כלוב של זהב

 על השלט שניצב בקומה השביעית בבניין הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית נכתב באותיות גדולות: "הכניסה למורשים בלבד". מאחורי השלט הזה, נמצא המקום השמור ביותר באוניברסיטה — בית החיות. את הדלתות הכבדות ניתן לפתוח רק באמצעות טביעת אצבע. מאחוריהן שוכנים מסדרונות ארוכים שבהם כלואות אלפי חיות — קופים, חזירים וכבשים — המיועדות לניסויים במעבדות המוסד. לתוך המתחם חל איסור חמור להכניס תיקים, שלא לדבר על מצלמות.

מתחם קופי המקק הירוקים, המיועדים לניסויים הקשורים למחלת הפרקינסון, הוא חדר בגודל של מאה מ"ר. בתוך החדר הזה מוחזקים 14 קופים בכלובים זוגיים. כל הקופים גודלו בחוות "מזור". בכניסה לחדר משקיף הקוף ארתור על הנכנסים וחורץ שיניים מאיימות לעבר כל מי שמפנה אליו את מבטו.

ארתור עבר הרבה בחייו, על ראשו ניתן עדיין להבחין בסימנים של הניסויים שנערכו עליו. לקופה שלידו מונחות אלקטרודות על הראש, הכנה לניסויים שאותם תעבור גם היא בקרוב. שלב ההכנה הזה מכונה בשם "cap". כאשר תילקח הקופה לסדרת הניסויים ישימו החוקרים על ראשה כובע מתכת שיסקור את גלי המוח שלה. זהו רק בית חיות אחד מתוך עשרות מסוגו הפועלים בישראל.

 

מדי שנה מוצאות את דרכן אל מעבדות הניסויים בישראל לא פחות מ־340 אלף חיות. מרביתן עוברות ייסורים קשים לפני שהן מומתות ונגאלות מייסוריהן בידי החוקרים. תעשיית הניסויים בבעלי החיים בישראל מגלגלת עשרות מיליוני שקלים. רק בשנת 1994 הוחלט להטיל פיקוח על הניסויים בדומה למקובל במדינות המערב. הכנסת אישרה את חוק צער בעלי חיים ובעקבותיו הוקמה המועצה לניסויים בבעלי חיים, גוף הפועל במסגרת משרד הבריאות ובפיקוחו של שר הבריאות.

מטרת המועצה הייתה לצמצם את מספר הניסויים ואת סבלן של החיות. בפועל התרחש תהליך הפוך: תחקיר "ידיעות אחרונות" חושף כי מאז הקמת המועצה גדל בעשרות אחוזים השימוש בבעלי חיים. יותר מכך, הממצאים שנחשפו במהלך עבודת התחקיר מעלים כי בעמותה שמפקחת בפועל על הניסויים מטעם המועצה, מכהנים גורמים בעלי אינטרסים כלכליים מובהקים בשגשוגה של תעשיית הניסויים בבעלי החיים.

דו"ח המבקר: ליקויים קשים

 בשנת 2004 החליט מבקר המדינה לבחון את נושא הניסויים בבעלי חיים. הממצאים היו חמורים. המבקר קבע כי המועצה לניסויים בבעלי חיים לא ממלאת את תפקידה, ונכשלת במלאכת הפיקוח על הנעשה בתחום.

"גם כשהחוקרים מבינים במהלך הניסוי שהכיוון לא מניב תוצאות, הם ממשיכים אותו על בעלי החיים", אומר וטרינר המעורה בתחום. "אם לדוגמה אושרו 80 חזירים לשנתיים עבור ניסוי מסוים, גם אם אחרי 50 חזירים יראו שאין תוצאות, ימשיכו את הניסוי על 30 החזירים הנותרים".

למה בעצם?

"כי יש כבר אישור ורוצים להראות למשקיעים בניסוי שיש עבודה. אף אחד במועצה לא יודע בכלל אם יש הצלחה במחקר או שאין".

