האם החינוך הדמוקרטי הוא הדבר הבא?

בזמן ששוב התלוננתם על המורה הבינונית של הילד שלכם ועל הכיתה העמוסה והאלימה שלו, נתנו בתי הספר הדמוקרטיים בישראל זינוק רציני. בלי שהרגשתם, הפכה ישראל בשנים האחרונות למובילה העולמית מבחינת היחס בין כמות בתי הספר הדמוקרטיים לגודל האוכלוסייה. מתברר שהישראלים מוקסמים מהחינוך הדמוקרטי, נהנים למצוא לילדיהם חלופה לבית הספר שהם לא אהבו כשהיו תלמידים, וכמו תמיד מחבבים סטרט-אפים וחשיבה מחוץ לקופסה.

בצרפת כולה פועלים כיום שני בתי ספר דמוקרטיים, באנגליה ארבעה, בקנדה שישה, באוסטרליה שמונה ובישראל 24 בתי ספר דמוקרטיים. לא פחות. רק בארצות-הברית יותר בתי ספר דמוקרטיים מאשר בישראל ‭.83 -‬

כמובילי התחום, אין פלא אפוא שישראל נבחרה להיות המדינה שתארח באפריל 2010 את הכנס הבינלאומי הבא לחינוך דמוקרטי, שישתתפו בו נציגים מכ‭30-‬ מדינות.

במכון לחינוך דמוקרטי מודים שאינם מצליחים לעמוד בעומס הפניות של קבוצות הורים ורשויות מקומיות, המבקשות הדרכה בהקמה ובתפעול של בית ספר דמוקרטי בתחומן.

 האם הדמוקרטי יפגע במשרות בממלכתי? צילום: פוטוס/ויז'ואל

המטרה: לחזק את חוויית ההצלחה

את בית הספר הדמוקרטי הראשון בישראל הקים יעקב הכט, שנחשב לאבי הרעיון אצלנו. זה היה בחדרה בשנת ‭.1993‬ רשימת המתעניינים שלא נמצא לילדיהם מקום בבית הספר עמדה באותה שנה, לדבריו של הכט, על ‭5,000‬ משפחות, ומאז השיטה בפריחה.

השיטה של הכט היא שילוב בין זרמי חינוך ליברליים שמסתובבים בעולם מתחילת המאה ה‭,20-‬ אז הבינו שהילד וצרכיו חשובים יותר מסמכות המורה ומתוכנית הלימודים.

הכט, פסיכולוג בהשכלתו (אבל ללא תעודות, ומתוך עיקרון, לדבריו‭,(‬ וקבוצת אנשי החינוך שקיבץ סביבו, צידדו אז והיום בביטול מוסד הציונים שמחלק ילדים למעולים, בינוניים וחלשים. הדוגלים בשיטה מאמינים שבכל ילד יש משהו חזק ושונה שניתן לפתח, ועל ידי כך לחזק את חוויית ההצלחה שלו. מאז ועד היום, בתי הספר הדמוקרטיים מתנהלים תוך שיתוף מלא של התלמידים, שזוכים להיות חברים בוועדות המחליטות על העסקת מורים ופיטוריהם וכן מחליטים בעצמם אילו מקצועות ילמדו ולאיזה שיעורים ייכנסו.

רוב המורים בחינוך הדמוקרטי לא ייבהלו אם התלמיד יגיע לבית הספר אבל במקום להיכנס לשיעור יעדכן את החונך שלו שהוא מעדיף לשחק כדורגל. הרי בזמן שהותו במגרש הוא תירגל את האינטראקציות החברתיות ונרגע מהלחץ ומהרדיפה אחר הישגיות.

הכיתות בבתי הספר הדמוקרטיים הן קטנות ורב גילאיות, מתוך מחשבה שאין באמת קפיצות קוגניטיביות משמעותיות אצל ילדים בגילאים סמוכים. נימוקים נוספים הם שגם מבוגרים לא היו רוצים לחיות בעולם שתוחם פעילויות רק לבני 36 או 41 ושהעירוב הגילאי מפחית אלימות.

ומה באשר לחופש הבחירה בתחומי הלימוד? בבתי הספר הדמוקרטיים יכולים התלמידים להשפיע על מערכת הלימודים. אם תלמיד בחינוך הדמוקרטי רוצה ללמוד גרמנית ואוסף מספיק חתימות, דואגים לשלב בבית הספר מורה לגרמנית, או שיחזקו אצלו את הלמידה העצמאית. הכט אומר ש"פעם רצו ללמד את כל התלמידים את כל התחומים, ולהכניס בהם צייתנות כדי להכשיר עובדים לפסי ייצור. אבל בעולם העבודה של היום, מי שמסתמך על עבודה שגרתית לא מצליח להתפרנס בכבוד. לכן החינוך משנה גישה ומדבר על התחברות לייחודיות של התלמיד. זאת הסיבה לכך שהחברות המודרניות מחפשות עובדים שיודעים לייצר רעיונות ולהוציא אותם אל הפועל. מקומות עבודה שעדיין מאמינים במבנה היררכי ובצייתנות, מתגלים כמקומות חלשים‭."‬

תעודת בגרות? מקסימום נעשה אקסטרני? צילום: index open

השאלה: איפה עובר הגבול?

