מבקר המדינה יבדוק ההתאבדויות בבתי הכלא
בעקבות המקרים של דודו טופז ואסף גולדרינג נערך בכנסת דיון בנושא ההתאבדויות מאחורי הסורגים. בכיר בשב"ס: "העצורים הם אוכלוסייה בקושי עוד יותר גדול, כי הם אנשים שכרגע התנתקו מהמשפחה ולא יודעים מה קורה איתם"
סוגיית התאבדות האסירים בבתי הכלא והמעצר הגיעה היום (ב') לוועדת הפנים של הכנסת. הנושא עלה לכותרת לאחר שדודו טופז ואסף גולדרינג שמו קץ לחייהם בשבועות האחרונים. בדיון העלו ראשי שירות בתי הסוהר את הדילמה בין הפגיעה בזכויות האסיר לבין שמירה קפדנית יותר על חייו, ומבקר המדינה הבטיח לבדוק את הנושא.
המבקר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, הודיע כי משרדו יבצע בשנת העבודה הקרובה מטלת ביקורת מקיפה בשירות בתי הסוהר, כולל בנושא ההתאבדויות. את מטלת הביקורת תבצע החטיבה הייעודית במשרד המבקר שמופקדת בין השאר על שירות בתי הסוהר, נמסר ממשרדו.
ראש אגף האסיר בשירות בתי הסוהר, גונדר אייל גובר, הסביר בדיון מדוע אסירים ועצירים מנסים להתאבד מאחורי הסורגים: "צריך להבין שהאנשים שמגיעים אלינו הם אנשים מעורערים מראש. הרבה פעמים עם בעיות של בוחן מציאות לקוי, אנשים שמגיבים מהבטן. בתוך המכלול הזה, העצורים הם אוכלוסייה בקושי עוד יותר גדול, כי הם אנשים שכרגע התנתקו מהמשפחה ולא יודעים מה קורה איתם".
הוא ציין כי ב-10 השנים האחרונות לא היה שינוי מהותי במקרי המוות ובהתאבדויות. "אנחנו רואים שיש לנו גידול באוכלוסיית העצורים ולעומת זאת אנחנו נמצאים כמעט באותו מספר של נפטרים במהלך שנה". לפי הנתונים שהציג, בשנת 2000 התאבדו 16 אסירים, ולעומת זאת השנה שמו קץ לחייהם 13. יש לציין כי בשנת 2008 התאבדו 11 אסירים.
"בשביל להתמודד עם התופעה של האובדנות, אחד הדברים הראשונים ששב"ס עשה זה לשים תקני טיפול מהתקציבים שלו", אמר גונדר גובר. "שב"ס מתקציבם, תעדפנו את הנושא הזה, יש 29 משרות בשביל להתמודד עם נושא הטיפול בעצורים. יש באוכלוסייה הזו ייצוג גדול לעולים חדשים, לעצורים, ולמי שנשפט בגין אלימות במשפחה". הוא גם פירט את הדרכים בהן האסירים מנסים לשים קץ לחייהם ואת הפעולות שנקט השב"ס כדי למנוע זאת.
"כל מוות כואב"
נציב שירות בתי הסוהר, רב-גונדר בני קניאק, אמר בדיון: "הסוגייה של האובדנות היא סוגייה מורכבת שיש בה הרבה היבטים. כל מוות של אסיר הינו כאב אנושי וטראגי ושב"ס עושה מאמצים עצומים לצמצם את התופעה ככל הניתן. האובדנות בכלא היא תופעה בינלאומית, שקיימת בכל ארגוני הכליאה בעולם. כפי שכל ארגוני הכליאה בעולם מתחבטים בדרך הנכונה להתמודד עם התופעה הזאת, כמובן שאנו נעזרים בידע המופק בעולם וגם מדוחות שמפורסמים גם באו"ם וגם בארגונים אחרים שעוזרים לנו להתמודד עם התופעה המורכבת הזו".
הוא סיפר במהלך דבריו על עבודת שירות בתי הסוהר ועל תנאי הכליאה: "צריך לומר את האמת, שמתקני הכליאה במדינת ישראל הם לא מהמשופרים בעולם. אני לא מעביר ביקורת על אף אחד. אני חושב שבשנת 1996 התפתח מהלך שבו התחילו להיבנות בתי סוהר חדשים, אבל יחד עם זאת נשארו מתקנים מאוד מיושנים ובעייתיים שמחייבים אותנו השקעה רבה כדי לאפשר תנאיי מחיה ראויים לאסירים. מרחב הכליאה בישראל הוא מהנמוכים ביותר בעולם. לעומת זה בתחום של הטיפול והשיקום של האסירים אנחנו באחד המקומות הטובים בעולם". הוא סיפר כי שירות בתי הסוהר עושה הכל כדי להגדיל את מרחב הכליאה של כל אסיר.
רב-גונדר קניאק הביא דוגמה מארצות-הברית: "שם למשל יש בתי כלא שבהם השירותים הם במרכז התא, דבר שעשוי לפגוע בכבודו של האסיר". לדבריו, "לאדם יש אחריות על מעשיו. אדם שהחליט לבצע עבירה - נענש עליה. נכנס לבית הסוהר, גם שם יש לו אחריות על מעשיו. יש לו אחריות גם על חייו. באיזון הזה בין שמירת חייו לשמירת כבודו אנחנו מנסים להתפתל וללכת ולמצוא את הדרך הנכונה. זה מאוד מורכב, אפשר להיות אמריקנים, אני לא בטוח שאני רוצה להיות שם".