיים, שיש להם חיים שיש בהם לפחות אפשרות לקוות. יש בידינו לשנות את זה.
"מבחינת הטענה שהם יחזרו לפשוע, או מה שאתם קוראים לחבל, נדמה לי שיש מספיק גם חוץ מהם. נדמה לי שכשיושב בחור או בחורה אצלנו שנים, משפחתו מתרגזת וחבריו מתרגזים וכך אנחנו יוצרים מחבלים נוספים. אנחנו מחזירים אחד ומייצרים את חבריו, אחיו ואחיותיו, משפחתו הגדולה. נדמה לי שהמספר של המחבלים וכמות החבלה לא תגדל אם עשרת אלפים איש ישבו כאן או שם אלא תקטן אם יהיה להם פחות רצון ופחות מוטיבציה לעשות את זה. יכול להיות שתגידו שאני חולמת אבל את החלום הזה צריך לחלום אותו במקום להחזיק בחורים".
על השאלה אם ישראל יכולה להרשות לעצמה להשאיר ללא עונש אנשים שפגעו, השיבה: "אפשר לתת עונשים אחרים, לא צריך להחזיק כאן". היא אמרה כי המשך החזקתם בבתי הסוהר נותנת "תיאבון לעשות חטיפות כאלה. אם לא יהיו אנשים אצלנו, לא יהיה מי לשחרר ולא ירצו לחטוף אנשים. צריך להסתכל על זה ככה. עונש אפשר לתת בכל מיני צורות. אני חושבת שלפני שחושבים על עונש, צריך לחשוב על סיבה מדוע או איך למנוע שהדבר יקרה, מהבחינה האישית של המחבל".
בעניין גלעד שליט, אמרה כלת פרס נובל בראיון ל"תוכניות לשבת": "כאדם, כאשה, כאם, אבל בעיקר כאדם אני כואבת שבחור חמד נמצא למעלה משלוש שנים בכלא, או חטוף, אני לא יודעת אם אנחנו רואים שהוא חוזר ואני לא מבינה מדוע הוא שם".
את תומכת באמירה בכל מחיר? "בתור מדענית לימדו אותי שאמירות כאלה, אני צריכה תמיד לקבל אותן בהסתייגות. העניין של בכל מחיר לא ברור לי. מה זה בכל מחיר, אבל לא ברור לי גם למה אנחנו מחזיקים את המחבלים אצלנו, מה שאנחנו קוראים מחבלים. למה אנחנו לא משחררים מיד את כל מי שיושב אצלנו".
היא שבה והביעה דאגה לעתיד ההשכלה הגבוהה בישראל, לנוכח הירידה בתמיכה הממשלתית: "אני חושבת שזרעים נזרעו, אבל לפני שתהיה תבואה צריך להשקות וצריך לזבל. בכלכלה או בחקלאות של ההשכלה הגבוהה, השתילה נעשתה, ההשקעה והזיבול הם תיקצוב והעלאת המודעות והאיפיון של האנשים שעוסקים במדע. בהקשר הזה יש ירידה גדולה. זה לא רק שיש ירידה גדולה אלא גם באותו זמן הדרישות יותר גבוהות, בהרבה הרבה יותר גבוהות, לא רק שהמיכשור יותר יקר ועשיית המדע יותר יקרה, אלא גם הדרישה המדעית יותר גבוהה ולא רק שלא פיצו או לא חשבו על זה, עוד יש ירידה בתמיכה. זה מאוד מאוד פוגע במדע כשמדען צריך להקדיש חלק גדול מזמנו בלראות איך לפתור בעיות כלכליות במקום לפתור בעיות מדעיות".
