סגנית המפקח על הביטוח: ההתייקרות תאושר

"אם רון חולדאי חושב שרכב דו-גלגלי חשוב לרווחת תושבי העיר, ולכן יש לעודד את השימוש בו, אני מציעה לו לסבסד את ביטוח החובה לאופנועים וקטנועים לתושבי תל-אביב. שלא יהיה גיבור על חשבונם של מאות אלפי בעלי מכוניות, המסבסדים כיום את ביטוח החובה של הרכב הדו-גלגלי". כך מגיבה לי דגן, סגנית המפקח על הביטוח במשרד האוצר והאחראית על יישום ייקור ביטוח החובה לאופנועים, בתגובה לתמיכה המתוקשרת של חולדאי ברוכבים.

"אף אחד לא הוכיח לנו שהתועלת המשקית-חברתית של רכב דו-גלגלי, היא כפי שמנסים לייחס לכלי הרכב האלה. להפך, יש לנו מחקרים המוכיחים שרמת זיהום האוויר של רכב דו-גלגלי דווקא גבוהה מזו של מכוניות. זה נשמע טוב כסיסמאות, אבל בשטח אין לכך כל הוכחה. אין בארץ מדיניות של עידוד השימוש ברכב דו-גלגלי, ולכן כל הטיעונים בנושא הם דמגוגיה", ממשיכה ואומרת הסגנית הנמרצת של ידין ענתבי, המפקח על הביטוח.

משפחה רוכבת

רובכם ודאי לא יודעים, אבל לי דגן (34), שנתפסת בימים אלה כאויב של בעלי הרכב הדו-גלגלי, היא אופנוענית בעברה ובת למשפחת אופנוענים. ותתפלאו לשמוע, אבל לא כולם במשפחה עומדים לצדה ותומכים בעמדותיה. היא עצמה רכבה במשך 11 שנים על קטנוע 50 סמ"ק. כאשר מקום עבודתה חייב אותה בנסיעות בינעירוניות, עשתה זאת מ-1992 כשהייתה בת 16, ועד 2003. בעלה רוכב מאז שנת 2000, וכיום הוא בעלים של אופנוע שטח עמו הוא בעיקר מטייל.

"קצת התברגנתי, ונעשיתי יותר פחדנית", היא מודה ומסבירה מדוע אינה מצטרפת יותר לרכיבה עם בעלה. עם זאת, לדבריה הוא מבין את הצורך לייקר את תעריפי ביטוח החובה לאופנועים. "רק אתמול הוא ביקש ממני לשלם עבורו את ביטוח החובה לאופנוע. שילמתי משהו כמו 3,500 שקל" היא מספרת.

"ניצלת את ההזדמנות ומיהרת לשלם, לפני שהביטוח יתייקר בעשרות אחוזים", אני זורק לעברה. "זו ממש לא היתה הסיבה" היא משיבה. "פשוט נגמר לו הביטוח. אני אפילו לא יודעת אם ובכמה הביטוח שלו יתייקר", היא אומרת תוך הצצה בטבלאות שלפניה. "אני חושבת שתהיה התייקרות, אבל ממש לא גדולה. שכן גם הוא רוכב זהיר ללא תביעות".

ואם לא די בשני אלה, אבא של לי (64) הוא תושב ירושלים, ורוכב קטנוע כבר 40 שנה. והוא דווקא לא אוהב את מה שהבת שלו עושה לרוכבים. "אבא שלי לא מוכן לשמוע על נסיעה במכונית בתוך העיר. הוא בכלל לא מבין איך אפשר להתנייע בעיר ללא רכב דו-גלגלי. לדעתו צריך דווקא לעודד את השימוש בקטנועים", אומרת דגן. אבל אבא שלה, שגם הוא רוכב זהיר, דווקא ייהנה מהרפורמה שהבת שלו מתכוונת להפעיל מתחילת חודש נובמבר. שכן גילו, ותק הנהיגה שלו והעדר התביעות, יוזילו עבורו את הביטוח.

ואם נמשיך לנבור באילן המשפחתי, יש ללי אח (34) אופנוען. למרות שגם הוא ללא תביעות, הוא לא ממש אוהב את מעללי אחותו בתחום הביטוח. אגב, אח נוסף ניצל מהגזירות של לי. הוא מכר את האופנוע רק באחרונה. וזה ממשיך - גם אחותה רכבה בעבר על אופנוע.

