סיפורו הכמעט אמיתי של ניקולס פלמל

התסריטאים יודעים את זה. גם הסופרים יודעים את זה. כשהסיפור דורש דמות של מלומד אירופאי המדיף ניחוחות של מסתורין ימי-ביניימי, יש רק מועמד אחד לתפקיד... הוא חי לנצח, הוא החזיר את אשתו מעולם המתים, הוא מצא את הדרך להפוך נחושת לזהב. השם הוא פלמל. ניקולס פלמל.

פלמל הוא קרוב לוודאי האלכימאי המפורסם ביותר בספרות, ובבואותיו הדמיוניות הופיעו באינספור יצירות. ויקטור הוגו הכניס אותו ל'הגיבן מנוטראדם' הקלאסי שלו, אינדיאנה ג'ונס פגש אותו באחד מסרטיו והוא אפילו זכה לאיזכור מכובד בהארי פוטר. בסדרת הספרים 'האלכימאי' של מייקל סקוט - שהכותר המתורגם הראשון מתוכה 'הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות' (כתר, הסדרה הצעירה), עולה על מדפי הספרים השבוע - הוא גם הגיבור הראשי בעלילה. אחרי כל כך הרבה איזכורים בדיוניים קל לשכוח שפלמל, עד כמה שזה מפתיע, היה גם אדם אמיתי.

האיש שהצליח להרוויח הון מכתיבה

ניקולס (או ניקולא) פלמל נולד בתחילת המאה ה-14 בצרפת למשפחה ענייה למדי. רשומות היסטוריות מלמדות אותנו שהגיע לפאריס כדי למצוא את מזלו - ושם גם זכה לחינוך טוב. בעולם שבו גם חלק מהעשירים ידעו רק לסמן 'X' במקום לכתוב את שמם, אדם שידע קרוא וכתוב - כמו פלאמל - היה יחיד סגולה.

ההיסטוריונים יודעים שהייתה לו חנות או דוכן לכתיבת מסמכים והעתקתם ושהוא זכה להצלחה נאה בתחום זה. כאן גם נמצאים שורשיה של האגדה. קשה מאוד להתעשר מכתיבה (מי כמוני יודע) אבל בדרך כלשהי ניקולס הצליח לצבור ממון רב: כמה וכמה כנסיות, בתי חולים וארגונים דומים תיעדו ברישומיהם את תרומותיו הנאות של הסופר. בחלק מהמקרים הוא זכה אפילו לתחריטים וציורים על גבי המבנים עצמם: אדם מזוקן העומד על ברכיו בתנוחת ענווה נוצרית טיפוסית, כאילו מצר על הכבוד לו זכה.

האופן שבו הצליח איש העט והנייר לצבור לעצמו כמויות נכבדות של זהב עורר סקרנות רבה כבר בימיו שלו. אצילים רבים הטריחו עצמם לביתו כדי לספק את סקרנותם ואפילו המלך שלח שליחים כדי לנסות לחלץ את סודותיו של המלומד. הם נכשלו. אבל בימי הביניים כולם חשדו תמיד בדבר אחד.

שלוש המדליות של האלכימיה

לאירופאים היו מאז ומעולם יחסי אהבה-שנאה עם האלכימיה. הכנסיה הנוצרית לא אהבה את העיסוק האובסיסיבי בסמלים פגאנים, אבל הפרס...הו, הפרס. האלכימאים רדפו אחרי שלושה חלומות. הראשון היה 'אבן הפילוסופים': חומר המסוגל להפוך כל מתכת פשוטה לזהב. השני נקרא 'הממיס האוניברסלי': נוזל שיכול להמיס כל חומר ועשוי להיות הבסיס לכל תרופה. השלישי היה שיקוי הנעורים, המעניק ללוגם ממנו חיי נצח.

האגדה מספרת - וכאן אנחנו עוזבים את העובדות ההיסטוריות ומפליגים על גבי אגדה אורבנית עתירת מפרשים - שפלמל רכש ידע רב באלכימיה בזכות הספרים הרבים שעברו תחת ידו במסגרת עיסוקו.

אחד הספרים שרכש - ולפי גרסא אחרת, קיבל ממלאך מסתורי - היה חוברת עתיקה שכריכתה הייתה עשויה מנחושת קשה ובתוכה היו עשרים ואחד דפים בלבד. הדפים היו עמוסים בכתבים בשפה לא-מוכרת ובציורים מסתוריים שהציגו נחשים מתפתלים, מעיינות מדבר וצלבים משונים. פלמל ידע שהוא אוחז בידיו בעצם בעל חשיבות אדירה: אם חשדותיו היו מבוססים, הרי שהספר הזה מכיל את ההוראות ליצירת אבן הפילוסופים ושיקוי הנעורים.

במשך עשרים ואחת שנים תמימות ניסה הסופר לפענח את הסימנים והאותיות בספר, אך ללא הועיל. כל מה שהצליח לגלות הוא שחלק ניכר מהספר כתוב בעברית, ושישנו סיכוי שהספר נלקח מבית המקדש בירושלים בעת חורבן בית שני והובא לאירופה על ידי חייליו של טיטוס. בשנים שחלפו הכיר פלנל את מי שהפכה להיות אהבת חייו, אלמנה אמידה בשם פראנל. השניים חיו בצנעה בדירה קטנה בפריס.

