שתף קטע נבחר

  • עמוס רולידר
 
צילום: ירון ברנר

פנקו את ילדיכם, אבל אל תהרסו אותם

הוא דורש ואתם נותנים, הוא בוכה ואתם מתרצים, הוא לא רוצה ואתם מוותרים. האם אתם הורים מפנקים מדי? פרופ' עמוס רולידר מסביר למה פינוק טוב זה מצוין, אבל פינוק רע - זה הרסני

הצורך והרצון שלנו ההורים לפנק את ילדינו הינו מולד, טבעי וחשוב ביותר להתפתחותם התקינה של הילדים. הרצון לחבק, לתת, להקל ולגרום להם אושר וסיפוק מהווה גורם חשוב בהורות שלנו ובבנין מערכת יחסים בריאה ותקינה במשפחה.

 

הפינוק ההורי משמש מעטפת ביטחון ודלק הכרחי להתפתחותם המאוזנת וליכולתם של הילדים לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. כאשר ביטויי הפינוק הללו מורעפים על ילדינו ברגישות ובחוכמה, הילדים יגדלו ויתפתחו כשמלווה אותם התחושה החיונית של היותם נאהבים ונתמכים, התחושה שיש על מי לסמוך.

 

אבל אותה התנהגות מפנקת - חייבת להינתן בשכל, בזהירות ובעיקר בתזמון הנכון. ואז - כל המרבה הרי זה משובח. זהו פינוק בונה, המסייע לבניין אישיות בוגרת, בטוחה, רגועה ויציבה.

 

אולם, כאשר התנהגויות פינוק אלו אינן ניתנות בחוכמה ובעיקר ניתנות בתזמונים הלא נכונים וללא שיקול דעת, התוצאות קשות וכואבות לילד אשר ככל הנראה יסבול מכך כל חייו. האמת (המעצבנת) היא שהרצון לפנק ולגרום לילד הנאה, סיפוק ואושר, אינו עולה לעיתים קרובות מדי בקנה אחד עם הצורך ההורי לחנך את הילד לדחיית סיפוקים, להתחשבות בזולת, לקבלת סדרי עדיפויות נכונים ועם ההבנה כי בחיים לא את כל מה שרוצים ניתן לקבל.

 

הורים שנותנים לילד כל מה שהוא רוצה (כי הוא בוכה), שמוכנים לעשות במקומו מה שיבקש (לא בא לו), שיקחו לאן שרק ירצה (גם כשלא יגיד תודה), שנענים לכל בקשותיו (גם כשהן נאמרות בטון כועס ובלשון ציווי), הורים שמחליפים מיד צעצוע שבור באחד חדש (גם אם הילד שבר אותו בעצמו) - הורים אלו גורמים לילדיהם נזק רב.

 

סוג כזה של פינוק מהווה מרשם בטוח לגידול ילדים מפונקים הנעשים (בגלל הוריהם) לא סימפטיים לסביבתם (האוהבת). ילדים שבמידה רבה לעולם לא יהיו מסופקים ואף פעם לא ידעו שובע והנאה ממה שניתן להם. סוג כזה של התנהגות הורית מפנקת ניתן לכנות – פינוק הורס, הפוגע בילד ובסיכוייו כאמור לממש את הפוטנציאל הגלום בו.

 

איך תדעו האם התנהגות הפינוק שלכם הורסת ולא בונה והילד שלכם מפונק? נסו לברר האם הילד שלכם:

 

1. תובע ודורש ולא מבקש

ילדים מפונקים נוטים לדרוש ולתבוע, תוך הרמת קולם. לעיתים הם אף צועקים במלוא גרונם תוך הבעת פנים וטון כועס ורוטן ואף פעם אינם מבקשים. כאשר ההורים לא מגיבים מיד ומספקים את רצונם, רמת הכעס של הילדים המפונקים והמבט התובע והדורש עולים ומחריפים.

 

2. רוצה ורוצה רוב הזמן

קשה מאוד לספק ילד מפונק. מיד לאחר קבלת מבוקשו, הוא מבקש שוב את הדבר הבא. קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי לספק את רצונו של המפונק אשר אושרו האמיתי בא לו מהעובדה שההורים מספקים לו כל אשר ידרוש.

 

3. לא רוצה רוב הזמן 

ילדים מפונקים נוטים לסרב כמעט באופן מיידי לכל בקשה, הנחיה או הוראה של הוריהם. לעיתים נראה כי הם אפילו לא שומעים את ההוראה וה"לא רוצה" נפלט כמעט באופן אוטומטי. לאחר הסירוב מגיע שלב המשא ומתן בו הילד מוכן להתרצות ולמלא אחר רצון ההורה, אבל בתנאים מסוימים: "אני מוכן ללכת לישון אבל בתנאי שתשכבי לידי". ההורה של המפונק מנסה בדרך כלל להשיג "דיל" יותר נוח, "בסדר, אני אשכב לילדך, אבל רק לחמש דקות, בסדר?" ומתפלל שהילד יסכים לתנאים.

 

4. הכל מגיע לו

הילד אשר חונך להתנהגויות פינוק מטפח אופי מאוד אגוצנטרי. הוא מכיר ורואה רק את הצרכים שלו ואינו נוטה לשתף את חבריו ואחיו בחפציו ולהתחשב ברצונותיהם. ניתן לשמוע מהילד המפונק את המשפטים האופייניים האלה בשכיחות גבוהה: "זה שלי!" "מגיע לי!" , "תקני לי", "גם אני רוצה" (לא מבקש).

 

5. התנהגויות קנאה לא ראויות

לילד אשר חונך לפינוק, קשה מאוד לראות ילדים אחרים המשחקים במשחקים אותם הוא אוהב. קשה לו מאוד לראות ולעכל תשומות לב וביטויי חיבה הניתנים לאחר על ידי הוריו. לעיתים אף לא ישים לב לחפץ מסוים עד אשר אחיו או חבר יחפוץ בו ואז יבקש לעצמו מיד את החפץ, יכעס ולא יאפשר לילד אחר לשחק בו.

 

6. אינו מוכן להתאמץ

הילד המפונק נוטה לא להתאמץ יתר על המידה ויבקש / ידרוש תכופות כי ההורה ילביש, ינעל, יפתח, יסדר, יערבב, יתקשר, יביא, ייקח עבורו - למרות שהוא מסוגל לבצע את כל הפעולות ללא קושי באופן עצמאי.

 

אם עניתם כן ללא היסוס על שתיים או יותר מהשאלות הנ"ל, המשיכו לקרוא:

 

מדוע הורים מפנקים?

האמת היא שרוב ההורים המפנקים את ילדיהם פינוק הורס מודעים להתנהגותם הבלתי נאותה ועדים לנזקים הנגרמים לילדם עקב התנהגות זו. נשאלת השאלה מדוע הם ממשיכים. התשובה העצובה היא שמרביתם משלימים עם כך שהם אינם יכולים לשאת בצערו, התנגדותו, כעסו ותוקפנותו של הילד בשעה שהם מנסים לחנכו לדחיית סיפוקים וללמדו שליטה עצמית ויכולות איפוק וסובלנות.

 

הם פשוט נכנעים ללחץ המופעל עליהם וחשים הקלה (רבה) בשל העובדה שהילד חדל להתישם, מכך שנרגע ולעיתים אף הוקיר להם תודה על כי נכנעו וסיפקו לו את מבוקשו. לעיתים יפנק ההורה את ילדו ויספק לו את כל מבוקשו אף בטרם יבקש זאת על מנת למנוע עימות עם הילד ("בשביל השקט"). חלק אחר של ההורים ירגיע את מצפונו וינמק את חוסר יכולתו לעמוד בלחצים אותם מפעיל הילד בתירוצים מתירוצים שונים ("הוא היה חולה", "הוא לא ידע", "זו הפעם האחרונה", "לא קרה כלום. כאשר יהיה גדול הוא יבין").

 

לסיכום הורים יקרים, אל תפסיקו לפנק את הילדים שלכם ואם עוד לא התחלתם, אף פעם לא מאוחר להתחיל, אך בבקשה, פנקו פינוק בונה ולא הורס. אין מה לעשות. המרשם הנכון לחינוך ילדינו חייב לכלול גם עמידה איתנה (רגועה אך נחושה) בלחצי הילדים וגם פינוק אוהב וחם. רק שניהם המשולבים יחדיו והניתנים בחוכמה וברגישות, יביאו בעקבותיהם ילדים מחונכים ואיכות חיים נעימה למשפחה ואם במקרה אתם שייכים לאותם הורים האומרים לעצמם כי אין מה לעשות ולרוע המזל נולד להם ילד מפונק, כדאי שתחשבו שוב ותפנימו כי בידיכם הדבר!

 

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים