האוניברסיטה ברשת: אפשר ללמוד לבד?

לחלק הראשון של המאמר - האוניברסיטה החופשית: לומדים ביוטיוב

למסור את מספר הטלפון ברומנית

ייסורי המצפון שחשתי בגלל הכשלון שלי להבין מתמטיקה גבוהה אוזנו עד מהרה על ידי שני דברים. ראשית, הבנתי שבשונה מבמכללה, לא היו השלכות או מבוכה מוויתור על קורס. לא הייתי צריך ללכת מבוייש למשרד הרישום, ואני מניח שלווין לא ממש מתגעגע אליי. נוסף לכך, מיום ליום הפכתי לדובר טוב יותר של שפה שנייה.

אחרי שתרתי אחר הקורס המושלם ללימוד שפה נוספת באינטרנט, בחרתי קורס ללימוד רומנית מ-BYKI (או Before You Know It), קורס בתשלום הכולל מגוון רחב של אפשרויות בחינם, בכללם גירסה מצומצמת של תוכנה שמאפשרת ללמוד אוצר מילים ותחביר פשוטים עם כרטיסי מילים שניתנים להורדה. הרעיון הוא לגרום לכם להתמכר ולקוות שתשלמו 70$ עבור הגירסה המלאה. אבל מה שניתן בחינם הוא כמות מהותית; מספיק, כך זה נראה, כדי להתכונן לטיול. לא ממש נסעתי לרומניה, פשוט הייתי סקרן לדעת קצת יותר על שפה שגיליתי לא מזמן. בתכלס, התכוונתי בכלל לטוס לאקוודור.

ביום החמישי, שכוב על סדינים מעופשים במיטת מלון בקיטו, למדתי לספור מאחד עד עשר ברומנית בתוך פחות מחצי שעה בעזרת שיטת הכרטיסים המאוד אינטואיטיבית של המערכת. היא מתחילה בכך שאתם צריכים לקרוא ולחזור על המילים באנגלית וברומנית, ואז היא דורשת מכם להקליד את התרגום לשני הכיוונים. התוכנה מסוגלת לעלות על טעויות בעצמה, וכשמפספסים מילה, היא מקבלת דרגת חשיבות גבוהה יותר ומופיעה בתדירות גבוהה יותר עד שמוכיחים לתוכנה שלמדתם אותה. זה עובד. עד שיצאתי באותו ערב, יכולתי להגיד את מספר הטלפון שלי ברומנית.

המטיילים לומדים בעצמם

מתברר שהסוג הזה של לימוד עצמי על ידי אנשים שמטיילים הרבה נפוץ למדיי. לפי דיווחים של MIT כ-61 אחוזים ממשתמשי הקורסים הפתוחים (OCW) חיים מחוץ לארצות הברית (הגוש הגדול ביותר הוא במזרח אסיה, עם 22 אחוז). סטיב קרסון מ- MIT שיתף אותי בתוצאות מחקר שכלל סטודנטים, מחנכים ואוטודידקטים מאינדונסיה, אירן, אירלנד, ניגריה וסנטה לוסיה.

כך למשל סיפורן של שתי בנות מבוסטון, אן נגויין ואליסון קול. הן סיימו תואר ראשון לאחרונה (נגויין באוניברסיטת מסצ'וסטס-אמהרסט, קול באוניברסיטת אדינבורו נאפייר של סקוטלנד), והשתיים עברו השנה להודו, שם הן מתכננות לחיות "בזול" במשך כמה שנים במהלכן הן מתכוונות לבצע ניסוי נועז.

נגויין וקול ראו את תכניות לימוד ה-OCW החופשי כבית ספר אלטרנטיבי לתואר עבורן. התכנית שלהן היא התכנית האולטימטיבית ללימוד בחו"ל – לימודים לתואר מרחוק בבחירה אישית, שמתנהלים מאתר זרוק אי שם, שבמקרה גם מהווה מקום עתיר הזדמנויות עבודה מעשית הקשורות לנושא הלימוד - הנדסה סביבתית. קול סיפרה לי שהיא לא משוכנעת שזה יעבוד טוב, אבל הן רוצות לענות על מספר שאלות, והעיקרית שבהן: האם בני אדם מסוגלים ללמוד לימודים גבוהים מחוץ למסגרת העידוד של מוסד.

"אני אקדמאית בנפשי", אומרת קול. "אבל ההכרה שלימודי ההמשך רק יגדילו את החובות שלי ויורידו את היכולת שלי לממן חיים ומשפחה ממש ביאסו אותי". היא ונגויין בנו לעצמן תכנית לימודים הכוללת קורסי OCW של MIT בהידרולוגיית קרקע, התנהגות תרכובות אדמה וכימיה של תערובות מימיות - כדי לבנות תוכנית שתחקור שיקום אדמות צחיחות, נושא שיש לו יישומים מעשיים בהודו ויהיה גם רלוונטי בשוק העבודה כשיגיע הזמן לחזור הביתה. (איך תהיה התייחסות המעסיקים להשכלה שנרכזה באופן עצמאי - יתברר בעתיד).

