כבוד ליהודים בלבד

ביום קיץ חם סבבו בעיר הקודש ירושלים שני שוטרי מג"ב בלא משימה מיוחדת, והחליטו שראוי להם, כאנשי משטרה, להוכיח לעצמם ולפלסטינים את עוצם ידם וכבוד תפקידם. תפסו שני פלסטינים, צעקו עליהם, דרשו מהם להצדיע ל"הוד מעלתם" פעמים הרבה. אחר-כך העמידו אותם עם הפנים לקיר, ידיים ורגליים פסוקות, וניגשו למלאכת גילויי יפי-השררה של שוטרי ישראל.

כדי שהדבר יהיה ברור, במקרה שחבריהם לא יאמינו להם, הוציאו מצלמה וניגשו למלאכה. הרביצו בראש ובעורף, חזור והכות במלוא כובד היד, הרימו חולצות, הורידו מכנסיים, המשיכו להכות וכן, גם לבעוט בישבן והראו ל"ערבושים", לשון השר הממונה על המשטרה, את נחת זרועם ואת חדוות נאמנותם לתפקידם כשוטרי המג"ב של היהודים. וכך המשיכו להתעלל להנאתם, להרביץ, להשפיל ולצלם. זאת עשו עד שעייפו. שמחים ומרוצים הניחו לקורבנם.

על התעללות מסוג זה המלווה בצילומים ובצהלה אסור לעבור לסדר היום. נציג הקורבנות פנה לפרקליטות המדינה ודרש להעמיד את כבוד שוטרי המג"ב לדין על התעללות, השפלה ותקיפה.

לנוכח התצלומים והעדות וסיפור המעשה, ראויים אותם "גיבורי עמנו" לעמוד למשפט על העבירות שעברו: שימוש לרעה בוח ותקיפה, סעיפים שהעונש על המפר אותם הוא מאסר של שנתיים ומעלה, מה עוד שקיים חשד שבוצעו עבירות נוספות שעניינן התעללות פיזית ונפשית וכן מעשים שהם על גבול ההתעללות המינית.

וכאן באה ההפתעה: הפרקליטות החליטה שלא לעסוק בנושא. תשובתה היתה כה מרשימה שראוי להפיץ אותה בפוסטרים, שהכל יראו וידעו. וזו לשון התשובה: "מעיון בחומר המצוי בתיק החקירה, לרבות בסרטונים.. עולה כי מדובר אכן בהתנהגות לא נאותה מצידם. עם זאת מדובר במכות קלות ביותר שלא גרמו נזק של ממש. משכך, ובמכלול נסיבות העניין, המשנה לפרקליט המדינה לא מצא כי קיים יסוד להתערב ושהדבר יטופל במחלקה לחקירות שוטרים...".

תשובה יוצאת מהכלל. שהרי, אמת הדבר, לא עקרו להם עיניים, לא גדעו להם גפיים והם רק פלסטינים, ועל כן מתברר כי התעללות והשפלה לגביהם אינן נחשבות. גם הערער שהוגש על החלטה זו נדחה על-ידי הפרקליטות והומלץ שהיחידה למשמעת במשטרה תטפל בעניין. לפנינו, כנראה, שיטה חדשה: הצבא יבדוק את עצמו ואז נדע כמה טהור הוא. המשטרה תבדוק את עצמה ואת שוטריה וכולם יצאו צדיקים, וכן הלאה, וכן הלאה.

הואיל ועברתי לאחרונה על עשר הצעות חוק שהגישו חברי הכנסת ה-18, כולן מאוד פטריוטיות, עוסקות בציונות וביהדות ובנאמנות, וכן דרישה לקיים בחוק "הצהרת נאמנות בשבועה למדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית וכן לסמליה וערכיה", וכמובן גם לדגל ולהמנון, כל זה כתנאי לקבלת תעודת זהות; הואיל ו"סמליה" ו"ערכיה" משמעותם שהיהודים הם העם הנבחר - לנוכח כל אלה ולנוכח עמדת הפרקליטות במקרה הנדון שאינו יוצא דופן, יש לתקן את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולקבוע שמדינת ישראל מחוייבת לשמירה על חירותו וכבודו של אדם רק באשר הוא יהודי. בדיוק כשם שיש אדמה רק ליהודים, ויש כבישים רק ליהודים.

על-ידי תיקון חוק היסוד נדע ש"כבוד וחירות" במדינת היהודים יש להבטיח רק להם.