קרובים, אבל ללא קשר

אל תתנו לאילן היוחסין הדו-גלגלי של לי דגן להטעות אתכם. הקרבה המשפחתית שלה לאופנועים ממש לא מזיזה לה. היא כיום נחושה מאוד בדעה שיש לייקר את ביטוח החובה לאופנועים, אפילו יותר ממה שנעשה בהעלאה הצפויה בחודש נובמבר. "החטא הקדמון שלנו הוא שהסכמנו מזמן לסבסוד צולב בביטוח הזה. ומרגע שהסכמנו לזה, פתחנו פתח שעכשיו קשה לסגור".

והעובדה שהיא בעד ביטול הסבסוד וייקור הביטוח, אינה קשורה לזה שהיא מודה שכיום לא הייתה חוזרת לאופנוע, "כי מה שקורה בכבישים מפחיד אותי". זה גם לא קשור לכך שמישהו מאוד קרוב אליה נפצע קשה בתאונת אופנוע לפני מספר שנים. זה קשור לתפיסת העולם השוררת כיום באגף המפקח על הביטוח, שהתעריף צריך לכסות את עלויות כל ענף ביטוח, ואין סבסוד צולב. או כמעט ואין סיבסוד כזה.

דגן שולפת נתונים ולפיהם הגרעון של הפול - שהוא הגוף היחיד המבטח כיום רכב דו-גלגלי - הוא 210 מיליון שקל בשנה. הפרמיות מרכב דו-גלגלי מגיעות כיום ל-255 מיליון שקל בשנה, בעוד העלות נטו של התשלומים לנפגעים, מגיעה ל-465 מיליון שקל בשנה. וזה אומר שהפרמיות מכסות רק 65% מהעלות. אגב, גם אחרי ההתייקרות היא תכסה 70% בלבד מהעלויות. למרות שהכנסות הפול יגדלו להערכתה בכמעט 40 מיליון שקל, בעקבות הייקור הצפוי בנובמבר.

לדבריה, מבקר המדינה כבר מתח ביקורת קשה על המפקח על הביטוח, בגלל סיבסוד ביטוח האופנועים באמצעות פרמיית הביטוח של בעלי המכוניות. בעיניה, המפקח הוא בכלל מגינם של האופנוענים. שכן אם היה פועל לפי המלצת המבקר, היה התעריף עולה פי כמה.

גם כמי שתומכת במדיניות של סטטיסטיקה ביטוחית צרופה, בה האופנועים צריכים לכסות את הסיכון שלהם, אין לה בעיה להסביר למה סוג הבעלות על האופנוע - ולא רק עברו הביטוחי וגילו של הרוכב - צריכים להשפיע על מחיר הביטוח. למה אותו נהג בדיוק ישלם על אותו אופנוע תעריפי ביטוח יקרים בעשרות אחוזים, רק משום שהאופנוע רשום של שם העסק, או שהוא מבקש הכרה בהוצאות עליו - לעומת מי שהאופנוע הוא בבעלות פרטית. ההסבר שלה: "החלטנו שבעלי עסקים יסובסדו פחות מבעלי אופנועים פרטיים. אבל שניהם עדיין מסובסדים", היא אומרת.

"אז אתם משחקים בסיבסוד הצולב רק כשנוח לכם?", אני מקשה. "זה לא סיבסוד צולב" עונה לי, "משום שכולם עדיין מסובסדים. חלקם פחות וחלקם יותר, וחשבנו שככה זה יותר צודק".

דגן מודה שהיא ואגף הפיקוח על הביטוח ימשיכו להילחם בהסכם החצייה האחרון שאושר בכנסת לפני שנה. ההסכם קובע שבתאונה מעורבת בין מכונית ואופנוע, נושא הביטוח של הרכב ב-75% מהנזק, ושל האופנוען ב-25%. לדבריה, אין לכך כל הצדקה. שכן לפי נתוני הפול, רק 30% מהתאונות הן תאונות מעורבות, ולכן אין הצדקה להטיל על ביטוח המכוניות נטל כזה.

הרוכבים ממש לא מסכנים

דגן לא כך-כל מוטרדת מזה שבעצם מגיע אולי החזר לרוכבים על השנים הרבות שבהן הם נשאו ללא הצדקה במלוא הנטל של הפיצוי בתאונות מעורבות, בשעה שבתאונה בין מכונית פרטית לרכב כבד, התחלק הנזק חצי-חצי בין הביטוח של הרכב הכבד לזה של המכונית הפרטית. רק ב-2001 הופעל הסדר החצייה שהיה נהוג שנים במכוניות, גם לגבי אופנועים.

