המכונית טבעה? הדירה הוצפה? תבע את העירייה

מבול הגשמים שירד במהלך סוף השבוע גרם לנזקים רבים לרכוש. רבים מהתושבים לא רכשו מבעוד מועד פוליסות המגנות על רכושם. חרף זאת,ישנה כתובת אליה ניתן לפנות בבקשה לפיצוי – הרשות המקומית שאחראית על הנעשה בשטחה. אם יוכח כי הרשות התרשלה ולא שמרה על רכוש תושביה כנדרש, הרי שהיא תאלץ לשלם פיצויים לבעלי הרכוש שניזוק. לפניכם מספר מקרים נבחרים:

הרכב בו נהגתי ניזוק כתוצאה מעלייה על מהמורה שהוסתרה ע"י שלולית מים. האם אני יכול לתבוע בשל כך את הרשות המקומית?

המציאות מלמדת, כי לא כל מהמורה או סדק בכביש ייחשבו כמפגע ובתי המשפט קבעו לא פעם כי "...רחובות ומדרכות עיר אינם "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים, כאלו או אחרים". ניתן יהיה להתייחס לדבר כזה או אחר כמפגע בכביש, אם מדובר בהפרעה משמעותית שבאחריות הרשות היה לתקנה.

הצפה ברחוב ז'בוטינסקי בת"א. (צילום: עופר עמרם)

אם ידעה הרשות על המפגע ולא תיקנה אותו הרי שקיימת עילת תביעה כנגדה. כך למשל, במקרה בו רכב נפגע כתוצאה משלולית ואזרח אכפתי התלונן במוקד העירוני. היה והרשות לא עשתה דבר לתקן את המפגע ואני עברתי על פניו עם רכבי, כשעתיים מאוחר יותר וגם רכבי נפגע – ככל הנראה הרשות תחויב לשלם פיצוי לניזוק.

במקרים רבים קובע בית המשפט שבור ביוב פתוח בכביש, ללא כל שלט או תמרור המזהירים על קיומו ובמיוחד אם ידוע לעירייה על עצם קיומו, יחשב בגדר מפגע. יש לזכור, כי במקרים בהם אין הנפגע מוכיח כי הבור בכביש היה עמוק או משמעותי דיו, אלא בגדר "שקע" קטן בכביש, נטיית בית המשפט היא לקבוע כי לא מדובר במפגע. לפיכך, חלה על הנפגע חובת התיעוד אם זה רוצה לקבל פיצוי עבור נזקיו.

כך למשל, אם מדובר בשטח בו נעשות עבודות בכביש אך הרשות המקומית לא סגרה אותו ואפשרה לרכבים לנסוע בשטחו, הרי שאם הרכב נסע שם ונפגע – תחויב הרשות ו/או המשפצים בכביש מטעמה. לפיכך על הרשות המקומית לוודא כי השטחים ובהם המפגעים הידועים לה יחסמו למעבר ולא יהיו פתוחים הן למעבר כלי רכב והן למעבר אדם.

כיצד אוכיח לבית המשפט כי הרשות פעלה בחוסר אחריות וגרמה לנזק למכוניתי?

קיים משקל רב להצגת הוכחות בדבר קיומו של המפגע. לכן, במידה ויש עדים לתאונה, יש לקחת את פרטיהם. כמו כן, יש לנסות ולתעד את המפגע בזמן הקרוב ביותר לאירוע - הן את הנזק שנגרם והן את מקום ההתרחשות. מצלמות שממוקמות בחלק מהכבישים יכולות לשפוך אור על הנעשה ולכן, במידה והתאונה ארעה בכביש בו יש מצלמות, יש לפנות לאחראים ולנסות לאתר את סרט הצילום. אלה יוכלו להוכיח את קיומו של המפגע ואת משך הזמן בו היה בכביש ללא כל טיפול וללא הסרתו. במידה ונתקל הניזוק במידה נמוכה של שיתוף פעולה מצד הרשות, יש הכרח להיעזר בשירותים חיצוניים על מנת להשיג פרטים אלו.

 המכונית טבעה - באחריותך, או באחריות העירייה? (צילום: ירון ברנר)

מבעד לסרטי הצילום ניתן אף לבדוק האם נפגעו רכבים אחרים מאותו המפגע. קיומן של פגיעות נוספות מגדיל את הסיכויים כי אכן מדובר במפגע. סרטי הצילום יכולים אף להוכיח מעבר לכל ספק, כי על אף נהיגה זהירה לא היה ניתן לחמוק מהמפגע ולא נהיגתו הרשלנית של הנהג היא שגרמה לו את הפגיעה. יש גם לבדוק במוקד העירוני, אם באופן עצמאי ואם על ידי צו מבית משפט, האם היה ידוע לרשות על המפגע. ניתן אף לבדוק באמצעות האינטרנט , האם מישהו נפגע במיקום המסוים בעבר ופורסה על כך כתבה או צולמו תמונות. כך אפשר להוכיח שהרשות ידעה על המפגע ולא טיפלה בו.

