הורה ממטרה, גירסת האינדי

יוצרי הפסטיבל, אסף קזדו ומתן נויפלד, למודי ניסיון העבר, הרימו השנה אירוע שתוקתק והודק מבעוד מועד; הכרטיסים נמכרו מראש ואזלו כיממה טרם הפסטיבל, בחירת האמנים ושיתופי הפעולה ביניהם נעשתה במטרה ליצור קשת רחבה של סגנונות מוזיקליים - החל מפולק-רוק וקאנטרי ובלוז, דרך פסיכדליה, גרוב ומוזיקה בלקנית ועד אלקטרוניקה גליצ'ית מגוהצת.

בנוסף, היו שם מיצגי אומנויות, שוק ספרים, טי-שירטס מעוצבים, בר ודוכני מזון מכל טוב ובמחירים מצחיקים. ותשמעו, בשטח הפסטיבל מוקמו תשתיות מחזור שעולות על אלו שפה בעיר (קומפוסט, פלסטיק ונייר), ממש אירופה סטייל.

"זבולון דאב סיסטם"‏ (צילום: צח גולדברגר)

1

2

3

4

5

6

7

ההגברה היתה מעט בעייתית, אבל תכל'ס, אנחנו במדבר, וזה עוד לא הפך ל'ווליום אינדינגב', תודה לאל. והמוזיקה עצמה? גבע אלון ולהקת TREE ישבו כל כך טוב ביחד, שהם העלו את רף המקצועיות ונתנו הופעה שגנבה את ההצגה של היום הראשון. גלעד כהנא, לעומתם, נראה שיותר ממוזיקה, הוא בכלל מתעניין בקריירה של הוגו צ'אווס, ולמעשה "The Walking Man" עסק בגיבוב מילים ריקות ממשמעות.

בכל מקרה, ההפקה דאגה לנתק את השאלטר ולסגור לו את הפה כשהדיקטטור ההוטנטוטי סרב לרדת מהבמה. לעמית ארז ורם אוריון, שהתארחו בהופעה, ונועה גולנסקי ויהוא ירון שליוו את כהנא - כישרוניים ככל שיהיו - לא היה סיכוי להציל את מה שהתרוצץ שם על הבמה.

בגזרת הרוק האקספירמנטלי בלטו להקת קיצו, ולפניהם מריונטה סול, שלקחו תנופה חזקה לכיוון הרוק הדשן. בשעת לילה לא מאוחרת, מעל הבמה השנייה, אייש את עמדת התקלוט די.ג'יי פאלגינס מצרפת, שנתן סט אלקטרוני עדכני על הגרובו-בוקס, וגרם לאנשים לגלות כיצד הגוף האנושי יודע להחזיק את עצמו במצב ערני ושועט כשהוא בעניין. עוד אלקטרוניקה מבית היוצר הישראלי של יאיר קז יחד עם אוקסיג'ן וזיגונדר, חתם את הלילה.

בין משתתפי הפסטיבל שיחת הלילה עסקה בהופעתם של המידנייט פיקוקס וערן צור, בה ירד הבסיסט והסולן איתן רדושינסקי לקהל כדי לקפוץ איתו. מתברר שמישהו מהקהל לקח את הבס היקר לידיו וניפץ אותו, והבסיסט ההלום כמעט נשלח לאשפוז מההלם. לבסיסט שלום, לבס פחות.

ביום למחרת, 40 מעלות חום תפסו אותנו לא מוכנים. מזל שמישהו חשב על זה קודם והתקין מעל רחבת הקהל ממטרות זעירות, ששטפו מאיתנו את כל הזיעה, האבק ושאר שאריות השגרה שהבאנו מהבית.

הפּיק של אותו היום היו שלישיית האחים רמירז, שדלתם תמיד פתוחה. הפעם, הם אירחו את יהוא ירון ורות דולורס ווייס וחיבצו בחן שירים של כל אחד מהם. הם חידשו את "Here Comes the Sun" האלמותי, בסנכרון מדויק לשבירת קרני השמש המדברית שחדרו מבעד ליריעות הסככה, דרך רסיסי הגשם היזום שהומטר לכל עבר. קוראים לזה הנאה צרופה. אומרים שזה מבליח רק לרגעים ובמנות ממש קטנות.