"לא להפריע לשלום". כך דחה מרידור משאל עם
מאחורי הקלעים של סיכול ההצבעה על החוק המתנה כל נסיגה במשאל, עמד ערר של השר דן מרידור, שהגיע לידי ynet: "יש בהצעה זו משום הכבדה מזיקה ומיותרת על מדינת ישראל, שתיתפס כמערימה קשיים על הסכם שלום אפשרי"
הכנסת כולה חיכתה אמש להצבעה בעניין החלת "דין רציפות" על הצעת החוק, שנועדה לחייב עריכת משאל עם במקרה שישראל תרצה לסגת משטחים בריבונותה, לרבות רמת הגולן. אפילו בסיעת האופוזיציה הגדולה - קדימה - נערכו להצבעה, וחברי הסיעה קיבלו הודעה מיוחדת,
ח"כ יריב לוין, שעומד בראש הוועדה האחראית על הכנת הצעת החוק, סיפר אתמול כי מזכיר הממשלה הסביר לו שכדי שהממשלה תוכל לתמוך בהצעת החוק, יש לדון קודם בערר של מרידור, שהוגש כבר לפני למעלה משלושה חודשים. חברים בסיעת העבודה, בהם השר יצחק הרצוג, הפעילו לחצים כבדים כדי להכריע בערר של מרידור טרם ההצבעה בכנסת. מרידור עצמו הקפיד מאז שלא להתבטא בכלי התקשורת בנושא, אך נוסח הערר שהגיש, שהגיע היום לידי ynet, שופך אור על עמדתו בנוגע להצעת החוק.
"שינוי שאינו מתאים למשטר החוקתי בישראל"
"בהצעה יש מהפך בשיטת המשטר", נכתב בפתח הערר שהגיש מרידור. "יש בה פגיעה בסמכות הכנסת ומתן סמכות ההכרעה בידי כלל הבוחרים. שינוי זה אינו מתאים למשטר החוקתי בישראל. אם יש רצון לערוך שינוי משטרי המצמצם את סמכות הכנסת ומעביר סמכות לכלל הבוחרים, דרך משאל עם, אין לעשות זאת לגבי שאלה אחת בלבד, אלא מתוך ראייה רחבה, תוך שמירת ההרמוניה המשטרית והחוקתית".
מרידור מוסיף ועוסק בפן החוקתי בהרחבה. "על פי משטרנו החוקתי, אין הכנסת נזקקת למשאל עם כדי לחוקק, לשנות ולבטל, לא רק חוקים רגילים, אלא אף חוקי יסוד", הוא מנמק. "אין כל היגיון בהוצאתו של עניין זה בלבד מן הכלל, וביצירת דין מיוחד לגביו. ההצעה יוצרת חוסר סימטריה בלתי ראוי. לפי המצב החוקי הקיים, רשאית הממשלה, בהחלטת רוב שריה אף בלא אישור הכנסת, להחיל את המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה על כל שטח של ארץ ישראל שהממשלה תקבע בצו. סמכות דומה קיימת אף לשר הביטחון לבדו. לעומת זאת, אם תתקבל ההצעה דנן, יווצר מצב בו הממשלה תוכל 'לספח' שטח (אפילו ברוב זעום בתוכה), אך לא הממשלה ולא הכנסת לא תוכלנה לבטל את 'הסיפוח'. לכך יידרש רוב מיוחד בכנסת ואף משאל עם. זהו מצב שאין הדעת סובלתו. הוא יוצר אסימטריה חמורה, איננו מוצדק ואינו חוקתי".
משם עובר מרידור לעיסוק בסוגיית הגבולות: "גבולות ישראל נחלקים לשניים: גבולות מוכרים ושאינם כאלה. גבולנו עם ירדן ומצרים הם גבולות מוסכמים ומוכרים בינלאומית. גבולנו עם לבנון מוכר בינלאומית אף הוא. לעומת זאת, גבולנו עם סוריה וגבולנו במזרח אינם מוסכמים עם שכנינו ואינם מוכרים בינלאומית. ייתכן שנרצה לשנותם, להרחבה (למשל, שטחים ביו"ש, גושי התנחלות), או לצמצום (למשל בהסכם חילופי שטחים או ויתור על שטח כלשהו במסגרת הסכם עם סוריה). אין זה נכון לתת שיריון לקווי שביתת נשק או הפסקת אש, שלא רק שאינם מוכרים, אלא גם מבחינת ישראל אין הם סופיים. כנראה אין מקרה אחד בעולם כולו שבו ניתן שיריון כזה לגבול שאינו גבול מוכר בינלאומית או גבול מוסכם. החוק ייצור פער בלתי רצוי ובלתי ראוי בין הדין הישראלי לבין הדין הבינלאומי".
הסעיף האחרון של הערר עוסק בהשלכות המדיניות של החוק: "יש בהצעה זו משום הכבדה מזיקה ומיותרת על מדינת ישראל, שתיתפס כמערימה קשיים על הסכם שלום אפשרי או כל הסכם אחר. זהו נזק חמור ולא מוצדק לעמדתנו האמיתית, לתדמיתנו, לסמכותה של הכנסת ולמשטרנו החוקתי".
עמדתו של מרידור כפי שהיא מובאת בערר, שתוכנו הספיק "להסתובב" היום בין כמה חברי כנסת במשכן, כבר מעורר מחלוקת בתוך סיעתו. ח"כ דני דנון אמר ל-ynet בתגובה: "מדובר בערר מיותר, שטוב היה לו כלל לא היה מוגש. הערר נוגד את מדיניות הליכוד כפי שאני ושאר חברי התנועה הצהרנו טרם הבחירות".
לפנייה לכתב/ת 
