למה לא נהפכנו מעצמת תיירות?

חלפה חצי שנה מאז שהוקמה הממשלה החדשה, והתיירים לא מתדפקים על דלתותינו. למרות שתקציב השיווק לחו"ל גדל (ובינתיים עוד לא נעשה בו שימוש ממשי), מתגנבת התחושה שגם בעוד חמש שנים נוכל לומר שעשינו את מה שאנחנו עושים תמיד: פיספסנו.

עד כמה שזה נשמע משונה, לישראל יש כל הנתונים להפוך מעצמה תיירותית: יש בה מגוון עצום של אתרי תיירות ואטרקציות, היסטוריים, ארכיאולוגיים ודתיים וגם אתרי טבע ונוף ייחודיים.

נוסף על היותה מדינה שבה נמצאים מקומות קדושים ליהדות, לנצרות ולאיסלם, היא גם המרכז העולמי של הבהאים; יש בה את הכנרת, שבה הלך ישו על המים; את ים המלח, המקום הנמוך בעולם שמשמש גם אתר מרפא; את מצדה ואת אילת עם אתרי צלילה נהדרים. זאת לצד אתרי מדבר, חופי ים, וערים מרתקות כמו ירושלים הרבגונית ותל אביב, שמתחרה בקלות בערים רבות בעולם בתרבות העשירה ובחיי לילה שוקקים.

שוב לא שקטים 

אחת הסיבות היא שתיירים מחפשים יעדים שקטים, דבר שלא ניתן להגיד עלינו. במקום שבו כל כמה שנים יש מלחמה, ופיגועים מסוגים שונים הם עניין כמעט שגרתי, קשה לתכנן אופק תיירותי. כאשר סוכני נסיעות בחו"ל מכינים חוברות תיירות שעולות הרבה כסף, הם רוצים לדעת שהיעד שאליו מופנים התיירים יוכל לקבל אותם כשיגיע יום החופשה שלהם, וקשה לסמוך בעניין הזה על ישראל.

פעם יש מלחמת לבנון הראשונה, ופעם מלחמת לבנון השנייה, פעם יש אינתיפאדה ראשונה ופעם אינתיפאדה שנייה, פעם מהומות אוקטובר ופעם יש מלחמה בעזה. בין לבין, יש פיגועי טרור במרכזי הערים הגדולות. קשה מאוד, במצב כזה, לשכנע סיטונאי תיירות לשווק את ישראל.

כדי להמחיש את ההשפעה של המצב הביטחוני על תעשיית התיירות אפשר להסתכל בנתונים היבשים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) על הגעות של תיירים לישראל בטיסה. ב-1999 הגיעו לישראל 2,565,644 תיירים. ב-2000 - לקראת ועם בואו של האפיפיור - הגיעו לישראל 2,672,000 מבקרים.

כך קשה למשוך תיירים. קטיושה בגליל, בשבוע שעבר (צילום: אביהו שפירא)

ההתחלה של 2000 הייתה ממש טובה, אבל באוקטובר אותה שנה פרצו האירועים במגזר הערבי, והתיירות לישראל פשוט נעצרה, ולא פרצה את גבול השלושה מיליון תיירים, כפי שעשוי היה לקרות.

ההתאוששות בתיירות החלה לאיטה ב-2002, והצליחה להגיע ב-2005 ל-1.9 מיליון טסים לארץ. בשיא עונת התיירות, קיץ 2006, פרצה מלחמת לבנון השנייה, והתיירות לישראל נעצרה. אותה שנה, שהחלה בתנופה גדולה, הסתיימה בירידה במספר המבקרים ל-1.8 מיליון בלבד. 2007 ו-2008 היו שנים טובות לתיירות: ב-2007 המדינה התאוששה ממלחמת לבנון השנייה, ו-2008 נפתחה בסערה גדולה.

אבל אז הגיע המשבר הכלכלי, והשנה הסתיימה עם 2.572 מיליון תיירים שטסו אלינו, עדיין, קצת פחות מאשר ב-2000. שנת 2009 התחילה עם המלחמה בעזה, שבצירוף למשבר הכלכלי המתמשך, הצניחה את התיירות לישראל בתחילת השנה בעשרות אחוזים. אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, הנתון של השנה יהיה דומה לזה של 1996 - ממש לא מעודד.

מבקרים אבל לא לנים

מנכ"ל לשכת מארגני תיירות נכנסת, עמי אתגר - העומד בראש הגוף הרשמי שעוסק בהבאתן של קבוצות מאורגנות - אומר שהבעיה העיקרית שמשפיעה על התיירות הנכנסת לישראל היא הנושא הביטחוני. "אמנם מדינות רבות כבר התרגלו לטרור, ולכן ההתאוששות מכל אירוע ביטחוני מהירה יותר", מסביר אתגר, "אבל ישראל נמצאת כל הזמן במצב מלחמה, ומדינות רבות בעולם מפרסמות כל הזמן אזהרות מסע. ספקי תיירות בחו"ל לא ממש רוצים להשקיע בישראל כמדינת יעד אם הם לא בטוחים שירוויחו את כספם בשיווק של ישראל ויצליחו למכור אותה לתיירים".

בעיה נוספת שמציג אתגר קשורה בחסמים שיש לתיירים במשרד הפנים. "לפני כמה שבועות הייתה אמורה להגיע לישראל קבוצה של כ-15 איש מטורקיה. מדובר בנציגים של מפעל 'מולטילוק' הישראלי שהוזמנו לארץ משום שהם הגיעו ליעדי שיווק גבוהים מאוד. סוכן הנסיעות שלהם בטורקיה ביקש לסדר להם אשרות לישראל, ומשרד הפנים דרש 50 אלף שקל ערבות.

"מפעל 'מולטילוק' הגיש מכתב התחייבות למשרד הפנים, אבל הפקידים לא הסכימו לקבל את המכתב, אלא דרשו את הערבות מסוכן הנסיעות. רק בהתערבות של משרד החוץ ניתנו אשרות כניסה לאותם אנשי עסקים". לדברי אתגר, תיירים רבים חווים אירועים דומים כשהם מבקשים לבקר בישראל.

גם רמת המחירים בישראל בעייתית, ולכן ניתן להבחין בתקופה האחרונה בתופעות מעניינות: האחת, תיירים שמגיעים לישראל, אבל יוצאים לסיורים בירדן או מצרים, והשנייה היא ירידה משמעותית במספר הלינות של התיירים במלונות בישראל. "ב-1987 הגיעו לישראל 1.5 מיליון מבקרים והיו 8.3 מיליון לינות של תיירים במלונות בישראל", אומר אתגר. "ב-2009 יגיעו אולי 2.5 מיליון תיירים ומספר הלינות שלהם לא יעבור את השמונה מיליון. זה אומר דרשני".

• הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"