חוסר הפיקוח, טען המבקר, הוליד ניגוד אינטרסים מובנה וגרם לכך שאלו שמתכננים את הניסויים תיפקדו, למעשה, גם כגורם שמאשר אותם. האישור לביצוע ניסויים בבעלי חיים ניתן בוועדות פנימיות מורשות שהוקמו לצורך כך בכעשר חברות מסחריות מובילות, העוסקות בתחום התרופות והביוטכנולוגיה — ביניהן טבע ואביק. החברות הללו נזקקות לניסויים בבעלי החיים כדי לייצר תרופות ומוצרים אחרים המיועדים לבני אדם.

דו"ח המבקר חשף כי המועצה לניסויים בבעלי חיים מאשרת ברוב המקרים את הניסויים של החברות המסחריות בדיעבד — רק לאחר שהחלו או אפילו לאחר שהסתיימו.

המועצה לניסויים בבעלי חיים מונה כ־26 חברים, שלושה מהם נציגי ציבור מטעם ארגונים המתנגדים לניסויים בבעלי חיים. "מהר מאוד הבנו שאנחנו בעצם חותמת גומי", אומר הכירורג ד"ר אלעד פייגין, אחד מנציגי הציבור. "אנחנו מהווים סוג של תעודת הכשר עבור המועצה. מרבית האישורים מתקבלים בכלל בוועדות הפנימיות של החברות המסחריות. לנו אין ממש שיניים. אנחנו לא נכנסים פרטנית להליך של הניסויים. אין לנו אפשרות להיכנס לעומק ולהבין למה הניסוי נעשה. המועצה לא מסוגלת לפקח על נפח כזה של עבודה".

בעקבות הליקויים שנחשפו בדו"ח מבקר המדינה הוחלט במועצה למנות גוף מקצועי שיפקח על ההתנהלות בוועדות הפנימיות של החברות המסחריות. לפני כשנה וחצי נבחרה עמותת איל"ף — הפורום הישראלי לחיות מעבדה — לתפקיד המפקחת על הניסויים המסחריים בבעלי חיים. אלא שתחקיר "ידיעות אחרונות" חושף כי למעשה מדובר בעמותה שהוקמה על ידי מגדלי חיות לניסויים, ושחברים בה וטרינרים המועסקים על ידי חברות המעודדות ניסויים כאלה.

איל"ף הוקמה ב־1999 על ידי ד"ר נתי אזוב וד"ר אברהם בר יוסף. בכובעו השני מנהל אזוב את סניפי חברת הרלן העולמית בישראל. הרלן נחשבת לאחת החברות המובילות בעולם לגידול ולשיווק של חיות מעבדה לניסויים. בסוף שנות ה־90 גילו בהרלן את הפוטנציאל הטמון בשוק המקומי והחלו לפעול גם בארץ. עם מקימי הסניף הישראלי נמנה גם ד"ר רוני קלמן, שמשמש כיום כמנהל בית החיות. הרלן, אגב, היא הספק העיקרי של חיות המעבדה הקטנות שבהן נעשה שימוש בבית החיות.

אזוב הוא לא היחיד שמחזיק באינטרסים כלכליים בשוק הניסויים בבעלי חיים. חבר ועד העמותה, משה בושמיץ, הוא הבעלים של חוות קופים לניסויים שפועלת במושב מזור. עם קשר לכך או לאו, בשנים האחרונות גדל משמעותית השימוש בקופים. בשנת 2004 לדוגמה אושרו לשימוש בניסויים רק שמונה קופים. בשנה האחרונה עלה מספרם ל־47. מחירו של קוף לניסויים יכול להגיע ללמעלה מ־50 אלף שקלים.

אבל לא רק במספר הקופים נרשם בשנים האחרונות גידול משמעותי: בשנת 2000 השתמשו בישראל ב־140 אלף עכברי מעבדה. בשנת 2007 נעשה כבר שימוש ב־207 אלף. העכברים, אגב, מסופקים על ידי חברת הרלן. בין 340 אלף החיות שבהן נעשה שימוש לניסויים בשנה החולפת מצאו את מותם גם 2,693 ארנבות, 2,224 כבשים ו־57 כלבים וחתולים.

