בנק ישראל: פנסיית החובה תפגע בחלשים
מחקר שערך בנק ישראל קובע כי החובה להפריש לפנסיה פוגעת בקבוצות אוכלוסיה גדולות, בעיקר במגזרים החלשים: בעוד שבעלי ההכנסות הנמוכות כמעט שאינם נהנים מהטבות המס לחיסכון פנסיוני – מכיוון שרבים מהם לא מגיעים לסף המס - בעלי ההכנסות הגבוהות נהנים מהטבות ניכרות ככל שעולה הכנסתם
חיסכון פנסיוני בשיעורים הקבועים בהסדר פנסיית החובה יגרום לבעלי הכנסות נמוכות הפסד פיננסי. כך עולה ממחקר חדש של בנק ישראל. במחקר שערך ד"ר עדי ברנדר מחטיבת המחקר של בנק ישראל על השפעת ההסדרים הפנסיוניים על התחלקות ההכנסות עולה כי הסיבה להפסד זה היא קיזוז רכיב השלמת ההכנסה בקצבת הזקנה מול ההכנסה מפנסיה.
במחקר אופיינו עשרה סוגים של משקי בית, המייצגים את הרכבי המשפחות הנפוצים בישראל ואת תוואי ההכנסה והתעסוקה שלהם, ונותחו ההשפעות של מערכת הביטוח הלאומי ושל הטבות המס לחיסכון פנסיוני על הכנסותיהם לאורך החיים.
נמצא כי עבור בעלי הכנסות נמוכות שווי קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי - כולל השלמת הכנסה - גדול בהרבה מתשלומי דמי הביטוח במשך שנות העבודה. פער זה הולך ומצטמצם ככל שההכנסה גדלה, כך שבשני העשירונים הגבוהים סך התשלומים לביטוח לאומי גדול משווי הקצבאות.
לעומת זאת, בעלי ההכנסות הנמוכות כמעט שאינם נהנים מהטבות המס לחיסכון פנסיוני – מכיוון שמספר ניכר של עובדים אינם מגיעים כלל לסף המס במשך שנות עבודתם. לעומתם, בעלי ההכנסות הגבוהות יותר נהנים מהטבות ניכרות, הגדלות עם העלייה בהכנסות שלהם.
תמיכה זהה לעשירים ועניים
במחקר נמצא כי אם מחברים את ההטבות במערכת הביטוח הלאומי ובמס הכנסה מגלים שתמיכת המדינה לחיסכון לגיל פרישה במשך החיים דומה למדי במרבית משקי הבית.
בהתייחס ליתרונות הפיננסיים מהחיסכון הפנסיוני נמצא כי בעלי הכנסות גבוהות נהנים מיתרון ברור בזכות הטבות המס. לעומתם, כל העובדים שהכנסתם נמוכה לאורך החיים - לא פחות מ-25%-30% מכלל משקי הבית - אינם זוכים כמעט להטבות מס. אם לא די בכך הרי שהם גם מפסידים חלק מקצבת השלמת ההכנסה שלה הם זכאים.
החוקר מציין כי חיסכון פנסיוני בשיעורי החובה שנקבעו לאחרונה יגרמו לבעלי הכנסות נמוכות הפסד כספי לאורך חייהם. כמו כן נמצא כי על בסיס מערכת קצבאות הזקנה הנוכחית, רמת ההכנסה של עובדים מהקבוצות החלשות שחוסכים לפנסיה בהתאם לחובה שנקבעה - צפויה להגיע עם הפרישה לשיעורים גבוהים משמעותית מההכנסה הפנויה (ההכנסה בניכוי מסים והפרשות לפנסיה) בשנות עבודתם האחרונות.
לדבריו, משמעות חובת החיסכון לפנסיה היא כי עובדים מקבוצות אלה ייאלצו לוותר על הכנסות בשנים שבהן הם מגדלים ילדים ואולי גם משלמים משכנתא. מסיבה זו ההכנסה לנפש במשק הבית נמוכה, לעתים אף מתחת לקו העוני, במטרה לקבל הכנסה גבוהה במיוחד בגיל הפרישה.
ניתוח התנהגות הציבור בישראל בעשור האחרון מעלה כי ההחלטות על החיסכון הפנסיוני קשורות קשר הדוק לתמריצים המובנים במערכת, וכי אנשים רבים החליטו אם לחסוך לפנסיה בהתאם לשינויים בהסדרי הפנסיה במשק.
שיעור חיסכון נמוך בקרב העולים החדשים
כמו כן נמצא כי קיים מתאם חיובי גבוה בין ההכנסה מעבודה של העובד לבין ההחלטה לחסוך לפנסיה וכי תעסוקת בן או בת הזוג והחיסכון הפנסיוני שלהם מגדילים משמעותית את נטיית העובד להפריש משכרו לחיסכון פנסיוני. כמו כן נמצא כי הנטייה לחסוך קטנה יותר בתקופות שבהן העובד מגדל ילדים צעירים, וכי שיעור החוסכים נמוך יותר במגזר הערבי ובקרב עולים שהגיעו לארץ בגיל מבוגר (מעל גיל 40).
ממצא נוסף הוא כי בין השנים 2000 ל-2007 פחת בחדות שיעור המבוטחים בקרב בעלי השכר הנמוך, כולל אלה שחסכו לפנסיה בשנת 2000. הסיבה לכך היא צמצום הסבסוד שלהמדינה לחיסכון הפנסיוני באמצעות איגרות חוב מיועדות וערבויות שונות שניתנו לחוסכים.
מסקנת המחקר חד משמעית: הסדר פנסיית החובה עלול לפגוע בקבוצות אוכלוסיה גדולות, בעיקר במגזרים החלשים יותר של הציבור. החוקר ממליץ לתקן בהקדם את ההסדרים הנוכחיים בשל ההשפעות ארוכות הטווח שלהם, תוך שימת דגש על הגמשת חובת החיסכון הפנסיוני וחלוקה מחודשת של המקורות התקציביים לתמיכה בחיסכון לגיל פרישה.