הנייה יכול לבקר בהאג
בניגוד לטענות גולדסטון, הדו"ח לא רואה בחמאס אחראי לטרור, אלא מפנה אצבע מאשימה ל"קבוצות פלסטיניות חמושות". מה הפלא שחמאס בירך על הדו"ח, ובכיריו, להבדיל מהישראלים, לא חשים מאויימים?
השופט ריצ'רד גולדסטון דוחה את הביקורת הישראלית על הגישה "החד הצדדית והמוטה" של הדו"ח שפרסמה הוועדה בראשותו, בין היתר בטענה שהיא מצאה שהן ישראל והן חמאס ביצעו פשעי מלחמה, וייתכן שאף פשעים נגד האנושות. למרות דברים אלה של גולדסטון, ניכר כי הנהגת חמאס אינה חשה כלל מאוימת מבחינה משפטית. אדרבא, ראשיה ודובריה מאמצים לחיקם את דו"ח גולדסטון ומצדדים ביישומו המלא.
מנהיג חמאס, חאלד משעל, קרא לקהילה הבינלאומית להעמיד למשפט את ראשי הדרג המדיני, הביטחוני והצבאי של ישראל בבתי הדין הבינלאומיים על "פשעי המלחמה" שביצעו בעם הפלסטיני. משעל, מחמוד א-זהאר ומנהיגים אחרים בחמאס לא שכחו להודות בהקשר זה לכל ארגוני זכויות האדם שסייעו לגיבושו של דו"ח גולדסטון והתייצבו לימין הפלסטינים.
מדוע בעצם מנהיגי חמאס אינם חוששים מדו"ח גולדסטון? מפתח להבנת עמדתם סיפק ראש ממשלת חמאס, איסמאעיל הנייה, שנאם בעזה בפני פצועי המלחמה ואמר: "ברכנו על (הקמת) הוועדה, סיפקנו לה את כל המסגרת הנדרשת לעריכת החקירה הדרושה והעברנו לה את המסמכים שסייעו להוציא לאור את הדו"ח בצורתו הנוכחית. כל הערה פה ושם (של הוועדה) בעניין סעיף ההתנגדות וזכות העם להגן על עצמו, אין משמעותה שאיננו תומכים בדו"ח הזה". הנייה מבטל למעשה את משמעות דו"ח גולדסטון בהקשר לפעילות הטרור ושיגור הטילים לעבר ישראל, ורואה בכך מעין יציאה ידי חובה של הוועדה, שאין לה כל תוקף מעשי לגבי חמאס.
עיון בדו"ח מלמד, כי פרשנותו של הנייה נכונה. חברי הוועדה אינם מפנים אצבע מאשימה לעבר ממשלת חמאס או הנהגתה באחריות לטרור ולשיגור הטילים. הכתובת מופנית לגורמים עלומים הנושאים את השם "קבוצות פלסטיניות חמושות". קו זה עובר כחוט השני בכל ההתייחסויות המועטות ביותר לטרור הפלסטיני. לשם המחשה, כך נכתב בסעיף 1747 בפרק הסיכום: "בהתייחס לשיגור של רקטות ופצצות מרגמה לעבר דרומה של ישראל ע"י קבוצות פלסטיניות חמושות הפועלות ברצועת עזה, הוועדה מוצאת, כי הקבוצות הפלסטיניות החמושות כשלו בהבחנה בין מטרות צבאיות לבין אוכלוסייה אזרחית ויעדים אזרחיים בדרומה של ישראל... פעולות אלה מהוות פשעי מלחמה ועשויות להגיע לכדי פשעים נגד האנושות".
שלטונות חמאס ברצועת עזה זוכים ליחס של כבוד מצידם של חברי ועדת גולדסטון שנמנעו באופן מוחלט להזכיר את אופיו של הטרוריסטי של הארגון, את דרך התנהלותו הפשיסטית, תמיכתו ברצח עם של היהודים בפלסטין (לדברי בכיר בחמאס ב"שריפה"), השתלטותו על מוסדות הממשל בהפיכה צבאית רווית דם ופעילותו לאכיפה הדרגתית של חוקי ה'שריעה' (ההלכה האסלאמית) בחברה הפלסטינית תוך הפרה בוטה של זכויות האדם הבסיסיות.