בעמותת איל"ף 60 חברים. שליש מהם מועסקים על־ידי גופים המתפרנסים בדרך כזו או אחרת מתעשיית הניסויים בבעלי חיים. כך, לדוגמה, ממלאים שני חברים באיל"ף תפקידים בכירים במכון המחקר בקיבוץ להב, הספק היחיד בישראל של חזירים לניסויים. מחירו של חזיר לניסויים נע בין 600 ל־4,000 שקלים. בשנת 2007 השתמשו ב־773 חזירים לצורך ניסויים; בשנת 2000, לעומת זאת, עמד המספר על 312 בלבד.

עושים צהריים

הישיבה שבה הועלתה ההצעה למנות את עמותת איל"ף כמפקחת על הניסויים נערכה לפני כשנתיים. כשמספר חברים במועצה לניסויים בבעלי חיים העלו תהיות לגבי הבחירה באיל"ף, מיהר יו"ר המועצה פרופ' אהוד זיו להרגיע אותם. "אנחנו מאוד סומכים על איל"ף", אמר. "מדובר בגוף מקצועי, אני עוקב אחרי הפעילות שלו זמן רב".

חצי שנה אחרי שהעמותה הוצגה למועצה חתמה איתה התאחדות התעשיינים על הסכם עבודה: איל"ף תמנה נציגי ציבור בוועדות הפנימיות של החברות המסחריות שמבצעות ניסויים בבעלי חיים, ובתמורה תקבל תשלום עבור השירות.

עכשיו מתברר כי פרופ' זיו, אחד התומכים העיקריים בהתקשרות עם איל"ף, מנהל קשרי חברות קרובים עם ד"ר קלמן ועם משה בושמיץ. זיו לא מכחיש את הדברים ומודה כי הוא נוהג לאכול ארוחות צהריים עם קלמן ונפגש איתו בתדירות גבוהה גם באירועים אחרים. קשרי החברות הזו מעלים סימני שאלה גדולים לגבי העמדה שהציג זיו בפני יתר חברי המועצה בכל הנוגע לאיל"ף. "אני סבור שהקשר הזה מקדם את האינטרסים של בעלי החיים", טוען זיו. "אני יודע שמדובר בקשר בעייתי משום שיש שם נציגים שמעורבים בגידול בעלי חיים, אבל הם לא מפקחים על הניסויים באופן ישיר. אני מאוד אתאכזב אם ייפסק הקשר עם איל"ף".

פרופ' זיו מודה כי בישיבות המועצה לא ניתן מידע מפורט על הניסויים שאותם מתבקשים החברים לאשר. "מי שמאשר את הניסויים הוא המדען של המועצה. לעיתים זה נעשה בדיעבד לאחר שכבר בוצעו". זיו גם מודה כי הוא מתקשה לזכור מקרים ספציפיים שבהם המועצה סירבה לאשר ניסויים שהובאו בפניה.

"אני לא מופתע בכלל שזה המצב בכל הנוגע לאישור הניסויים", אומר וטרינר המעורה בתחום. "כל החבורה שעוסקת בניסויים היא חבורה סגורה. כולם מכירים את כולם וכולם יודעים על כולם. זה לא מפתיע בכלל שמגדלי בעלי החיים נמצאים בקשר ישיר עם מנהלי בתי החיות. לכולם יש אינטרס לעודד את הניסויים בבעלי החיים: זו הפרנסה שלהם".

בעקבות פניית "ידיעות אחרונות" להתאחדות התעשיינים בנושא החליטה ההתאחדות במפתיע להתיר את ההסכם שנחתם עם איל"ף. הודעה על כך כבר נמסרה למועצה לניסויים בבעלי חיים. למרות הבעייתיות שהייתה כרוכה בפעילות איל"ף — באופן אבסורדי התרת ההסכם רק תחריף את הבעיה. המצב הבעייתי שבו החתול שומר על השמנת עדיף על השארת השמנת ללא שמירה בכלל. התרת ההסכם תשאיר את ההחלטה אם לבצע ניסויים בבעלי חיים בידי החוקרים בלבד, ללא כל פיקוח חיצוני.

