בגלל החטא ההוא: למה הוא לא יכול לגעת בה?

ההיכרות שלי עם הדת התחילה בילדותי. גרתי במרחק נגיעה מבית הכנסת: בין הבית החילוני שלי לבינו הפרידה רק סמטה. בימי שישי הייתי רואה את המשפחות הדתיות בלבוש חג, הנשים בשמלות מהודרות ובמגבעות מקושטות והגברים בחליפות ובכובעים בעלי תיתורת. הילדים היו מתלווים אליהם בחולצות לבנות. מעבר המשפחות הדתיות בסמטה היה אות לכניסת השבת. למחרת הייתי מתעוררת לקול התפילה בבית הכנסת.

הבנות החילוניות והדתיות בשכונה היו נפגשות מעת לעת זו בביתה של זו, אף שלמדנו בבתי ספר שונים. ההתרחקות החלה בחטיבת הביניים. הבנות הדתיות הלכו לבית ספר לבנות בלבד, ואילו החילוניות המשיכו לתיכון מעורב רגיל. הוריה של אחת הבנות הדתיות החליטו שתלמד איתנו בבית הספר החילוני, ובמהלך הליכותינו המשותפות הביתה התחלתי להבין באופן חלקי את השוני בינינו – החילונים והדתיים. אני מדברת, כמובן, על חובשי הכיפות הסרוגות, מה שנקרא דתיים לאומיים.

אותה בת הייתה היחידה שהלכה תמיד עם חצאית, נשאלה תמיד על מנהגי החגים ונאלצה לדעת יותר ויותר על הדת כדי להגן על עצמה ועל מעמדה המיוחד כדתייה בין חילונים. היא לא יצאה איתנו לבילויי יום שישי, אלא צעדה חגיגית בסמטה לבית הכנסת. ברבות הימים הפכה חרדית.

הקשר שלי לדת המשיך כשלקראת סיום התיכון התאהבתי בטייס, שתוך כדי הקשר בינינו החל לחזור בתשובה. הוא רצה שאלך בדרכיו, ואני הסתקרנתי והלכתי ללמוד מעט על יהדות באחת הישיבות שצמחו באותה תקופה וניסו להחזיר צעירים בתשובה. שאלתי שאלות, קיבלתי תשובות, צברתי ידע על מנהגים, על פרשנויות ועל איסורים, התארחתי במשפחות חרדיות, חלקן של חוזרים בתשובה, והחלטתי את החלטותיי.

במהלך השנים נפגשתי עם אוכלוסייה דתית כרופאה, והשתמשתי בידע ובהיכרות שצברתי אז. אני מניחה שההיכרות הקרובה עם האוכלוסייה הזו איפשרה ומאפשרת לי לקבל התנהלויות והחלטות שלה בהבנה ובהערכה. גם הבנת ההלכות ופרשנותן פשוטה וטבעית לי.

למה הוא לא נוגע בה (צילום: index open)

תשמיש לא שמיש  

תמיד חשבתי שהשוני בין הזרמים הדתיים מתבטא בעיקר במנהגי "עשה ואל תעשה‭,"‬ בפרשנות לגבי סוגיות הלכתיות ובביגוד שמהווה סמן משייך. הבנתי שיכולים להיות הבדלים נוספים כאשר הגיע אליי זוג דתי צעיר, כיפות סרוגות, שנישא לפני כשנה. הגבר התקרב לגיל ‭,30‬ האישה הייתה צעירונת בתחילת שנות ה‭.20-‬

הם הכירו אצל חברים, ופערי הגיל לא הפריעו להם כלל. הם החלו להיפגש, וכשהבינו שהם חולקים אותה גישה לחיים הדתיים ולנושאי משפחה, הם החליטו להינשא. הם מסתדרים נהדר זה עם זה, יש להם שיחות נפש מרתקות, אבל הוא לא מסוגל לקיים איתה יחסי מין.

אי-מימושה של האהבה מטריד אותה מאוד. היא קיבלה הדרכה מפורטת ממדריכת הכלות ובאה למיטת הכלולות מוכנה. גם הוא קיבל הדרכה, אך הגיע חרד ובלתי מתפקד. היא יצאה עם כמה בחורים לפני שנישאה, אך לא חוותה מגע פיזי עם גבר לפניו. הוא יצא עם בחורה אחת כשהיה בן ‭,20‬ והם חשבו להינשא. לדבריו, הוא חטא אז ועבר על איסור נגיעה. ולאחר שנגע בה, החליט שאינה ראויה לו, ואף שאהב אותה מאוד ביטל את האירוסים. מאז ועד שנישא לבת זוגו לא התקרב לאישה אחרת.

שניהם הדגישו את התקשורת הטובה ביניהם. הם יכולים לשוחח על הקשיים, על הכאבים ועל החולשות שלהם. הם משתפים זה את זה במה שקורה להם בעבודה ובלימודים. יש להם חברים משותפים ומפגשים משפחתיים וחברתיים נעימים. בסופי השבוע הם הולכים יחד לבית הכנסת ומשתתפים בחיי הקהילה.

אבל כשזה מגיע לתשמיש המיטה, התקשורת הטובה נעלמת. היא יוזמת מגע, הוא מתחמק. הוא אינו מוכן להתנשק וממעט ללטף אותה. הם, כמובן, שומרים על נידה, כך שזמן המתח מצטמצם לשבועיים הנקיים. היא מרגישה פגועה, משוכנעת שהוא לא נמשך אליה ותוהה איך תיכנס להריון כשהם אינם מקיימים יחסי אישות.

