צולל הביצות עומד להיעלם מנופי ארצנו

צולל הביצות, אשר רק מעט מאוד ידוע עליו בעולם, מבקר בחורף בישראל במספרים ההולכים וקטנים, והוא מקנן נדיר ביותר באזורים ספורים בלבד, עד כי נרשם בטעות בספר האדום של ישראל כ"מין שנכחד כמקנן בארץ". הרס מסיבי של בית גידולו, ציד פרוע והרס בתי גידול לחים, ביצות וצמחיית גדות בכל האזורים – הם הגורמים העיקריים להתמעטותו הקריטית, ונראה שאם העולם בכלל, ואנחנו בפרט, לא נגן על מין זה, הוא ייעלם כהרף עין מנופי המים של ישראל.

קטן, חששן וצולל כדי ללכוד את מזונו

צולל ביצות (Aythya nyroca) הוא מהקטנים בברווזים הצוללים (40 ס"מ), מין מונוטיפי, חששן ושקט למדיי. גופו קצר, ומצחו גבוה יחסית לצוללים האחרים. הוא מאופיין בפסי כנף לבנים הבולטים בתעופה. לבוגר יש בעונת הקינון ניצוי ערמוני כהה, עיניים לבנות ובולטות ומשולש לבן בקצה גופו. הצווארון הדק והשחור שלו נראה רק מקרוב מאוד. החלק התחתון של בטנו לבן, וזה נחשב לסימן הזיהוי החשוב ביותר בשדה. צבע הנקבה חום כהה ועיניה כהות.

>> מִנוי שנתי ל"טבע הדברים" בהנחה מיוחדת לקוראי ynet

הצולל נוהג לצלול כדי ללכוד את מזונו, ומכאן שמו. הוא מקורב לסוג ברווז, אך מותאם טוב יותר לצלילה, ולכן רגליו קבועות באחורי הגוף וגופו כבד יותר ומותאם לצלילה לעומק (עד עשרה מ'). משום כך, בניגוד לברווז עליו לרוץ על פני המים כדי להתרומם לתעופה. הבדל נוסף חשוב לזיהוי הוא שבניגוד לברווזים אין לצולל "דגל" בכנף, וכן כמעט שאינו מסנן במקורו. הצולל מרבה להסתתר בסבכי ביצה, ושם הוא אף מעדיף לקנן, ומסיבה זו למשל בגרמניה הוא נקרא "ברווז הביצות". עיניו הלבנות של הזכר בעונת הקינון הקנו לו את שמו האנגלי "צולל לבן-עין".

(צילום: דניאל אוצ'יאטו)

ציד פרוע והרס בתי גידול מאיימים על קיומו בעולם

הצולל מקנן במערב הפליארקטי, בעיקר באירופה (למעט האזור הצפוני) - עד מרכז אסיה. יש אוכלוסיות קטנות גם במזרח התיכון ובצפון אפריקה. האוכלוסייה העולמית מוערכת לכדי 163,000-257,000 פרטים, אך יש המעריכים את האוכלוסייה בחצי.

הצולל חורף בעיקר בדרום אירופה, במזרח התיכון, בצפון-מזרח אפריקה ובמערבה, וכן בדרום-מזרח אסיה. הערכת האוכלוסייה החורפת העולמית: 100,000-150,000 פרטים (רובם מרוכזים בבנגלדש). האוכלוסייה האירופית מוערכת ב- 12,000-18,000 זוגות, כאשר 67 אחוז מאוכלוסייה זו מרוכזת במדינות כרומניה, קרואטיה, בולגריה, סרביה והונגריה.

בארצות המזה"ת האוכלוסייה קטנה ומוערכת 16,000-21,000 זוגות מקננים.

בפולין, ירידה משמעותית בצמחייה הצפה, ייבוש גופי מים והפיכתם לשדות חקלאיים, גרמו לחשיפתם של הצוללים ליתר טריפה על ידי שועלים, עורבים וחורפנים. בבולגריה היו עד תחילת המאה ה-20, במיוחד באזור נהר הדנובה, כ- 200,000 פרטים. כיום נותרו כעשרה אחוזים בלבד. בהונגריה הסכנה הגדולה ביותר היא הציד, בעיקר מציידים ממדינות אחרות כמו איטליה. בקרואטיה ואלבניה הציד אינטנסיבי, וצולל אחד נמכר ב-500 אירו. 95 אחוז מהניצודים הם צעירים. הצולל קל לציד בשל מסורבלות התעופה שלו, וכ-1,500-2,000 ניצודים מדי נדידת סתיו מעל דלתת הוולגה. באפריקה הוא נחשב למועדף לציד למאכל, והאכיפה כמעט אפסית.

בעולם ידועה גם סכנת הזיהום הגנטי מהכלאות עם מיני צוללים אחרים, הפרעות על ידי האדם, במיוחד בעונת הקינון (שיט סירות ודיג), והתפשטות האזורים החקלאיים על חשבון בתי הגידול הטבעיים.