לאחר ביקור בבית הספר הדמוקרטי "קהילה" בתל-אביב, קל להתרשם שצייתנות היא לא הערך המרכזי במוסד. בעוד שבבית ספר רגיל ישררו דממה במהלך השיעורים ורעש בהפסקות, הדמוקרטי מתאפיין בתכונה בלתי פוסקת. יש תנועה של תלמידים במסדרונות, אווירה משוחררת ותקשורת חברית עם החונכים ועם המנהל. אבל האם מדובר באווירה שכל תלמיד יכול לשאת?

"אצל בוגרים של בתי ספר דמוקרטיים אני מרגיש הרבה פעמים שהאווירה החופשית והנינוחות באה על חשבון רצינות של השקעה בלימוד, ידע ועבודה קשה שבלעדיה אין הישגים‭,"‬ מודה פרופ' נמרוד אלוני, ראש הקתדרה לחינוך הומניסטי אונסק"ו בסמינר הקיבוצים, "יש שיגידו שזה לא נכון לתת לילד כל כך הרבה חופש בחירה כשעוד אין בשלות, שזה לא נכון שילדים יודעים מה טוב עבורם ושאין להם מספיק מוטיבציה עצמית כדי לבנות לעצמם תשתית טובה של ידע והרגלים. אבל אין אמיתות מוחלטות. בחברות הסמכותיות הרי גדלו הפוליטיקאים הכי רצחניים. זו טעות להתגעגע לבית הספר הסמכותי של פעם, כי מי שדיכאו אותו נוטה לדכא אחרים. בבתי הספר הדמוקרטיים אין אלימות, פחד ודיכוי, והיעדרם יוצר אנשים בעלי תכונות אזרחיות חשובות‭."‬

את אריה קיזל, לשעבר מנהל בית ספר יסודי בזכרון-יעקב וכיום מרצה באוניברסיטת חיפה ובמכללת אורנים, מטריד גם העניין החברתי.

"בתי הספר הדמוקרטיים הוקמו לרוב על ידי הורים איכותיים, שלא היו מרוצים ממערכת החינוך ורצו לבנות לילדיהם בית ספר חדש שיציע מורים אינטליגנטים. יש לי הערכה עצומה למי שמשקיע אלפי שעות כדי לבנות בית ספר לילד שלו, אבל התוצאה היא שמשפחות חזקות עוזבות את בתי הספר הממלכתיים ובכך מערערות אותם. אם ההורים החזקים, אלה שחינוך הילדים בראש סדר העדיפויות שלהם, היו משביתים את הלימודים עד להשבחת בתי הספר, היה זה מהלך מוערך ואחראי. אבל הם דואגים רק לילדים שלהם ומפקירים את החלשים לנפשם.

"אולי ילדי העשירים ישרתו בסופו של דבר בצבא פרטי שיהיו בו תנאים משופרים? הם טוענים שהנוכחות שלהם השפיעה לטובה על בתי הספר בארץ ושתחרות זה טוב. אבל מנהל רגיל לא יכול להתחרות בהם. הוא חייב, בניגוד אליהם, לקבל כל תלמיד וכל עולה חדש ומחויב לתוכנית לימודים קשוחה. נוצר מצב של שתי מערכות חינוך - האחת לעשירים והשנייה לכל השאר‭."‬

"אין ספק שלא צריך עוד בתי ספר דמוקרטיים בארץ‭,"‬ מודה הכט בתגובה. "בשנים האחרונות אנחנו לא נענים לפניות של מי שמבקשים להקים בתי ספר לאוכלוסיות חזקות. אנחנו עובדים עכשיו עם קהילות שפונות אלינו ורוצות לחזק בתי ספר קיימים. סטודנטים שלנו עוברים לאזורי מצוקה, במטרה להקים בהם בתי ספר חדשים או להיכנס לבית ספר קיים ולשפר אותו‭."‬

גם שר החינוך סבור שמדובר במצב שיש לשנות. ממשרדו נמסר כי הוא החל הליך היוועצות לצורך תיקון התקנות במטרה להגן על החינוך הרשמי ולמנוע מצבים שבהם הקמת מוסדות חינוך חדשים ולא מוכרים תוביל לסגירת כיתות בחינוך הממלכתי, תגרום לצמצום משרות ולפגיעה באינטגרציה.

