לוויקטוריה בקהאם יש הומור עצמי?

בקהאם ואמבר רוז במגזין אל

מגזין אל לחודש אוקטובר מתהדר בנוכחותה על השער של האישה הכי לא ברורה בנוף העכשווי, היא ויקטוריה בקהאם. גם לאחר קולקציית בגדים בעיצובה שגרפה שפע מחמאות, עדיין לא ברור לי מקומה של בקהאם בתעשיית האופנה. אמנם הקולקציה שלה לא היתה מגוחכת כמו זו של לינדזי לוהן לאנגרו, אבל היא גם לא היתה מפתיעה. התעשייה, במקרה זה, מחבקת בשתי ידיים אישה שעד לא מזמן התפארה בעיקר בטעם רע ובמערכת יחסים מפוקפקת. לי, לפחות, לא ברור למה.

עדיין, אפשר לזקוף את הציניות שנטפה מהצילומים הן לזכות בקהאם והן לזכות המגזין. בין אאוטפיטים מגוחכים קמעה ללוקים מהודקים, היא הצליחה להיראות בדיוק כמו שמצופה ממנה: אישה אמידה, נהנתנית וסקסית להחריד, שאין בה ולו מילימטר אחד שאינו מטופל. הליכה מוחלטת עם הזרם נטפה דווקא מיתר ההפקות במגזין, שבהן כיכבו כל הפריטים הנכונים לעונה. בין הפריטים בלטה נוכחות עזה של בלנסיאגה, שהקולקציה האחרונה שלו עיטרה כבר כל מאמר מערכת, וכן של החליפות העולצות של מארק ג'ייקובס ללואי ויטון. בין כל אלה הפתיע דווקא קניה ווסט, שאחראי לסטיילינג בכתבה על חברתו אמבר רוז, בו הציג דימוי נשי רחוק מכל מה שהעונה הקרובה מביאה עמה.

ויקטוריה בקהאם במגזין אל. עונה על הציפיות

אמבר רוז בסטיילינג שעשה בן הזוג קניה ווסט. שונה (מתוך מגזין אל)

ג'קסון וברטון במגזין הארפרס בזאר

מי שמדפדף במהדורה האחרונה של הארפרס בזאר עלול לחשוב שהמגזין או העורך שלו לוקים בפיצול אישיות. כשג'נט ג'קסון מופיעה על השער בלוק סתמי למדי ומתראיינת מתוקף המוות של אחיה, ברור שהחודש מישהו החליט להישאר עם

הרגליים על הקרקע. כך קורה שגם הצילומים של ג'קסון, שמציגים אותה כאלמנה בכל מובן של המילה, אינם מרעידים את הקרקע. כתבה מקיפה על כך שנשים יכולות להיראות נפלא בכל גיל (לפי "בזאר" גם בגיל 70 את יכולה להיראות נחשקת) ממשיכה את אותו קו.

את הלך הרוח הבוגר והאחראי ממשיכה הפקת אופנה בנושא מעילים, שמוקדשת לכל הגרסאות שמציעה העונה למעיל הקאמל הקלאסי. ההפקה מאופיינת בשקט מתבקש, שכן כאמור בקלאסיקה עסקינן. בכל זאת חסר כאן סיפור מסגרת מאתגר יותר, בעיקר לאור העובדה שצבע הקאמל הוא גם הצבע של מעיל הטרנץ' הקלאסי, שמאזכר את סרטי הפילם הנואר האפלים.

לקראת סוף הדפדוף במגזין יגיע הקורא הנאמן להפקה שמוקדשת לבמאי טים ברטון לכבוד רטרוספקטיבה של סרטיו. ברטון בכבודו ובעצמו אמון על הסטיילינג של ההפקה, שאינה מתרחקת ולו במילימטר מהסגנון המוכר שלו. ההפקה עשויה הייתה להיראות זרה למגזין, ולו בגלל שהיא צבועה בהרבה אדום-דם ושחור. אבל דווקא בגלל היעדר העיבוד לסגנון של ברטון היא איננה זרה אלא משתלבת בחוסר המעוף הכללי.

הפקת המעילים של הארפרס בזאר. קלאסית במובן המשעמם 

ההפקה של טים ברטון. משתלבת בחוסר המעוף (מתוך מגזין הארפרס בזאר)

גאונות, כרגיל, ב-W

גולת הכותרת של החודש היא ההפקה של W. אני יודעת שאני נשמעת כמו תקליט שבור ואוהד מדי של המגזין, אבל באמת שאין לי ברירה אלא לברך על הגאונות שליוותה את ההפקה "אמנות ומסחר". עם הדוגמנית ראקל זימרמן בתפקיד אישה עשירה כקורח וגחמנית המאובזרת בבן זוג בחליפה גברית לבנה – הצבעוניות פורצת באלימותה. על רקע מוזיאון הפומפידו צועקים הדימויים תשוקה גחמנית לפחות כמו זו של זימרמן. כל זאת, דווקא כשהאופנה היא ממש לא מה שמוכן ללבישה, והרקע הוא כל מה שהיום-יום של בירות האופנה יכול לספק.

ההפקה של W. הצבעוניות פורצת באלימותה

המגזינים התקבלו באדיבות עולם הירחונים, דיזנגוף סנטר תל אביב, 03-6201399, 03-6291506