עוני: גרסת הדור שלישי

נתונים חדשים על העוני שמפרסם מכון מחקר חשוב מלוקסמבורג, מראים כי ישראל מדורגת בראש טבלת שיעור העוני במדינות המפותחות. לפי מחקר זה, שיעור האוכלוסייה מתחת לקו העוני בישראל עמד על קרוב ל-20 אחוזים. בדרך למקום הראשון בדירוג העוני גברנו על יריבות קשות כמו ארה"ב ואירלנד והשארנו הרחק מרחוק את הולנד ודנמרק.

בעבר לא כיכבה ישראל בטבלאות העוני הבינלאומי. היא הגיעה לראש הטבלה בהתמדה ובנחישות מעוררי התפעלות. התגובה הישראלית לעליית שיעור העוני לבשה צורה ופשטה צורה.

בתחילה הרפלקס של חלקים מסוימים בחברה ובקרב מקבלי ההחלטות לדיווחים כי שיעור העוני ממריא לשחקים הייתה הכחשה. "לא יתכן שיש כל כך הרבה עניים בישראל. העניים הממזרים האלה בטח משקרים לסוקרים כאשר הם נשאלים לגבי הכנסותיהם". אבל ההישענות על טיעון זה היא כמו ההישענות על קרח דק. אמנם הישראלים כמו עמיתיהם מעבר לים נוטים לדווח על הכנסה נמוכה מזו שיש להם בפועל, אבל הם נטו לעשות זאת גם בעבר. קשה להניח שעליית שיעור העוני נעוצה בעובדה שהישראלים משקרים היום יותר מאשר לפני עשור או שניים. 

סוג מתוחכם יותר של הכחשה הייתה המלחמה בסטטיסטיקה של העוני. מספר פרשנים וכלכלנים ימנים חשוכים טענו כי מדידת העוני בישראל פגומה מיסודה. לטענתם, יש למדוד אותו באופן מוחלט במקום באופן יחסי, כפי שנוהגת ישראל. אלו אימצו עיקרון ייחודי לפיו הכל יחסי בחיים חוץ מהעוני.

אבל תקוותם לנצח את העוני באופן סטטיסטי נכזבה. הם גילו כי ישראל נוהגת למדוד את העוני בדיוק באותה שיטה בה נוהגות רוב המדינות המפותחות בעולם. הם גילו גם שעליית שיעור העוני לא נבעה משינוי שיטת המדידה בישראל. העוני עלה למרות שישראל מודדת את העוני בדיוק באותה הדרך מאז ראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת.

לאחר שההכחשה לא עזרה, הגיעה טכנולוגיית תגובה של הדור השני. היחס הנוכחי לעוני מזכיר את התגובה של אדם שהרגע הודיעו לו כי קרוב משפחתו סובל ממחלה חשוכת מרפא. לאחר ההלם הראשוני מגיע שלב ההשלמה עם המציאות. נראה כי החברה הישראלית השלימה עם היותה חברה מוכת עוני.

כדי להפוך את תהליך ההשלמה עם העוני יותר נוח, ישנם ישראלים רפי שכל שמנחמים את עצמם בעובדה שאוכלוסיית העוני כוללת שיעור גבוה של ערבים. מצד שני ישנם ישראלים רבים וטובים שיוצאים מגדרם כדי לסייע לעניים ברוחב לב. אבל הם עושים זאת כפרטים שאיכפת להם ולא כקולקטיב. גם בעבר וגם היום הסיוע הפרטי לעניים מספק עזרה ראשונה בלבד. הוא אינו תחליף ראוי לטיפול יסודי המקובל במדינת רווחה מודרנית.

טכנולוגיה דור 3

ישראל זקוקה לטכנולוגיית תגובה של הדור השלישי. תגובה מתקדמת של הכרה במציאות והתגייסות לטפל בעוני. העוני מקורו בגורמים רבים אבל יש להתמקד תחילה בטיפול בשני גורמים מרכזיים שאחראיים למשקלו הכבד בישראל. האחד, יש להעניק לאוכלוסייה הערבית בישראל שוויון הזדמנויות אמיתי בכל תחומי החיים, כמו תקציב שווה בחינוך ויחס שווה בשוק העבודה.

זהו אתגר קשה על רקע הסכסוך באזור, ובמיוחד בצל פעילות מקוממת מצד בדלנים קיצוניים כמו השייח ראאד סלאח, שאוטמת את ליבם של יהודים רבים. עם זאת יש לזכור כי עוני בקרב האוכלוסייה הערבית הוא דלק סילוני עבור אנשים מסוגו. צמצום העוני בקרב האוכלוסייה הערבית יעזור גם בחניקת התנועה הבדלנית.

הגורם השני שמחייב טיפול הוא היקף הסיוע לאוכלוסייה החלשה בישראל. סיוע נדיב לאוכלוסייה הענייה הוא אחד המאפיינים הבולטים של מדינות שהצליחו למגר את העוני. אין מדינה שהצליחה לטפל בו בלי הגשת סיוע כספי רחב לאוכלוסייה החלשה.

רמת הסיוע בישראל מפגרת באופן משמעותי אחרי מרבית המדינות המפותחות. שיעור ההוצאה על קצבאות לנזקקים יחסית להכנסה הלאומית בישראל נמוך משמעותית בהשוואה לרובן המכריע של המדינות המפותחות. הקמצנות הישראלית מפתיעה על רקע המסורת היהודית שהראתה דאגה כנה ליתום, לאלמנה ולגר הרבה לפני שמישהו חשב על מדינת הרווחה המודרנית.

אסור לישראל לאכלס את המקום הראשון בעוני בקהילת המדינות המפותחות. היום ברור כי זהו מכשול גבוה שמונע צמיחה כלכלית בת קיימא. אבל לפני הכל זהו כתם מוסרי וחברתי שעומד בניגוד מוחלט לחזון אור לגויים.

חזון אור לגויים חייב להיות הדי.אן.איי של מדינת ישראל. חזון זה אינו סוג של תעודה על שאנחנו חלילה מורמים מאומות העולם. בעיני, זהו סוג של מחויבות. מחויבות עמוקה למצוינות מוסרית, חברתית וכלכלית, שאינה משלימה עם היותה של ישראל בצמרת טבלת העוני. 

ד"ר מומי דהן, מרצה בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית וחוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה

* מקור הטבלה: מחקר ההכנסה של לוקסמבורג. הנתונים מתייחסים לשנה העדכנית ביותר לכל מדינה.