עץ פגע ברכבי וגרם לו לנזק. האם אני יכול לתבוע את הרשות המקומית על כך?

פקודת הנזיקין מטילה אחריות על הרשות המקומית שנדרשת לתחזק את העצים שנמצאים בשטחה ולהבטיח תוך ביצוע פעולות סבירות, כי העץ לא יעוף ויגרום לנזק, בין אם לרכוש ובין אם לגופם של התושבים. על מנת לתבוע את הרשות המקומית לא די להוכיח כי נגרם נזק לרכב, אלא נדרש בעליו להוכיח כי הרשות התרשלה בתחזוקת העץ. משמעות הדבר היא כי לא כל פגיעה של עץ מעידה על רשלנות הרשות המקומית. בהתאם לכך, יש לבחון האם הנזק נגרם בשל עץ שלא נגזם או בשל ענפים שהתעופפו.

אם ייקבע כי עוצמת הרוחות לא הייתה חריגה, ובכל זאת העץ נפל וגרם לנזק, ייתכן כי מדובר ברשלנות של הרשות המקומית. לעומת זאת, אם יוברר כי מדובר בעוצמת רוחות נורמאלית, שגרמה לקריסה עצים רבים, הרי שעל פניו, ניתן לייחס את האחריות לפגעי הטבע החריגים, אותם לא אמורה הרשות לצפות.

רשות מקומית אשר אפשרה לרכבים לחנות מתחת לעצים גבוהים בעלי פוטנציאל קריסה, בהחלט עשויה להימצא כרשלנית. לעומת זאת, במידה ואסרה את חניית הרכבים ובעל הרכב החליט בכל זאת להחנותו, הרי שאין לו גורם לבוא אליו בטענות, מלבד אל עצמו. מעבר לכך, אם הרשות תיתבע, ובמהלך המשפט היא תוכיח כי גננים מטעמה גזמו את העצים כמצופה מהם, ועדיין נגרם נזק, הרי שייתכן בהחלט כי היא לא תחויב לשלם פיצויים.

רכבי נפגע כתוצאה מקריסת עץ שממוקם בשטח של בית פרטי. מה עלי לעשות?

אם העץ מצוי בשטח בית פרטי או בניין, חובת הזהירות לתחזקו כנדרש מוטלת על דיירי המתחם או על ועד הבית. במידה ויוכח כי אלו לא טיפלו או גזמו העץ כנדרש, הרי שבהחלט ייתכן כי הם יימצאו אחראים ויאלצו לשאת בחובת הפיצוי.

דירתי הוצפה בשל תקלה במערכת הביוב שעלתה על גדותיה. מי הגורם אליו אני צריך להפנות את התביעה?

לרשות התושבים שדירותיהם הוצפו בשל כשל במערכת הניקוז והתיעול של הביוב השכונתי, אפשר להגיש דרישה כספית לרשות המקומית בבקשה לקבלת פיצוי עבור הנזקים. פניה זאת כוללת פעולה דו שלבית – בשלב ראשון יש לדרוש כי תתקן את המפגע כך שהדליפה או כניסת הביוב תפסק. בשלב שני ולאחר התגבשות הנזקים ויבוש המקום הפגוע – יש להגיש בקשה לפיצוי לפי הערכת שמאי.

במידה והרשות המקומית סירבה לפצות את בעל הרכוש שניזוק, אפשר להגיש תביעה נזיקית כנגד הרשות. לרוב, מעלות הרשויות באופן אוטומטי את הטענה כי כמות משקעים "חריגה", בגדר כח עליון, אותה לא ניתן היה לצפות היא שגרמה להצפה, ועל כן היא פטורה מחובתה לפצות את התושבים עבור נזקיהם. במצב זה, על התובע לדעת , כי בפסיקה נכתב, שיכולתה של הרשות המקומית לצפות כי ירד מבול של גשם אינה תלויה באם הדבר התרחש בעבר, ודי בידיעה שקיים סיכוי כי ייגרם נזק, על מנת שהיא תידרש לפעול על מנת למנוע אותו.

מעבר לכך, נוטות מעת לעת הרשויות לטעון, כי הן פעלו לסילוק הפסולת מפתחי הביוב ועל כן, נעשה כל שניתן לצורך מניעת ההצפה. טענה זו היא מגוחכת שכן, בית המשפט קבע, כי אין העירייה יוצאת לידי חובה בכך שהיא ניקתה את הפתחים, אלא מוטלת עליה חובה למצוא פתרון הנדסי סביר שימנע את הסיכון או לכל הפחות, לצמצמו.