המחסום: מחיר החינוך הדמוקרטי

ויש גם את עניין התשלום. כמו לכל דבר בחיים, גם לחינוך במוסד יוקרתי מוצמד תו מחיר. עלותו של חודש לימודים באווירה המשוחררת והתומכת נעה בין 600 ל‭1,270-‬ שקלים. משפחה שלה 2 ו‭3-‬ ילדים בבית הספר, מקבלת הנחה ומשלמת 300 שקלים לתלמיד, ויש גם מלגות. כיום, עשרה מתוך בתי הספר הדמוקרטיים בארץ כבר הוכרו על ידי משרד החינוך ונחשבים לממלכתיים. זה לא מפריע לבית הספר הדמוקרטי בכפר-סבא, שהוא גם ממלכתי, לגבות שכר לימוד של 750 שקלים לחודש, ולבית הספר הדמוקרטי בהוד השרון, שגם הוא ממלכתי, לגבות ‭1,200‬ שקלים לחודש לתלמיד. במזכירות בית הספר בכפר-סבא מסבירים שבית הספר מסבסד באופן ניכר את ספרי הלימוד ואת הטיולים. עירית על-דור שפירא, מנהלת בית הספר הדמוקרטי בהוד-השרון, מסבירה שאין ברירה. "בבית ספר רגיל לומדים 40 תלמידים בכיתה. אצלנו יש עד 15 תלמידים בכיתה, ויש כיתות גם עם ‭6-3‬ תלמידים. כל ילד גם נפגש בכל שבוע לחצי שעה עם חונך, ומדובר בפעילות שעולה כסף. למרות התשלומים הנוספים, גם אצלנו, כמו בכל מערכת החינוך בישראל, עובדים המורים באופן לא פרופורציונלי לתגמול שהם מקבלים‭."‬

לדברי הכט, הורים ששולחים ילד לחינוך ממלכתי ממילא משקיעים עוד 300 שקלים בחודש על חוג, ואולי משלמים למורים פרטיים בשעות אחר הצהריים, "בעוד שבית הספר הדמוקרטי כבר נותן מענה לתחביבים של הילד, כמו לשאר הצרכים שלו, וחוסך את הכסף הזה‭."‬

רק לשם השוואה, תשלומי הורים המאושרים על ידי משרד החינוך לילד בכיתה א' בחינוך הממלכתי עומדים על כ‭571-‬ שקלים לשנה. הורים לתלמיד בכיתה י"ב ישלמו ‭1,363‬ שקלים (עם תשלום אפשרי נוסף של 500 שקלים לקדם יסודי ו‭850-‬ שקלים לעל יסודי במקרה של תכנים נוספים ופרויקטים מיוחדים‭.(‬ אגב, אם ילדיכם לומדים בחינוך הממלכתי, ואתם משלמים סכומים גבוהים מהמאושר, תוכלו לפנות למשרד החינוך לצורך בירור הנושא.

הבעיה: ההורים עוברים על החוק

בעיה נוספת של הורים ששולחים ילד לבית ספר דמוקרטי שאינו מוכר על ידי משרד החינוך, היא עובדת היותם פורעי חוק. "קיבלנו מכתבי אזהרה ממשרד החינוך במהלך השנים‭,"‬ מעיד אבי חלילי, בעל נגרייה מקריית-אונו ששתי בנותיו למדו בבית הספר הדמוקרטי בבקעת אונו, "אבל יועץ משפטי מצא פירצה באופן שליחת המכתבים ולא התמודדנו עם זה. אני לא מבין, למה כהורה דתי אתה יכול לבחור בין כמה סוגי מוסדות לימוד, ולהורה חילוני יש 2 אופציות - להיות חלק מהזרם או לעבור על החוק‭."‬

אור לוי, ‭,23‬ מכפר-סבא, בן לעורך דין ומידענית, בוגר 6 שנות לימוד בבית הספר הדמוקרטי בכפר-סבא, מדגיש את ארגז הכלים לחיים שקיבל בבית הספר הדמוקרטי: "אני רואה אנשים שלמדו בחינוך הרגיל והובילו אותם באוטומטיות משיעורים לפעילויות שאחרים קבעו להם. בעצם, עד גיל 21 הם לא היו צריכים לקבל כמעט החלטות משמעותיות לגבי החיים שלהם. הרבה מהתלמידים האלה מסיימים צבא או חוזרים מטיול, ופתאום נשארים הלומים מול עומס האפשרויות של החיים ולא מצליחים לזוז ולבחור. הרי רק מלהחליט לאיזה פסטיבל בסוכות אתה רוצה ללכת אתה יכול לחטוף תסכול ולהישאר בבית. אנשים מתחתנים ומתגרשים, ומחליפים מקומות עבודה בגלל חוסר יכולת להחליט. לילד שגדל בבית שבו קבעו בשבילו מגיל קטן מה הוא יאכל ובמה הוא ישחק, זה לא קל להגיע לבית ספר דמוקרטי. כשמבקשים ממנו לבחור מה הוא רוצה ללמוד, הוא יכול להיכנס למשבר, אבל עדיף לעבור את זה אז‭."‬

"לא, ואם אני ארצה להמשיך ללימודים גבוהים אני אעשה מכינה או אשקיע חצי שנה באקסטרני. נראה לי שחשוב יותר לעשות דברים אחרים עם הזמן בשנים של התיכון, מאשר ללמוד לכמה בחינות שאפשר לעבור בהליכה. אין באמת קשר ישיר בין השכלה לפרנסה. זה בלוף. וחוץ מזה, אם לא אימנת את שריר ההחלטות, ואתה לא יודע מה טוב לך, מה יעזור לך הכסף אם לא בחרת נכון את האישה הנכונה שתחלוק איתה את החיים שלך. תהיה מאושר‭"?‬