מעניין לציין כי מכיוון שצולל הביצות נוהג להתרועע עם הצולל החלודי המותר לציד, אף הוא ניצוד על נקלה בשוגג ובשל הקושי בזיהוי, ונראה שלא יהיה מנוס מאיסור ציד גורף של כל הצוללים, לפני איסור הציד בכלל של ציפורים.

מסוגל לצלול עד לעומק של עשרה מטר

צולל הביצות נחשב כחורף חולף נדיר למדיי וכדוגר נדיר באופן מקוטע בצפון ישראל ובמרכזה (כ-20-40 זוגות). עד לייבוש החולה תועדו מאות זוגות מקננים. כשאר בני משפחתו גם הוא נודד בלילה, בקבוצות קטנות ובתעופה פעילה ומהירה למדיי. הנדידה מתרחשת בסתיו, מסוף אוגוסט עד אמצע דצמבר, ובעיקר באוקטובר-נובמבר, בציר העובר במערב ישראל ובציר העמקים הצפוניים.

בנדידת האביב הוא חולף בנדידתו בעיקר בציר של אילת, בממוצע מ-20 עד 300 פרטים בכל שנה. בחורף הוא מצוי באזורים שונים , לרוב בלהקות בנות פרטים אחדים ועד עשרות פרטים בכל אזור . מס' שיא בכל הארץ תועד בשנת 1973-1974 ונמנו אז 800 פרטים.

(צילום: Erbanor selbst fotograpiert)

צולל הביצות פעיל בעיקר בלילה. בניגוד לבני סוגו, הוא ניזון בעיקר מצמחי מים שונים, שאותם הוא תולש במקורו בגדות הנחלים, המאגרים והביצות. הוא ניזון מזרעי צמחי מים כדוגמת הנהרונית, עדשת המים ודוחנית, וכן מחסרי חוליות ימיים, לארוות של חרקי מים, שבלולים, דגיגים, ביצי דגים ודוחיים. הוא צולל לרוב לעומק של שניים עד ארבעה מ', ולפעמים עד לעשרה מטר, למשך 10- 15 שניות, בחיפוש אחר מזון. הוא צולל ומגיח אנכית מהמקום שממנו צלל.

זהו מין מונוגמי, אך כמו אצל שאר בני משפחתו הקשר הבין-זוגי נמשך רק לעונת קינון אחת. הנקבה בונה קן רפסודה מקנים, עשבים ועלים ומשטחת אותם באמצעות החזה שלה ומקורה. הקן מוסווה היטב בצמחייה הצפופה. הנקבה מטילה 8-10 ביצים, ודוגרת כ-26 יום, והזכר נוהג לספק לנקבה מזון בזמן הדגירה והטיפול באפרוחים. הנקבה מטפלת בעצמה באפרוחים עוד כ-45-50 יום, עד לניצוים הכמעט מושלם. צולל הביצות נחשב לאחד האינדיקטורים החשובים ביותר לתנאי לחות סביבתית. 

האם יצליח לשרוד כנגד כל האיומים? (צילום: אל אנדרסן)

איטום מאגרי מים מסכן את הצולל בישראל

גם בישראל הרס ופגיעה מתמשכת בבתי גידול, ולאחרונה גם איטום חלק ממאגרי המים ביריעות פלסטיות – גרמו לירידה דרסטית במספר הדגירות של צולל הביצות, עד להכחדתו של מין זה כמקנן ברוב האתרים בארץ. איטום מאגרי מים ביריעות פלסטיק כדי למנוע חלחול מי קולחין, שיטה שהוחל ביישומה באזורים שונים, הוא ללא ספק הסכנה המוחשית ביותר כיום להצלחת הקינון של צוללי הביצות בישראל.

אחד הפתרונות היצירתיים שיאפשר את האיטום, מבלי לסכן את צמחיית הגדות, הוא אטימת חלק מהמאגר תוך השארת חגורה עליונה של גדה חשופה. הדבר יגרום לכך שצמחיית גדות צפופה תוכל לגדול שם היטב, ויביא לרידוד המים לכל תקופת עונת הקינון ולעידוד גדילה טבעית של צמחים צפים. כל אלה חשובים להצלחת הקינון ולהתפשטותו של המין.

חשוב לציין כי הצלחה לא מבוטלת הושגה על ידי רשות הטבע והגנים בהובלת תקנה חדשה בחוק בכנסת על איסור ציד במאגרי שפלת יהודה, וזאת בעקבות מאמצים ומאבקים רבים להצלת הצחראש הלבן וצולל הביצות שנפגעו קשות מציד. ובהקשר זה, צריך לאסור שימוש בכדוריות עופרת שגורמות להרעלות קשות בברווזים שנורו.

• הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון אוקטובר של "טבע הדברים".
• לכתבות נוספות והנחה מיוחדת על מִנוי שנתי - לחצו כאן