ועדת גולדסטון רואה בחמאס שלטון לגיטימי לכל דבר ועניין ויוצרת ניתוק מלאכותי בינו לבין "הקבוצות הפלסטיניות החמושות הפועלות ברצועת עזה", כאילו מדובר בגורמים שאינם סרים לפקודתם של שלטונות חמאס או אף משגרים טילים באופן קבוע ומתמשך מרצועת עזה בניגוד לעמדת השלטונות.
הזרוע הצבאית מנותקת מהמדינית?
מנוסח הדברים משתמע, כי ועדת גולדסטון סבורה וטוענת, כי גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, אינם כפופים למרותה של ממשלת חמאס או הנהגתה "המדינית", ומסיבה זו אין הוועדה מפנה אליה כל אחריות ישירה למתקפת הטילים והטרור נגד ישראל. "האחראים" הם אפוא פעילי השטח האלמונים ששמותיהם נחשפים רק לאחר מותם בדפי הקדשה של חמאס לזכר ה'שאהידים', כאשר שאלת זימונם לבית הדין הבינלאומי בהאג אינה רלוונטית עוד.
אפילו חמאס דוחה לחלוטין את הפרשנות של ועדת גולדסטון ואינו מסתיר כלל ועיקר את כפיפותה הפיקודית של "הזרוע הצבאית" ל"זרוע המדינית" של הארגון ואת הקשר הגורדי ביניהן. הנייה הסביר זאת בין השאר בראיון שנערך עימו ב-2007, ובו ציין כי "תנועת חמאס היא זרוע הג'יהאד של האחים המוסלמים בפלסטין" והבהיר את מהותה את הזרוע הצבאית.
בתשובה לשאלה: איזה קשר קיים בין תנועת חמאס לזרוע הצבאית שלה, גדודי אל-קסאם, השיב הנייה: "גדודי אל-קסאם מהווים חלק מתנועת חמאס, אך הנסיבות הביטחוניות מחייבות הפרדה בין פוליטיקאים לאנשי צבא, וזה מה שקורה מזה עשר שנים בקירוב, אך הן הפוליטיקאי והן החייל מחויבים לבצע את המדיניות הכללית של התנועה (שקובעת הלשכה המדינית בראשה עומד חאלד משעל)".
ממשלת חמאס והנהגת הארגון מתגאות בחלקן ובאחריותן למתקפת הטילים והטרור נגד ישראל ואף תיעדו אותה ב"אלבומי ניצחון" בסרטים וברשת האינטרנט.
כפי הנראה בורות לא הייתה המקור להתעלמות של ועדת גולדסטון מהקשר הישיר בין שלטונות חמאס ל"קבוצות הפלסטיניות החמושות". ניתן להניח, כי כוונת מכוון עומדת מאחורי עמדה תמוהה זו של הוועדה, אשר נקטה גם במתודולוגיה מפוקפקת לא פחות של "בורות מדעת" בתהליך גביית העדויות מעדי הראייה הפלסטינים.
ללא קשר לדרישה הצודקת לוועדת חקירה רשמית, סוגיית האחריות הנעלמת של חמאס לפשעי הטרור, כמו גם טענות רבות אחרות של בדו"ח, מלמדת כי דו"ח גולדסטון הינו מלאכת מחשבת של הטיה והטעיה. כל עניינה היה להפליל את ישראל בפשעי מלחמה ולנקות את חמאס מאחריות. משעל והנייה יוכלו לצאת לחופשה בהאג ללא כל חשש ממנו. לא כך המקרה לגבי הרמטכ"ל גבי אשכנזי.
יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר ועמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומנהל המחקר ב-Orient Research Group
לפנייה לכתב/ת 