הוא אמר שהוא אוהב אותה ונמשך אליה. הוא פשוט לא אוהב שנוגעים בו, וליטוף ממושך מדי גורם לו תחושת שריפה בגוף ובחילה. הוא לא מרשה לה לגעת באיבר מינו וכמובן אינו נוגע בשלה. הוא גם חש רתיעה ממשית מהרעיון של להתנשק.

בין טהרה לטומאה

בתום פגישתנו הם הביעו נכונות רבה להמשיך בטיפול. הנחיתי אותם להימנע בינתיים מניסיון לקיים יחסי מין ולהתמקד במגע רך ואוהב, וביקשתי שלפגישות הקרובות יגיעו בנפרד. היא הגיעה ראשונה לפגישה הפרטנית. היא נשמעה בחורה נבונה, שמחה בחלקה, אוהבת חברה ואוהבת את בעלה. לא היו לה סייגים או חרדות הקשורים למין. להפך, היא אהבה מגע וייחלה לו.

היא הייתה מוטרדת מעט מהופעתה החיצונית, אף שהייתה נעימה מאוד, וחששה שאולי הוא אינו מקיים איתה יחסים כי היא אינה אטרקטיבית בעיניו. היא רוצה מאוד ילדים, אמרה. ניסיתי לברר אם היא מלחיצה אותו לגבי קיום יחסים, למען ההנאה או למען הילודה. התברר שהיא מלחיצה ואף לוחצת לקיום יחסים אינטנסיבי. ביקשתי ממנה להרפות, כיוון שהלחץ מאיים ומרחיק. ביקשתי ממנה להתאזר בסבלנות ולמלא את חלקה בתרגיל המגע הנעים והמרגיע.

לאחר שבוע הוא הגיע לבד. בשיחה התברר שאינו מוצא הנאה ומשמעות ברוב חלקי חייו. הקשר עם בת זוגו, הוא הדגיש, מעניק לו תחושה של משמעות, והוא נהנה להיות איתה. שאלתי אותו ממתי הוא מרגיש חוסר הנאה בחייו, והוא טען שמגיל צעיר ביותר. הוא לא הצליח להגדיר מתי זה התחיל ומה גרם לכך.

ביקשתי שיספר על הבחורה הראשונה, שאיתה היה אמור להתחתן. הוא נראה נרגש, אף שעבר עשור מאז ביטל את אירוסיו. היא הייתה נאה מאוד ויצאה עם כמה בחורים לפניו. הוא לא יודע אם נגעה בהם או לא, אבל הוא נגע בה. אחרי שנגעו זה בזה, הוא החליט שהיא אינה טהורה דיה בשבילו ועזב אותה.

שאלתי אם הוא זוכר את המגע ואם היה לו נעים איתו. הוא השפיל את עיניו ואמר שנהנה מאוד. כשביקשתי ממנו לפרט, הוא אמר שנהנה ללטף אותה ולהיות מלוטף, נהנה מהנשיקות והרגיש מגורה. אבל אחר כך הרגיש רגשי אשם כבדים. הוא חש צורך להעניש את עצמו, ואולי סיים את הקשר כדי לסבול ולקבל את העונש המגיע לו. אחרי זמן ניסה לחזור אליה, אך היא כבר התחתנה עם אחר.

אמרתי לו שעבר פרק זמן ארוך מאז שהסתיימה מערכת היחסים ההיא ועד שנישא. שאלתי מה הוא עשה עד אז, אם לא התגעגע למגע ולאהבה. הוא היה עסוק בעיקר ברגשות אשם ובהלקאה עצמית. הוא הרגיש שביצע חטא, שעליו מגיע לו עונש. גם היום, כשהוא נוגע בבת זוגו, הוא עדיין מחכה לו. שאלתי אותו אם השריפה שהוא חש בעת המגע מזכירה לו את אש הגיהינום המגיע לו. הוא אישר במבוכה את השערתי. שאלתי אם דיבר עם רב על האירוע מלפני עשר שנים, הוא אמר שלא. אמרתי לו שמהיכרותי הדלה עם מערכת הציוויים הדתית הוא מזמן כיפר על עוונו. עברו כבר די ימי כיפור שבהם נחתם לחיים, ואני משוכנעת שהוא קנה את זכותו ליהנות. ביקשתי ממנו לשוחח עם רב שהוא סומך עליו כדי לקבל את השחרור מן העונש שהטיל על עצמו.

במקביל לימדתי אותם ליהנות ממגע. איתו שוחחתי גם על משמעות החיים ומציאת ההנאות מהם. הוא החליף את עבודתו

  והחל ללמד, וגם התחיל לעשות ספורט שהרגיע את גופו ואת נפשו. היום הם מחכים לילד.

ואם ההחלטות שלי לא ברורות, אף שנהניתי מהכנסת האורחים של חבריי הדתיים ונהניתי לדעת יותר על המנהגים ועל פרשנותם, בחרתי להישאר בצידה השני של הסמטה. אני חילונית מאמינה, בעיקר בעצמי. והטייס שלי? הוא היום רב ומקובל ידוע.

הדת היהודית בהלכותיה מכבדת את האישה ומעודדת יחסי אישות טובים ומספקים. ב'שולחן ערוך' יש הנחיות ברורות לבעל איך לענג את אשתו והדגשה שזו חובתו. חובתו גם להיעתר לה אם היא רומזת לו שברצונה לקיים יחסי מין. לפני הנישואים קיים איסור נגיעה, עם הבטחה להנאה אחריהם. בני הזוג נמנעים מלקיים יחסי מין או לגעת זה בזה בימי הדימום הווסתי ובשבעת הימים שאחריו (נידה‭.(‬ אותם 14 ימי הימנעות מסתיימים ביום הביוץ. כלומר, המנהג מכוון את בני הזוג לסיכוי רב יותר לפרו ורבו.

הכותבת היא מומחית לרפואת נשים ומיילדות, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בבילינסון