צרחה מהדהדת

בינתיים, בכלובי בית החיות באוניברסיטה העברית ממתינים הקופים לרגע שבו ייקחו אותם לניסוי. צרחה של אחד הקופים מהדהדת לפתע ברחבי הקומה. קוף מבוהל מנסה להימלט על נפשו מידיה של אחת הסטודנטיות, שלוכדת אותו באמצעות מקל שבקצהו רצועה. הקוף מוכנס לתוך כיסא עשוי מפח המורכב על עגלה. גופו נדחס בכלוב קטן שלא מאפשר לו תנועה כשרק ראשו מקובע וקשור לאחור. במקביל, מוחזר במתקן דומה קוף אחר למכלאה לאחר שסיים סדרת ניסויים. המתקן הקטן משוחרר, והקוף קופץ במהירות אל תוך הכלוב. אחד החוקרים מסביר כי הקופים מאולפים להפעיל משחקי מחשב בזמן שמבצעים בהם ניסויים במוח.  

 

בחדר הקטן הסמוך למכלאת הקופים מוחזקים עשרה חזירים שהגיעו מהמכון בקיבוץ להב. אחד החזירים עומד על רצפה חשופה, הוא נמצא במהלך ניסוי שבו נמנעים ממנו מזון ומים. לידו חזירה גדולה ושמנה, והחוקרים מסבירים כי היא עוברת ניסוי הקשור לטיפול בבעיות לב.

בחדרים הסמוכים נמצאות כבשים שבגופן הושתלו קוצבי לב. החיות האלה ייצאו משם רק לאחר מותן. בחדר נוסף מוחזקות ארנבות: שתיים בכל כלוב. לא הרחק משם נמצא מתחם העכברים והחולדות. גם למתחם זה הכניסה מתאפשרת באמצעות טביעת אצבע בלבד. בכל רגע נתון נמצאים במקום 5,000 עכברים וחולדות המוכנים לשמש כאובייקטים לניסויים.

"מקומם מאוד להיווכח שהמועצה לניסויים בבעלי חיים פועלת בניגוד לרוח החוק ובמקום להגן על בעלי החיים היא מגינה על האינטרסים הזרים של הנסיינים, האקדמיה והחברות המסחריות", אומרת ענת רפואה, דוברת עמותת "מאחורי דלתות המעבדה". "ההפקרות במעבדות והסודיות הגורפת על הנעשה בהן מחייבות אותנו להשתמש במצלמות נסתרות ובסוכנים סמויים כדי לתעד מה מתרחש שם. המצלמות שלנו חושפות מחקר ארכאי, אכזרי, לא מדעי ומבוזבז".

עו"ד גלעד הלר ממשרד חיים צדוק ושות', המשמש כבא כוחה של "העמותה למען מדע מוסרי", קורא לשנות את הרכב המועצה לניסויים בבעלי חיים. "שורש הרע הוא בהרכבה של המועצה ובעובדה שלא עומד בראשה אדם נייטרלי. בראש המועצה צריך לעמוד שופט בכיר בדימוס, וחייבים לדאוג לייצוג נרחב יותר של הארגונים הפועלים לרווחת בעלי החיים, ועל מנת להבטיח שקיפות ופיקוח אמיתי, כמתחייב מהוראות החוק. מדי שנה נערכים בישראל ניסויים בעשרות אלפי בעלי חיים, למרות שיש להם חלופות המקובלות על הממסד המדעי. על פי החוק, אני מזכיר, ביצוע ניסוי שיש לו חלופה הוא אסור ומהווה עבירה פלילית".

בתגובה לדברים שהועלו בכתבה נמסר מחברת הרלן בשמו של ד"ר נתי אזוב: "מספרם של המומחים בתחום בארץ הוא מצומצם ביותר ולכן אך טבעי כי קיימת היכרות על בסיס מקצועי בין מומחים שונים. ד"ר אזוב הנו חבר בעמותת איל"ף כחלק מרצונו להביא לקידום המחקר הביו־רפואי במדינת ישראל שעליו גאוות כולנו. ד"ר אזוב אינו פעיל במועצה לניסויים בבעלי חיים ולכן לא היה צריך לעדכן את חברי המועצה בתפקידיו השונים. מיותר לציין כי כל הגורמים הפועלים בנושא במדינת ישראל מודעים לתרומתו של ד"ר אזוב לקידום המחקר הביו־רפואי".

ד"ר רוני קלמן: "אינני חבר באיל"ף ואני לא רואה שום בעייתיות או ניגוד עניינים בפעילותי". משה בושמיץ סירב להגיב לכתבה.