לא באחריות בעלי הבתים

אלמנט נוסף ומהותי הקשור בתביעה כנגד הרשות המקומית, הינו חובת ההוכחה. לרוב, נדרש התובע להרים את נטל ההוכחה ולשכנע את בית המשפט כי העירייה היא זו שהתרשלה. על אף זאת, במקרים לא מעטים, הופך בית המשפט את סדר הדברים וקובע כי הניזוק נדרש להוכיח רק כי נגרם לו נזק ועל העירייה מוטלת החובה לשכנע את בית המשפט כי היא פעלה באופן סביר. מדובר בניואנס מהותי שעשוי בהחלט להקל על מהלך התביעה ולסלול את הדרך בפני הניזוק לקבל פיצוי.

טענה מגוחכת ונוספת של הרשות, הינה כי על בעלי הבתים המתגוררים מתחת למפלס פני המדרכה, למגן את ביתם, ולבנות קירות מגן וסכרים כדי להגן על רכושם. לעניין זה קבע בית המשפט, כי אין הם מחויבים להשקיע כספים למניעת סכנה שכזו. מסכת הטענות של הרשויות המקומיות במטרה להתחמק מאחריות, כללה אף טענה, כי מקורן של הסתימות במערכת הביוב העירונית, היא בהתנהגות התושבים, שהשליכו חפצים שונים לבתי השימוש. כמובן שבית המשפט לא קיבל את הטענה וקבע, כי העירייה היא האחראית, מכוח החוק, לתפעולה, שמישותה ותקינותה של מערכת הביוב שבתחום שיפוטה, כמו גם לשמירת ניקיונם ועבירותם של הרחובות אשר בתחום זה.

שורת עצות ברזל לאחר שהדירה הוצפה:

העצות תקפות, בין אם קיימת חברת ביטוח המבטחת את הרכוש בפוליסת דירה ואף אם אין, והמבוטח נאלץ להגיש תביעה כנגד הרשות המקומית.

1. החוק מטיל אחריות על הניזוק לצמצם את הנזק ככל שניתן. העובדה שיש גורם שעשוי לפצות עבור הנזק, אינה יכולה לאפשר למבוטח להפקיר את רכושו ולהתנהג כלפיו בזלזול. כך למשל, בעת הצפה, על המבוטח להרים חפצים מהרצפה על מנת להקטין את חשיפתם למים. הרמת רהיטים מרצפה רטובה תמזער את יכולת ספיגת המים של העץ וכך תקטין את הנזק.
2. אף אם אין חברת ביטוח המבטחת את תכולת ומבנה הדירה, עדיין, יש להודיע לעירייה מהר ככל האפשר על הפגיעה. בדרך זו, ימנע המבוטח את האפשרות כי הרשות המקומית תטען להשתהות מצד המבוטח, שהגדילה את הנזק.
3. פעמים רבות טוענת הרשות המקומית כי הנזק לא נגרם בשל ההצפה. על כן, מוטב למבוטח לצלם את הנזקים והממצאים בסדרת תמונות, כולל תצלומים מרחוק כך שיוכלו לתת תמונה כללית על האירוע".
4. מוטב שלא לזרוק דבר, אף אם זה נראה כי אינו בר-תיקון. לפיכך, יש לשמור גם ספרים רטובים שלא ניתן לעשות בהם שימוש או נעלי עור שנרטבו ונהרסו. יש לזכור, כי לא יתקבל פיצוי על רכוש שנזרק ללא שהוצג או תועד.
5. אף אין חברת ביטוח המבטח את הרכוש, יש להסתייע בשירותיו של שמאי שיגבש דו"ח.
6. בכל מקרה יש לוודא שההתנהלות עם הרשות המקומית תיעשה בכתב.
   

כביש 6 – אחריות מוגברת

לא פעם, טוענות הרשויות כי אחריותן אינה אבסולוטית ותלויה ביכולתן הפיננסית ובסדרי העדיפות בהתאם לדחיפות העניין. על ציבור הנהגים שמשתמשים בכביש 6 לדעת, כי בית המשפט קבע שלכביש אגרה ישנה אחריות מוגברת בפינוי מפגעים. בפסק דין שניתן בתאונה בה שני כלי רכב פגעו בלוח עץ, קבע ביהמ"ש כי לבעלי הכביש אחריות לפנות מכשולים בכביש, גם אם אינם קבועים. במקום התאונה לא פעלו מצלמות החולשות על הכביש ובהיותה מודעת לכך, הרשות לא פעלה להגדלת תדירות הסיורים ולבדיקה האם קיימים מכשולים ובכך התרשלה והפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעים.

הכותב הינו עו"ד מומחה לדיני ביטוח ונזיקין