היא גם לא חוששת מכך שהעלאת התעריפים תגרום לכך שיותר אופנועים יסעו בלי ביטוח. "אמנם הנבואה ניתנה לשוטים, אבל בניגוד למה שהאופנוענים טוענים, ולמרות שבעשור האחרון חלה התייקרות בתעריפי הביטוח לאופנועים, נרשמה ירידה במספר הרוכבים ללא ביטוח - מ-30% מכלל האופנועים, ל-20% בשנה האחרונה. אז אם להתבסס על נתוני העבר, זה לא צפוי לקרות גם עכשיו", אומרת דגן.

היא גם לא מתרגשת מטיעוני האופנוענים על פגיעה צפויה בסטודנטים או במיעוטי אמצעים, שיכולים להרשות לעצמם בקושי רכב דו-גלגלי כדי להתנייע. "רוב האופנוענים רוכשים רכב דו-גלגלי משום שזה עונה לצרכים שלהם. הם לא עושים זאת משיקולים חברתיים. הם לא אוהבים לעמוד בפקקים ולחפש חנייה, או שהם סתם אוהבים לטייל עם האופנוע. אני מטילה ספק בתועלת החברתית והאקולוגית של הרכב הדו-גלגלי.

"לגבי מיעוטי אמצעים, אני לא מבינה למה מי שרוכש מכונית שעולה 4,000 שקל כי ידו לא משגת לקנות משהו חדש יותר, צריך לסבסד באמצעות ביטוח החובה שלו, את הסטודנט שבחר לרכוש לעצמו קטנוע זול. ובטח שהגברת כהן מחדרה לא צריכה לשלם עוד עשרות שקלים לביטוח, רק כדי שסטודנט שבעתיד ירוויח פי כמה ממנה, יוכל לרוכב על אופנוע. אין לזה הצדקה", היא אומרת.

כשמזכירים לה שהתעריפים בעולם נמוכים מאלה הנהוגים בארץ, היא מזכירה שגם הכיסוי שונה. שבחלק מהמדינות חלק לא קטן מהרוכבים כלל לא מבוטחים בעצמם, וביטוח החובה מתייחס רק לפגיעות באחרים.

היא תומכת באפשרות להגדיל את ההשתתפות העצמית של האופנוענים במקרה של תאונה, תמורת הפחתת התעריפים. אבל לדבריה, האפשרות שניתנה לפני שנה לאופנוענים לרכוש השתתפות עצמית של 10,000 שקל, ולקבל הנחה של 11% בביטוח, לא ממש תפסה. פחות מ-2% מהרוכבים רכשו לעצמם ביטוח כזה.

דגן לא מאמינה בכך שאם הפרמיות יעלו, גם התביעות יגדלו. שכן מי שמשלם סכומי עתק כפרמייה, לא ירצה להיות פראייר וירצה גם "ליהנות" מ"פירות התשלום": הוא ינסה לפברק תביעות, או להגיש תביעות על כל פגיעה קלה. הונאות ביטוח קיימות, והיקפן נע סביב 20%-30%, וזה לא שונה בביטוח החובה.

לא יעזור כלום?

היא משוכנעת שייקור התעריפים יכנס לתוקף כמתוכנן, ושהכל יעבור בשקט. דגן מתנגדת לכך שהכנסת תתערב בסמכותו של המפקח, שאושרה בחוק על-ידי הכנסת, לקבוע את התעריפים. זאת שכן החוק מסמיך את המפקח לעשות זאת בהתבסס על נתוני מאגר המידע. עם זאת, צריך לזכור כי פחות הפריע לה כאשר המפקח ניסה להגניב בחוק ההסדרים, את ביטול הסכם החצייה החדש שאושר בכנסת.

סגנית המפקח טוענת כי אין בישראל מדיניות מוצהרת, שנועדה לעודד שימוש ברכב דו-גלגלי, והיא גם לא מכירה בעולם מדינה שעושה זאת. מצד שני, היא שוכחת שיש בעולם לא מעט מדינות שאינן מחייבות רשיון נהיגה לקטנועים קלים, או כאלה שאינן מחייבות ביטוח דרקוני. היא שוכחת שיש מדינות המעודדות באופן נמרץ רכיבה על רכב דו-גלגלי.

אז נכון, אילן יוחסין דו-גלגלי יש לה, אבל לפחות לגבי רוכבי הדו-גלגלי, האילן הזה נמצא עכשיו בשלכת.