האם רואים כבר את האופק החדש?
השנה היא השנה השלישית ליישום רפורמת "אופק חדש" במערכת החינוך. כמה בתי ספר כבר נהנים מהשינוי, האם מדובר אכן בשינוי לטובה ואיך הוא מתבטא? לין גרנרוט-קפלן עוקבת ומחכה לתוצאות
עם חילופי השרים והמנכ"לים במשרד החינוך, צץ חשש מסוים שהרפורמה תתפוגג ותיגנז כדרכן של קודמותיה, אך הפעם הוחלט במשרד החינוך שלא להמציא רפורמות חדשות, אלא להמשיך וליישם במהלך ארוך טווח את יישום הרפורמה הקיימת. במובן הזה, אכן, אופק חדש.
כמה?
על פי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים הנוכחית - תש"ע, נכללים ברפורמה 73% מבתי הספר היסודיים, 18% מבתי הספר של החינוך המיוחד, 44% מחטיבות הביניים העצמאיות, 5% מחטיבות הביניים השש שנתיות וכ-5% מגני הילדים. בשנה זו הצטרפו לרפורמה 460 בתי ספר, מתוכם כ-50 חטיבות ביניים ו-431 גנים.
הרפורמה אינה מיושמת בחטיבות העליונות כתוצאה מחילוקי דעות עם ארגון המורים, ולכן, היישום מתמקד בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים בהן המורים שייכים להסתדרות המורים.
האם היישום תואם את הקצב שתוכנן?
"היו בעיות תקציב שצמצמו את קצב היישום, אבל למעלה מ-400 בתי ספר נכנסו לרפורמה בשנה זו וזה מספר מספק מבחינתנו", אומר ד"ר איציק תומר, משנה למנכ"ל משרד החינוך והאחראי על יישום הרפורמה. "מרגישים כבר עוצמה של בתי ספר הנמצאים במהלך. אין רפורמה חינוכית בעולם המערבי שיכולה להראות היקף כל כך גדול של בתי ספר. בדרך כלל מתחילים בהיקפים יותר קטנים, כי רוצים להוכיח קודם הצלחה. אנחנו נקטנו בשיטה בה צירפנו בבת אחת בתי ספר רבים. מבחינתו זה מהלך ייחודי והמשובים הטובים שאנחנו מקבלים מראים בהחלט על הצלחת המהלך".
מה יהיה הקצב בהמשך והאם מתקיים משא ומתן עם ארגון המורים?
"מאחר והתקציב שאושר הוא דו שנתי, כמות זהה של בתי ספר שנכנסה לרפורמה השנה, תיכנס גם בתשע"א", עונה תומר. "אנחנו נכנסים למשא ומתן עם ארגון המורים, אבל נמצאים בתחילת התהליך ולכן אני לא יכול לנבא את המשכו".
מהם עיקרי התוכנית?
"הדגש שלנו בישום הוא הטמעת תרבות של שבוע עבודה חדש, בו זמנו של המורה מחולק בין 3 תחומים: שעות פרונטאליות, שעות שהייה ושעות פרטניות", מסביר תומר. "הדגש השנה הוא על ההישגים הלימודיים ועל ישום מלא יותר של הדידקטיקה של השעה הפרטנית. אופן העבודה עם קבוצה של 3-5 תלמידים שונה בתכלית מאופן העבודה בכיתה עם 35 תלמידים".
"השינוי המשמעותי הוא בגישה הפרטנית לתלמידים", מוסיפה לאה רוזנברג, סמנכ"לית ומנהלת המנהל הפדגוגי במשרד החינוך. "לראשונה, צורך חינוכי ופדגוגי של מורה לעבוד עם קבוצה קטנה של תלמידים, מצא את המסגרת הארגונית הממוסדת ועוגן בהסכם. בעבר, פעילות שכזו לא הופיעה כמשבצת מחייבת בארגון הלימודים של בית הספר, אלא התקיימה על פי צורך מסוים ובפועל זה קרה לעיתים נדירות. ב'אופק חדש', לכל מורה נוספו 5 שעות שבועיות פרטניות ואם בבית ספר מסוים יש 30 מורים, נוספו לבית הספר 150 שעות לימוד פרטניות המיועדות לקבוצות של עד 5 תלמידים. כמו כן, נקבעה מסגרת ארגונית לצרכים פדגוגיים אחרים של המורים בבית הספר: הם שוהים יותר זמן בבית הספר לצורך הכנת מערכי שיעורים, בדיקת עבודות ומבחנים ופגישות עם התלמידים וההורים".