ביתם של בני הזוג פלמל בפריס (צילום: גטי אימאג'בנק) 

ניקולס הבין שהוא חייב את עזרתם של היהודים אם הוא רוצה לפצח את הצפנים העבריים, אבל כמעט כל היהודים שהיו בצרפת גורשו ממנה עד לימיו. באמתלא שהוא עולה לרגל לכנסייה מפורסמת, עזב ניקולס פלמל את פאריס ושם פעמיו אל ספרד - שם עוד הייתה קהילה יהודית ענפה ומכובדת. הוא מצא את מבוקשו: חכם יהודי זקן שהסביר לו שאת הספר המדובר כתב אחד בשם 'אברהם היהודי: נסיך, מלומד ואסטרולוג'. הוא סיפק לפלמל כמה כיווני חקירה, אבל לרוע המזל נפטר במפתיע.

פלמל חזר לפאריס בידיים ריקות אבל עם מוח קודח מרעיונות. כעבור שנה הצליח במשימה: בעזרת ההוראות שבספר הצליח להמיר כספית לזהב. אבן הפילוסופים הייתה, סוף סוף, שלו. הוא ופראנל שמרו על חזות חיצונית ענייה וצנועה, בזמן שהאלכימאי המבריק הפיק טונות על גבי טונות של המתכת היקרה.

הפרט האחרון הזה, המרת המתכות לזהב, הוא שמקלקל את הסיפור הדרמתי המצוין. מהרגע שהבינו המדענים מה מבדיל בין יסוד אחד למשנהו, הם גם ידעו ש'אבן הפילוסופים' היא אגדה שלא תהפוך לעולם למציאות. גרעין האטום של נחושת מכיל 29 פרוטונים, ואילו גרעין האטום של זהב - 79. אף פעולת חימום, קירור, זיקוק או לחשוש לא תוסיף או תגרע פרוטונים מגרעין של אטום - ומכאן שנחושת נידונה להיות נחושת, לתמיד.

האלכימאים המודרניים הם הפיסיקאים במעבדות מאיצי-החלקיקים: הם, ורק והם, מסוגלים להפוך יסוד ליסוד אחר על ידי הפגזתו בחלקיקים רבי-עוצמה ושבירת הכוחות התת-אטומיים שבתוך הגרעין, דבר שאף פעולה כימית רגילה אינה מסוגלת לעשות.

דברים שאפשר לעשות עם שתן

ועדיין, האלכימיה הותירה מאחוריה גם כמה הצלחות. הניג ברנד, סוחר ואלכימאי חובב שחי בגרמניה בסוף המאה ה-18, היה משוכנע שסודות הזהב מצויים בנוזל מוזהב אחר - שתן. ברנד אגר בחריצות ראויה לציון אלפי ליטרים של פיפי, חימם וזיקק אותם.

ניסוייו לא הביאו אותו אל הזהב, אבל הוא הפיק נוזל צהבהב-ירקרק שזרח בחושך: זרחן. זו הייתה הפעם הראשונה שיסוד כימי הופק באופן מלאכותי. ברנד שמר את התגלית בסוד, שכן קיווה שהזרחן יביא אותו אל אבן הפילוסופים, אבל אחרי שהכימאי רוברט בויל שחזר את הישגו - נאלץ ברנד לחשוף את תגליתו לעולם. האלכימאים אולי עסקו בכשפים, אבל חלק משיטות העבודה שלהם עברו בירושה אל המדע האמיתי.

כשהלכו ניקולס פלמל ורעייתו לעולמם, נבזז ביתם והשודדים פירקו אותו כמעט עד היסודות כדי למצוא את ספרו של אברהם היהודי. כשזה לא הצליח, הם חפרו את קברו של ניקולס מתוך חשד שהוא לקח אותו עימו לעולם הבא. הספר לא נמצא, אבל האגדות טוענות שגם גופתו של האלכימאי לא הייתה שם. בגרסאות אחרות של האגדה ניקולס הצליח גם להחזיר את פראנל מעולם המתים. האם גילה גם את הסוד לחיי הנצח בין עשרים ואחד הדפים בספרו? האם בני הזוג פלמל מתהלכים היום בינינו?

מי שהשאלה הזו בוערת בעצמותיו כדאי שיארוז את המזוודות וימריא אל פאריס: ביתם של ניקולס ופראנל פלמל עדיין עומד על תילו באחד הפרוורים, ככל הנראה הבית העתיק ביותר בפאריס. ואם אתם נתקלים שם במקרה באדם מבוגר, מזוקן ובעל עיניים שמעידות על חוכמה רבת, אבל באמת רבת, שנים...תזכירו לו שאתם יודעים לקרוא עברית, כן?

רן לוי הוא סופר מדע ומגיש הפודקאסט 'עושים היסטוריה !', על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה.