מארי פיזם בעדות: האושר על רוז והנפילה עם רוני

כמעט שנה ושלושה חודשים חלפו מאז נמשתה מהירקון גופתה של הילדה רוז פיזם. למרות שהסב רוני רון הוא שגרם כנראה למותה בגיל 4, גם בת זוגו, האם מארי פיזם, הואשמה ברצח. היום (ה') היא מציגה לראשונה את גרסתה, מעל דוכן העדים בבית המשפט המחוזי בפתח-תקווה. בעדותה, שטרם הגיעה לעניין מות הילדה עצמו, היא ציירה תמונה של חיים קשים בצל אלימות משפחתית כבר מגיל הילדות, שינוי לטובה עם תחילת ההריון שממנו נולדה רוז - ואז שורת נפילות כואבות ביחסים עם בן ואביו.

היא דיברה בשקט, בצרפתית, ודבריה תורגמו. בתחילת העדות סיפרה הנאשמת על ילדותה בצרפת, וטענה כי חשה דחויה ונפלה קורבן להזנחה. "אמא שלי תמיד נתנה לי את ההרגשה שאני מיותרת.

 היא אמרה שלא ישנתי טוב ולא נתתי לה לחיות, שאני בכיינית ועצלנית". לדבריה, כאשר היתה בת שש, אם המשפחה העלילה על האב שהוא מבצע בה מעשים מגונים, ולכן הרחיקה אותו מהבית.

"היא לא סבלה את נוכחותי", המשיכה פיזם. "קיבלתי מספיק מכות ממנה והיא גם סגרה אותי במרתף. אמי היא אישה דכאונית ואלכוהוליסטית שניסתה להתאבד הרבה פעמים ואפילו מול עיניי, כשהייתי בת שתיים-עשרה". 

לדברי האם, סבתה של רוז היתה מאושפזת במשך שנים ארוכות במוסד פסיכיאטרי, בעוד היא נשלחה כבר בגיל 11 למוסד נוצרי קפדני. "זו היתה התקופה הכי טובה בחיים שלי, כי בבית הייתי צריכה לדאוג לאמא. היא תמיד היתה צורחת ושם (במוסד - ו.ל.) הייתי יותר חופשייה", סיפרה.

"היא היתה סם החיים שלי"

בהמשך הדברים סיפרה מארי על היכרותה עם משפחת רון. בגיל 15 היא הכירה את בן (בנו של רוני רון). "מהר מאוד היחסים שלנו הפכו רציניים, וזה היה אמצעי לעזוב את הבית. בגיל 16 וחצי נכנסתי להריון, אבל עברתי הפלה טבעית. עברתי את זה בצורה איומה וציפיתי שאמא שלי תעזור לי, אבל אמא שלי הגישה בקשה לבית המשפט שאחשב כבוגרת - והמשמעות היא שכך היא יכולה לזרוק אותי מהבית והיא לא אחראית לי יותר", אמרה.

"אחרי שקיבלנו צו מבית המשפט שאני כאילו בוגרת, בן ואני חיינו ביחד בנורמנדי והלכנו ביחד לאותו בית ספר. בן עבד כדי שנוכל להתפרנס ולחיות".

 לדבריה, היא סבלה מאלימות מצדו של בן. "אני יכולה לכנות אותו כבן אדם עצבני, באופי שלו הוא היה נגד הכל, לא רק כלפיי".

ואז מארי נכנסה שוב להריון - בסופו ילדה את רוז. "ההריון הזה היה בשבילי חלום, למרות שהייתי מאוד מאוד צעירה, בת 17, כל יום היה חלום", סיפרה. "שלושה חודשי ההריון הראשונים היו קשים ואחר כך היה רק אושר. כשנודע לי שזה בת, האושר היה עצום ורב. הייתי מאוד מאושרת ודמיינתי את ילדותה".

לדבריה, לאחר הולדתה של רוז הרגישה כאילו היא עצמה נולדה מחדש. "רוז היתה תינוקת מאוד קלה", סיפרה, "היינו מאוד קרובות אחת לשנייה. שום דבר לא עניין אותי. היא היתה סם החיים שלי". באותה תקופה נהג בן להשתמש באלימות כלפיה, "אבל אף פעם לא כלפי רוז. אני לא רציתי אז יחסים מיניים איתו, הוא רצה לכפות את עצמו עליי".

"לא חזרתי לצרפת, זו היתה הטעות של חיי"

בהמשך באה ההיכרות עם רוני. "הוא בא לצרפת כי אמא שלי רצתה לפגוש את אבא של בן. ראיתי אותו בפעם הראשונה בשדה התעופה, הוא אמנם נראה מבוגר אבל גבר נאה". אחר כך באה המשפחה לישראל, לדירתו של רוני במודיעין. היא הייתה בהריון עם ילד אחר וחשה ברע - הקיאה ואיבדה משקל - אך לדבריה בן המשיך להכות אותה. כשנותרה לבד בחדר עם רוני, נחשפה בפניו. "פרצתי בבכי וסיפרתי לו שבן אלים. הוא היה הראשון שסיפרתי לו את הסוד שלי".

באותה תקופה סיפרה מארי כי מצבה הבריאותי היה קשה. מאז שהאב פגש את בנו "האלימות שלו גברה" והיא אושפזה בבית חולים בארץ פעמים רבות בשל כך. לטענתה, נוצר בינה ובין רוני קשר מכיוון שבן דובר צרפתית בלבד, והיא תירגמה ביניהם.

אחר כך, סיפרה שבן חזר לצרפת והכריח אותה באיומי סכין לחתום על כך שהיא מוותרת על רוז. "זה היה סוף העולם בשבילי. איבדתי את כל עולמי. זה שנשארתי בישראל זו הטעות הגדולה בחיי", סיפרה. היא נשארה לגור עם רוני, שבא הביתה רק פעם בכמה ימים. "לא היתה לי סיבה לחיות אז", תיארה, ואז אביה ביקש ממנה לחזור לצרפת. היא החליטה לנסוע, לבקש להתגרש ולנסות לקבל בחזרה את רוז.

"ההפתעה הגיעה - בן שבר את כל הבית"

"כשהייתי בצרפת כבר הייתי מאוהבת ברוני, אבל לא חשבתי לחזור לישראל, חשבתי שהוא יבוא לבקר אותי. הייתה לי תקווה", המשיך התיאור. מארי סיפרה שפגשה אז את רוז, שנראתה לא מאושרת. אמהּ התעקשה שלא תגור בבית, אלא במעון לנשים, והיא ראתה את רוז בסופי שבוע.

בסופו של דבר היא כן חזרה לישראל, במאי 2005. יומיים לאחר מכן, לדבריה, הגיע בן, דפק בדלת הדירה במודיעין ואמר לה: "ההפתעה הגיעה" - ואז הכה אותה "ושבר את כל הבית". היא נמלטה לפארק סמוך שם פגשה שכנה שנתנה לה להתקשר לרוני, שלדבריה כעס עליה על כך שפתחה את הדלת.

כאשר נשאלה מדוע עזבה את רוז בצרפת ובאה לרוני בישראל, מארי השיבה: "זה היה מאוד קשה, אבל קיוויתי שזה זמני. תמיד חשבתי עליה - דקה אחרי דקה". את התקופה שאחר כך תיארה: "רוני עבד 18 שעות ביום בערך, הרגשתי שנשארתי בלי שום דבר. הוא היה איש של נשים. היו לו יחסים עם הרבה נשים באותו זמן". לדבריה, באחד המקרים הוא אף קיים יחסי מין עם אישה אחרת בזמן שהיתה בבית.

עוד סיפרה כי הוא הבטיח לה הרבה הבטחות שלא קיים. "הרגשתי רע מאוד שאני לא במקום שלי, והוא הבטיח לי שיהיה רציני ביחסים בינינו". לטענתה רוני גם נהג לנעול אותה בבית, ולא היה מוכן שתצא ללמוד באולפן.

לאחר מות אביו של רוני, מערכת היחסים ביניהם הידרדרה עוד יותר, היא אמרה בבכי. "הוא הכה אותי מכות רצח. יום אחד שפך לי כוס קפה רותח על הפנים וזרק עלי כיסא, כשהבת הבכורה שלנו הייתה בת חודש". מארי סיפרה שבמשך שבוע היא לא יכלה ללכת או לטפל בבתה התינוקת.

לדבריה, כשרוז הגיעה לישראל, "היא לא היתה מוכנה לקבל את זה שיש לה שתי אחיות קטנות והיא לא היתה מוכנה שרוני יהיה שם. היא היתה צריכה הרבה תשומת לב והיו לה הרבה שגעונות. למשל, לא הבינה למה כל כך חם, איפה סבתא שלה, ואיך נטשתי אותה, איך עשיתי את החיים שלי בלעדיה. חשתי אשמה". לדבריה, גם לרוני היה קשה עם רוז בגלל קשיי השפה. "הם לא הבינו אחד את השנייה".

במהלך המשפט הממושך, עלו לא אחת השערות כי מארי היא שלחצה על רון "להיפטר" מהילדה.

בין היתר, הציגה המשטרה מכתבים שכתבה מארי לרוני, ובהם ציינה שרוז "גונבת ממנה את תשומת הלב של רוני". עורכת דינה מתעקשת שמארי אולי הזניחה את הילדה, אך לא יזמה רצח.

בשבועות האחרונים העיד רוני רון, המשיך לתמוך בזוגתו וסיפק מגוון גרסאות לגבי האופן שבו נודע למארי על כך שרוז מתה. אחרי שבתחילה אמר שהיא שמעה על כך לראשונה בעת המעצר, טען שסיפר לזוגתו עוד כמה ימים לפני כן "שהייתה תאונה" ורוז איננה. אחר כך, לדבריו, מארי התמוטטה וביקשה שיעזוב את הבית. בהמשך עדותו אמר שהיא לא הודיעה על כך למשטרה כי "לא ידעה לחייג".