על מנת לתכנן וליישם את המודל הפרטני באופן אפקטיבי, בית הספר נדרש לבצע מיפוי של צרכי כל התלמידים ובמקביל לבצע מיפוי של יכולות המורים לתרום בתחומים השונים. תוצאות המיפוי נותנות מטריצה בה יפגשו צרכי התלמידים עם יכולות המורים לתגבר אותם בשעות פרטניות אותן המורה מחויב להעביר. מיפוי התלמידים נערך על פי שלושה פרמטרים מרכזיים: תגבור לימודי הכולל גם חלשים וגם מצטיינים, תחומים הנוגעים להיבטים חברתיים ורגשיים ותחומי עניין כלליים של התלמידים.
חלוקת השעות הפרטניות בין התלמידים היא מנדט של בית הספר, כאשר בדרך כלל הן משמשות בעיקר לתגבור התלמידים החלשים או תלמידים עם בעיות התנהגות והסתגלות, אך אחוז מסוים, כתלות בהחלטת בית הספר, ישמש גם למתן מענה לתלמידים החזקים או לפיתוח תחומי עניין כלליים של התלמידים.
"הכוונה היא שכל תלמיד ימצא בשלב מסוים במשך השנה, בקבוצת לימוד של עד 5 ילדים בתחום כלשהו", אומר תומר. "זו יכולה להיות קבוצה שמתעניינת בבעלי חיים או בשחמט".
"למה אותי לא לוקחים אף פעם?"
"כ- 60-70% מהשעות הפרטניות מוקדשות לאוכלוסיית הילדים החלשים, אבל לא החלשים מאוד", אומרת כרמית גלעדי, מנהלת בית הספר היסודי מעבר אפק בקיבוץ עינת, בו הרפורמה מיושמת זו שנה שנייה. "יתר השעות מוקדשות לילדים מאוד חזקים ולתלמידים שחשבנו ששעה כזו יכולה להרים אותם, למשל תלמידים עם ביטחון עצמי נמוך. כל חודשיים אנחנו עושים תחלופה בקבוצות שמקבלות את השעות הללו. כ-80% מהתלמידים שלנו זוכים למענה במסגרת זו. אנחנו עדיין בהתלבטות מאוד גדולה. לעיתים ילד מסוים זקוק להרבה, אבל צריך גם לשמור על המסגרת שלו עם הכיתה".
יש לציין שתגבור התלמידים החלשים בקבוצות פרטניות אלו אינה משרתת רק את אותם התלמידים, אלא מאפשרת לכיתה המצומצמת שנותרה, להתקדם בקצב הנכון יותר לאותו הרכב תלמידים.
"תלמידים רוצים לצאת לשעות הפרטניות", מספרת גלעדי. "הם שואלים 'מתי תיקחי גם אותי?' והבת שלי שואלת 'למה אותי לא לוקחים אף פעם?'
שני מחנכים בכיתה אחת
"בחטיבות הביניים הרפורמה כוללת גם מודל של חינוך אישי, בנוסף לשעות הפרטניות", אומרת רוזנברג. "לכל כיתה יש שני מחנכים שנפגשים עם הקבוצה שלהם 3 פעמים בשבוע. האחריות של המחנך כוללת גם נושאי חינוך וגם מעקב אחר ההישגים של התלמידים, כאשר ההתקדמות מתבצעת על ידי קביעת יעדים משותפים לשיפור".
מדוע מודל זה של שני מחנכים לכיתה מיושם דווקא בחטיבות הביניים?
"התוספת לחטיבות הביניים באה מהמקום של הקשיים שם: אלימות, מחסור בשעות לימוד וכיתות מאוד עמוסות, וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את גיל ההתבגרות".
במעבר התלמידים מבית הספר היסודי לחטיבות הביניים, מקומו של המחנך בחיי תלמידיו, עובר שינוי משמעותי. במצב הקיצוני, מחנך יכול לפגוש את תלמידיו פעם בשבוע במסגרת שעת חינוך ובמודל השכיח יותר בנוסף לשעת חינוך, המחנך ילמד את תלמידיו מקצוע או שניים, כלומר יפגוש אותם 2-3 פעמים בשבוע. התוצאה הינה פעמים רבות, חוסר יכולת של המחנך להפוך לדמות משמעותית עבור תלמידיו. חלוקת הכיתות העמוסות של 40 התלמידים ל-2 קבוצות והגדלת כמות שעות החינוך הינה שינוי משמעותי.
רוזנברג מספרת על שיעור חינוך בו נכחה בשבוע שעבר, בו קבוצה של תלמידים ייעצה לחברם כיצד להגיע ליעד שקבע לעצמו. "במפגשים הללו עולים כמובן גם נושאים יותר אישיים. אני יודעת שמורים מקיימים ביקורי בית בעקבות המפגשים הללו ומתפתח גם שיח אחר עם ההורים".
"הרפורמה נותנת לי מרחב עצום של חשיבה, תכנון ומנהיגות", אומרת רחל שפיגל, מנהלת חטיבת ביניים השחר בהוד השרון, שנכנסה לרפורמה במסגרת החלטה יישובית בתחילת שנה זו. "השעות הפרטניות שניתנו למחנכים מיועדות לקדם תלמידים על ידי יצירת קשר בין אישי וזה מתוך ההבנה שלנו שאם לתלמידים תהיה דמות משמעותית, הם יוכלו לקבל את הסיוע הדרוש. השעות הפרטניות ונוכחות ארוכה יותר של המורים בבית הספר, שינו משמעותית את הנגישות של המורים לתלמידים. כל תלמיד נפגש עם כל מורה 3-6 פעמים בשנה על מנת לעקוב אחר ההתפתחות שלו, דבר שלא התאפשר קודם לכן".
השנה יותר רגוע
האם מרגישים כבר שינוי לאחר חודשיים?
"למרות שעברו רק חודשיים", אומרת שפיגל. "אני כבר רואה את התוצאה של נגישות המורים לתלמידים. יש יותר שביעות רצון של התלמידים וההורים. באופן כללי, בית הספר רגוע יותר. השומר ואב הבית אומרים 'תשמעי, השנה יותר רגוע. אני מרגיש את זה'".
"מבחינת קידום הישגים, אני עדיין לא יכולה לדבר על שינוי משמעותי. זה מוקדם מדי", אומרת גלעדי. "אבל אני יכולה לדבר על שינוי משמעותי מבחינת הקשר מורה-תלמיד. המורות נמצאות הרבה יותר זמן בבית הספר וזה קריטי בעיני. אני מאלו שחושבים שהרבה בעיות יפתרו אם יהיו מספיק מבוגרים בבית הספר. בנוסף, השעות הפרטניות מאפשרות לראות את התלמיד ולהקשיב לו. הנוכחות המוגברת בשילוב עם השעות הפרטניות, הם גורמים מאוד משמעותיים באווירה בבית הספר. אנחנו מזהות הרבה יותר מצוקות ובעיות, אנחנו יודעות יותר".
יותר למידה בתחום השעות הפרטניות
"בהיבט הפדגוגי, אני מרגישה שהכלים שיש למורה ליישם בשעות הפרטניות עם תלמידים מתקשים, לפעמים לא מספקים ויש צורך בכלים של חינוך מיוחד. אלו ילדים שהשיעור הרגיל לא הספיק להם. אנחנו מבינים היום שנדרשת למידה של איך לוקחים את השעה הפרטנית ובאמת יוצרים למידה משמעותית אצל התלמיד".
אז מה היה לנו עד כה במסגרת הרפורמה? מיפוי מקיף ורציני של צרכי התלמידים ויכולות המורים – בדק בית שבכל מקרה יכול לעשות רק טוב, נוכחות מוגברת של המורים בבית הספר, שעות פרטניות התורמות גם לאותה קבוצה אך גם לכיתה ממנה יצאה והתוצאות הן עדויות על שיפור האקלים הבית ספרי, חיזוק משמעותי של הקשר מורה–תלמיד ובעיקר במודל הבעייתי של חטיבות הביניים, וציפייה לשיפור ההישגים הלימודיים בהמשך, עם הבשלת הרפורמה ושדרוג יכולת המורים בנושאי חינוך מיוחד.
רבות כבר דובר, נכתב וייכתב על הבעיות במערכת החינוך. לא את כולן פותרת הרפורמה, אבל בהחלט יש בה מענה יפה לחלקן ועד שנבנה מחדש את המערכת החינוך, תנו לנו עוד מהאופק החדש הזה.