למרות שנראה שקול ונגויין הן הראשונות שמנסות להשתמש ב-OCW כבסיס לתוכנית לימודי תואר מלא, הן ממש לא הגרעין הקשה של הלימוד העצמי. קחו למשל את "דיבאני", ששלחה אי-מייל תגובה להזמנה שלי לסטודנטים מרוצים של ה-OCW ליצור קשר. "דיבאני", התגלתה כאיינס רוני, צעירה בת 34, מנהלת בתחום תעשיית המוסיקה, שגם כותבת שירים, בעיקר היפ-הופ בסגנון לטיני המוכר גם רגייטון. רוני למדה בעצמה 12 שפות, כולל אורדו (שפה פקיסטנית), בנגאלי ומנדרין, ומבלה את זמנה הפנוי המועט אחרי שהיא מפיקה ומקליטה אלבומי מוסיקה (ומגדלת את ילדיה), בלטרוף קורסי OCW בשפות, תרבות, ספרות, כלכלה ומנהל עסקים –עד כה, להערכתה היא סיימה כ-80 קורסים. "אני חושבת שהיה לי דוקטורט כרגע", היא אומרת, חצי מתבדחת. "רק אין לי את נקודות הזכות".

רוני צודקת. לעולם לא תקבלו תואר על הלימודים העצמיים שלכם. כפי שקרסון מציין, אף שילוב של וידאו וטקסטים לא יוכל להשתוות להשכלה מעשית ב-MIT. (או השכלה מקרנגי מלון, או נוטרה דאם, או כל מוסד אקדמי אחר). אי אפשר לנצל את המעבדות באופן מעשי או לתקשר עם סגל המלמדים, שהם המשיכה האמיתית ללימודים אקדמיים.

אבל כמו כל תוכנת קוד פתוח, חינוך חינם באינטרנט מתפתח. "יש קבוצות דיון ב-Yahoo שנוצרו סביב התוכן של MIT", אומר קרסון. "אם (תלמידים עצמאיים) לא זקוקים לתעודות אבל רוצים תוכן, הם יכולים ללכת לתוכנית הקורסים הפתוחים וליצור קבוצה".

להתאים לפוטנציאל שלי (בערך)

הייתי יכול להיעזר בקבוצת תמיכה. בשבוע השני של הניסוי שלי, המום מעט מהכישלון שלי בפיסיקה, האזנתי לשלוש הרצאות MIT בנושא כימיה. זה לא עבד. בשלב הבא חיפשתי משהו מדעי שהוא גם פשוט יותר להתמודדות וגם מעשי יותר. בחרתי בסמינר המועבר על ידי הכימאית פטרישיה קריסטי, מרצה בקבוצת לימוד הניסוי של MIT. "בישול" היה כתוב בתיאור הקורס לכימיית מטבח, "עלול להיות השימוש הישן הנרחב ביותר של הכימיה, ומתכונים עלולים להיות התוצר המעשי הישן ביותר של מחקר כימי". הוא

נשמע לי מושלם, עד שנתקלתי בבעיה: לא היו הרצאות וידאו או שמע.

כתבתי לקרסון בפאניקה, והוא הודיע לי את החדשות. רק 79 מהקורסים של OCW מגיעים עם הרצאות וידאו (22 נוספים מגיעים עם קבצי שמע). התוכנית תוכננה להיות יוזמה טקסטואלית; ההחלטה אם להוסיף וידאו או - תלויה במרצה. בעיקרון, הקורס שלי יהיה שיעור מעבדה בלי מעבדה. נכנסתי לתוך חומר הלימוד בכל זאת. השיעור על לחם חייב אותי לבחון את ההיסטוריה של שמרים, שנחשבים בין המיקרואורגניזמים הפעילים ביותר בתעשיית המזון. הסקרנות שלי התעוררה וביליתי אחר צהריים שלם בגלישה ברשת וקריאה על מדע האפייה.

ההתעוררות של תאי השמרים היא ביוכימיה בפעולה. בחנתי את התהליך על ההתפחה של השמרים, בדיוק כמו התלמידים בשיעור האמיתי. ערבבתי שמרים, סוכר ומים בבקבוק והתבוננתי בזמן שהפחמן הדו חמצני שנוצר מילא בלון שחובר לצוואר הבקבוק. אמנם זה היה מדע חובבני, אבל זה היה מדע. בסוף גם הרווחתי משהו שימושי: כיכר לחם, שהחברה שלי, שהיא חסידה נלהבת של טוסטים, הצהירה שהוא הלחם הטוב ביותר שהיא אכלה כל השנה. התחלתי לצפות לכל "שיעור" בכימיית מטבח, ועד לשבוע האחרון של הניסוי הפכתי את הפנקייקים שלי לפריכים יותר, התנסיתי בבישול, ואפילו אפיתי את עוגת הפאי הראשונה שלי. בפעם הראשונה הבנתי איך סודה לאפייה פועלת, ולמדתי מה היא אמולסיה. אפילו הכנתי גבינה רכה לימונית. במטבח לפחות, השתפרתי הודות ללימודיי העצמיים.

