הסעות ילדים: אף אחד לא לוקח אחריות
בעקבות מותה של הפעוטה - דיון המיוחד שהתקיים בכנסת בעניין רמת הבטיחות הנמוכה בהסעות ילדים, חשף עובדה מדאיגה המוכרת לכל העוסקים בתחום - לפחות שלושה גופים נושאים באחריות לנושא, אך בפועל אף אחד מהם אינו לוקח אחריות של ממש על תיקון הכשלים. עד הילד ההרוג הבא
הסעות תלמידים וילדים: כולם אחראים, אבל אף אחד לא לוקח אחריות. בעקבות תאונת הדרכים בה נהרגה לפני כעשרה ימים הפעוטה שולה סברדלוב, שנפגעה בזמן שירדה מרכב הסעות, קיימה לאחרונה מליאת הכנסת דיון מיוחד, בעניין הפיקוח על הסעות ילדים. ההחלטה שקיבלו בסוף הדיון הח"כים ושר החינוך, גדעון סער, מייצגת נאמנה, כך אומרים מומחים, את אחת הרעות החולות של הממסד בישראל. במקום להחליט על שורת צעדים מתבקשים, הוחלט לקיים דיון נוסף. אלא שהדיון הנוסף בבעיית הבטיחות בהסעות ילדים לא יתקיים במליאה, אלא בוועדה מיוחדת, נוספת.
אם להסתמך על ניסיון עבר, סביר להניח שהוועדה המשותפת למשרד הפנים והתחבורה לא תחדש דבר. אחרי הכל, מרבית הליקויים בנושא ההסעות מוכרים למשרדי הממשלה מאז אפריל 2005, אז פורסמו מסקנות ועדה בין-משרדית, שגיבשה המלצות להגברת הבטיחות של ילדים ברכבי הסעה. בין מסקנות הוועדה, שהוקמה בעקבות תאונת אוטובוס התלמידים ליד כפר יונה ב-2004, אפשר למצוא המלצה להחיל חובת מלווה מבוגר בכל הסעות הילדים - חובה שאם הייתה מיושמת, עשויה הייתה למנוע את התאונה הטרגית בירושלים.
תאונת אוטובוס ההסעות בה נהרגה הפעוטה (צילום: גיל יוחנן)
גם המלצה אחרת של הוועדה, לפיה יש להתקין חיישנים שיתריעו על הימצאות ילדים בקרבת רכב ההסעה, מעולם לא יושמה - למרות הסכמה ברורה בקרב מומחים בדבר תרומתם להגברת הבטיחות.
מי מפקח על המפקח?
לדברי שר החינוך, כל הגורמים המעורבים בעניין הסעות ילדים - משרדי החינוך והתחבורה, רשויות מקומיות ומשטרת ישראל - נושאים באחריות בעניין הסעות התלמידים. "חובת ארגון ההסעות, ביצוע ההסעות והפיקוח עליהן הם החובה של הרשויות המקומיות שבתחומן מתגוררים הילדים", הסביר השר לחברי הכנסת, אך בהמשך דבריו ציין כי דווקא משרדו הוא זה שאחראי על "פיקוח (על) עצם ביצוע ההסעות כנדרש על-פי החוק... הפיקוח מבוצע על-ידי עובדי המשרד, במטה, במחוזות, במגבלות כוח-אדם ותקצוב, ובאמצעות חברה חיצונית שנשכרה לצורך זה".
בהמשך הדברים הבהיר סער כי משרד התחבורה אחראי על "מתן רשיונות למסיעים בהסעות תלמידים, ופיקוח על עמידת המסיעים בתקנות התעבורה הקשורות לכוח-האדם המבצע את ההסעות, (ו)של הרכב המשמש לביצוע ההסעות". וכמובן שגם מקומה של משטרת ישראל אינו נפקד מרשימת האחראים. כך הסביר השר את תפקידה: "המשטרה היא שאחראית לאכוף את כל תקנות התעבורה, ולסייע למשרד התחבורה להפעיל ניידות של ביקורת בדרכים".
מי צריך חגורת בטיחות?
נראה כי ריבוי הגורמים האחראים הוא חלק מהותי מהבעיה, המתבטאת בקפאון והנצחת ליקויים ומחדלים. דוגמה לכך אפשר למצוא בעניין חובת חגירת חגורות בטיחות באוטובוסים ובכלי רכב המסיעים ילדים ותלמידים. למרות שעבר בעניין חוק בשנת 2005, רק מעטים מקפידים על חגירת החגורות. מחקר שפרסמה בשנה שעברה עמותת אור ירוק, גילה כי רק ב-22% מהנסיעות שנבדקו חגרו התלמידים את חגורת הבטיחות לכל אורך הנסיעה.
גם כאן, מדברי שר החינוך עולה כי כל המעורבים שותפים באחריות: הרשויות המקומיות, עליהן מוטלת "אחריות לפעול לפי כל תקנות התעבורה וחוקי מדינת ישראל"; משרד החינוך, שאמור לפקח "על עצם ביצוע ההסעות כנדרש על-פי החוק"; משרד התחבורה, האמון על "פיקוח על עמידת המסיעים בתקנות התעבורה"; ומשטרת ישראל, שאמורה להיות זרוע האכיפה של משרד התחבורה, ולאכוף את חוקי התעבורה על רכבי ההסעה.
אז אם יש כל הרבה גורמי אכיפה, פיקוח ובקרה - למה ממשיכים ילדים כה רבים לנסוע ללא חגורות בטיחות? את התשובה אפשר למצוא בדברים שאמר לשר החינוך ח"כ מגלי והבה: "מוציאים הוראות - או יוצא חוזר מנכ"ל - וזה מונח באיזשהו מקום על המדף בבית-הספר... בחלק מהמקרים כל ההנחיות האלה לא מבוצעות".
0.2% מתקציב משרד החינוך
לאור ריבוי הגורמים המעורבים, קל להבין איך נופלת בין הכיסאות הצעת ועדה בין-משרדית להחיל חובת מלווה בכל רכב הסעות. חברי הוועדה התריעו מיד עם פרסום המסקנות, כי אם לא תיושם החובה, יקשה על המדינה להגביר את הבטיחות של הילדים. "תפקידו של המלווה יהיה להבטיח את בטיחות הילדים בעת הנסיעה, ובעיקר בעת עלייתם לרכב וירידתם ממנו... אנו רואים בהמלצה זו מכשיר מרכזי בהתמודדות עם הגורמים העיקריים לתאונות בהסעת ילדים".
אלא שבהיעדר גורם אחד שירכז את האחריות ואת הסמכויות - ויהיה אחראי על הקצאת תקציבים - ממשיכה המלצת הוועדה להעלות אבק בארכיונים של משרדי הממשלה. זאת, למרות שהתקציב שנאמד לצורך יישום החוק לא היה גבוה: חברי הוועדה העריכו כי היישום ידרוש כ-65 מיליון שקל, בפריסה על-פני שלוש שנים.
במשרדי החינוך והתחבורה מעולם לא נמצא תקציב ליישום חובת הליווי, וזאת למרות שמדובר בכ-0.2% מהתקציב השנתי של משרד החינוך לבדו. ראוי להזכיר כי שני המשרדים זוכים לתקציבי-עתק מדי שנה: ב-2009 הוקצבו למשרד החינוך יותר מ-30 מיליארד שקל, ואילו למשרד התחבורה הועברו כ-11 מיליארד שקל.