גם הרומנית הוכיחה עצמה כהצלחה. עד לשבוע האחרון של חודש הניסויים שלי, יכולתי לפגוש ולברך אנשים בבוקרשט דימיונית משלי, להתמקח עם נהג מונית ולהוריד את המחיר מעשרה לחמישה ליי (על אף שאם הוא היה מתווכח, הייתי נתקע), ולזהות 16 בעלי חיים שונים, כולל עיט (המילה, באופן מוזר, היא vultur – שדומה למילה האנגלית לנשר – vulture).

לפני יישום ל-iPhone: הצב של לוגו

מצד שני, הפשיטה שלי אל תוך מרחבי מדעי המחשב, הייתה טובה רק במעט מכישלון הפיסיקה. התחלתי עם שאיפה גרנדיוזית לבנות יישום ל-iPhone, אבל קורס הרשת של אוניברסיטת סטנפורד דרש שיהיה לי "ניסיון בשפת C ובתיכנות ברמה של 106B או X". לא היה לי מושג מה הדברים האלה אומרים, אז שיניתי את דעתי. אחרי שביליתי שבועיים מה"סמסטר" שלי בניסיון למצוא קורס חדש (הרי אין מועד אחרון להרשמה כאן), התפשרתי, והחלטתי ללמוד שפת תיכנות ישנה ובסיסית שנקראת Logo. כפי שאתר Logo אחד הצהיר: כל כך פשוט שילד יכול לעשות את זה!

או אני. נכנסתי לפורום מתחבטים, שהוביל אותי לשיעור Logo שמועבר על ידי גאון בריטי. הורדתי את התוכנה הפשוטה ובתוך דקות צלחתי את שלב השיעור הראשון,שלימד אותי לכוון צב קטן מסביב למסך באמצעות הוראות פשוטות. יכולתי לעשות מרובעים, משולשים, ושילובים של השניים. יכולתי גם להשתמש ב-Logo כדי להשלים משוואות פשוטות (חיבור) ומורכבות יותר (פונקציות טריגונומטריות). לאחר כמה שלבים מתקדמים יותר בשיעור גרמתי לתוכנה לדבר. אבל לא לקח זמן רב, לפני שביטויים כמו "סוגי נתונים וערכים" ו"שליטה בזרימה" נכנסו אל תוך תוכנית הלימודים ומצאתי את עצמי מפגר מאחור, מתפלל למצב שבו שהייתי יכול להרים את היד ולבקש ממישהו להסביר לי. עד השיעור השני או השלישי, התחלתי להיתקף בחרדות, ובמשך ימים לאחר מכן נמנעתי מהנושא לחלוטין, דוחה את החזרה למחר בכל דרך אפשרית, כולל רומנית.

הכשלון שלי לעמוד בקצב של הקורסים המדעיים, גם הבסיסיים, גילה לי משהו שכבר ידעתי, והוא שאני סופר, לא מדען או מתכנת. וזה מוביל אותי לחוק הראשון מתוך כמה חוקים הקשורים לבית הספר החופשי ברשת שלמדתי עד סוף הניסוי שלי:

• אתה מקבל את מה ששילמת תמורתו. "חינם" פירושו שאי אפשר לשאול שאלות באמצע השיעור, דבר שיכול להוות שובר עסקה בנושא מבלבל בפוטנציה כמו פיזיקה.
  
• עם זאת, יכול לעזור לכם אם תלכו ותקנו את ספר הלימוד.
  
• לימוד חינם ברשת לא הולך ללמד אתכם משהו מהותי בין לילה, או בתוך שבוע (אלא אם אתם איש הגשם, ובמקרה הזה אתם סתם לומדים בעל-פה בכל מקרה) - תכננו לסיים קורס מלא.
  
• יש מעט דברים טעימים יותר מלחם חם שנאפה בשתי ידיכם, בעיקר כשאתם מבינים את המדע של למה זה כל כך טעים.
  
• אנחנו נמצאים בתחילת הניסוי הזה, לא בסופו.
  

"אתה יודע לאן אנחנו הולכים עם זה", אומרת שיגרו מיאגאווה, שמאמינה שה-OCW העשירה חברי סגל וסטודנטים עכשוויים, העלתה את המוניטין של MIT כמוסד שנמצא בקדמת החדשנות, וסיפקה לגאונים המיוחלים שכל המכללות נלחמות עליהם הזדמנות להשוויץ בחכמה שלהם. "אתם כבר יכולים לראות את זה. וכשהיא אומרת "אתם" –היא מתכוונת למוסד – "לא יכולים להרשות לעצמכם לא לעשות OCW. אני חוזה שבעוד חמש שנים, כל המוסדות העיקריים יפתחו קורסים כדי לתת לעולם לראות מה הם עושים. זה מובן מאליו, לא?"

• זמן ynet: לכל כתבות ערוץ המחשבים