עשר עצות לחיים שני עם המעבר למגזר הציבורי

המעבר מהמגזר הפרטי לשירות הציבורי אינו פשוט. אותן תכונות שהפכו את חיים שני למצליחן במגזר העסקי, הן אלה שיעמדו לו לרועץ בקן הצרעות הפוליטי: משרד האוצר. צרור עצות שיהפכו את המעבר לתפקיד הסבוך לקצת יותר פשוט.

• חיים שני נכנס לתפקיד מנכ"ל האוצר
  

בצע את רוב השינוי קרוב להתחלה

כל זוג נשוי יודע, שמה שלא נקבע מייד כשעוברים לגור יחד, כבר לא ניתן יהיה לשנות אחרי החתונה. בשירות הציבורי הדבר נכון במיוחד, מאחר שהדינאמיקה הפוליטית שברירית: מה שיתאפשר לך כעת, לא בהכרח יתאפשר לך לאחר מכן.

מסיבה זו אם אתה מתכוון לבצע שינויים מהותיים כלשהם, מהירות הפעולה חשובה לא פחות מתוכנה. כוח המיקוח שלך הוא כעת במיטבו כי "מאזן האימה" הוא לטובתך. אך זכור, הדבר נכון רק כפונקציה של הקירבה לתחילת התפקיד וזאת משני טעמים.

ראשית, שר האוצר וראש הממשלה (שגם הוא שר האוצר) רוצים אותך, חיכו לך ו"בנו" עליך. פרישה שלך כעת (אם לא תקבל את מבוקשך) תעמיד אותם באור מביך. ככל שיעבור הזמן, עזיבה כבר תיוחס לכישלון אישי שלך ולא שלהם דווקא, או לפחות כך הם ישווקו אותה.

שנית, העמיתים והכפיפים טרם העריכו את כוחך ומצפים לראות אם "מטאטא חדש" אכן "מטאטא טוב". ככל שיעבור הזמן, מבלי שביצעת שינויים מהותיים, יתקבע הסטטוס קוו עוד יותר, והסיכוי לביצוע שינוי מהותי יקטן בטור הנדסי.

שלישית, מבחינה פסיכולוגית, הלגיטימציה הגבוהה ביותר לביצוע שינוי מהותי היא תמיד סביב הכניסה לתפקיד, ולו משום שזו הציפייה הגלויה או הסמויה של הסובבים. אז מותר וצריך לקחת פרק זמן ללימוד הדברים, אך אין להתמהמה עם השינוי המהותי הראשון, כדי ליצור מצע פסיכולוגי מתאים לשינויים נוספים בהמשך.

"לעשות סוויץ' " מוחלט בראש

חוקי המשחק שונים מכל מה שהכרת. עניין אחד הוא להבין זאת בראש, ועניין אחר לחלוטין הוא להפנים זאת ברמת הבטן ולתרגם זאת לשינוי ברמת ההתנהגות ביומיום. אינך בראש הפירמידה יותר, אלא הינך בתפקיד של ניהול ביניים. אמנם בכיר מאוד, אך עדיין ביניים. נקודת המוצא שלך צריכה להשתנות מהובלה יחידנית של קבלת החלטות כבעבר, לניווט חכם ולתמרון מושכל בין לחצים מפלגתיים ופוליטיים מלמעלה, לבין שיקולים מקצועיים ופוליטיים מלמטה.

מידה של ענווה

אתה רגיל להסתמך על התכונות שהפכו אותך למצליחן אמיתי ולמודל חיקוי במגזר העסקי. אך דווקא הן עלולות להיות התכונות שיעמדו לך לרועץ במשרד האוצר: להיות בשליטה, להוביל, להכריע תוך שאחרים צריכים לקבל את הכרעתך, לפטר או לגייס מנהלים ועובדים כראות עיניך, להפעיל רציונל עסקי "נקי" משיקולי אגו, והרשימה עוד ארוכה.

תצטרך לגייס את מיטב יכולתך לוותר על שליטה במקומות שאינך מורגל בהם, להיות מובל ולא רק מוביל, לקבל או לפחות להשקיע משאבים רבים במלחמה נגד הכרעות מוטות פוליטית בניגוד להגיון כלכלי, חברתי או מוסרי. במילים אחרות, מיטב המשאבים האישיים שלך עלולים להיות מוקצים, למה שבמגזר העסקי פסלת כטפל (ובצדק) ופה, במשרד האוצר, יהפוך להיות מרכזי. הקפד שלא יהפוך להיות העיקר.

התכונן להתנגדויות

צפה יותר התנגדויות ובעיקר יותר התנגדויות סמויות מאשר אלה שצצו כשנכנסת לכל אחד מתפקידך במגזר העסקי. בכל חברה עסקית, ולבטח גם ב"נייס", יש פוליטיקה ארגונית. אך במגזר הציבורי ניכר דיסוננס גדול במיוחד בין מה שאנשים אומרים לך בפנים, לבין מה שהם אומרים עליך מאחורי הגב, ובין מה שהם עושים ברגע ההכרעה.

מסיבה זו מומלץ להגדיר סט ערכים מעודכן: היה ציני יותר בהבנת דברי הזולת, היה פרנואיד-מה (צר לנו, אלה עצות למצב ראלי, לא אופטימלי) והקדש מחשבה וזמן למיפוי אינטרסים משתנים ולזיהוי בריתות הנרקמות סביבך.

בחר את המלחמות שלך

בהינתן מראש שלא תוכל לעשות כל אשר תרצה, ולא בקצב שתרצה, הגדר סדרי עדיפויות למטרותיך האישיות, המקצועיות והפוליטיות. החלט מהו "יהרג ובל יעבור" והתמקד רק בו. על כל היתר מחל ככל שתוכל. זכור שאינך רוצה לשנות את המערכת כולה – גם לא תצליח.

תיאום ציפיות 1

בצע תיאום ציפיות מחודש וסָדוּר עם שני שרי האוצר, הרשמי (יובל שטייניץ), והלא רשמי (ראש הממשלה בנימין נתניהו).

לבטח כבר עשית תיאום ציפיות מעמיק כשקיבלת על עצמך את התפקיד. צר לנו,  במשרד האוצר זה לא מספיק. ראשית, משום שהבוס הישיר אינו בהכרח ה-בוס. אין לדעת מתי ה-בוס יגיח ויהפוך החלטות של הבוס ה"רגיל". ע"ע מע"מ על פירות וירקות.

בנוסף, דין הבטחות שניתנו לך בעת שחיזרו אחריך לתפקיד, כדין הבטחות לאזרח בזמן מערכת בחירות. הן נועדו להשגת מטרה פוליטית ולא למימוש ניהולי בשטח. לכן, עליך לבצע הכל מחדש ועם הגדרות אופרציונליות ברורות: מי מכריע, מי מגבה אותך, מתי, באילו נושאים. מובן שלא תקבל לכך תשובות חד משמעיות. אך לפחות ייצר פסיכולוגיה של "אני לא פראייר", מולם.

תיאום ציפיות 2

תַּחֽזק תיאום ציפיות זה באופן סדיר, גם אם להם הדבר יראה מיותר, טרחני או מציק. זכור שאתה פועל, בפוטנציה, על פי קודים וערכים אחרים. זה שלך "יש מילה", לא אומר שלהם יש. להם יש כושר הישרדות בתפקיד, וכושר זה תמיד יגבר על ה"מילה" לך או לכל אחד אחר. הבהר תמיד, בגלוי ובסמוי, שיש לך אופציות מחוץ למערכת ושהם צריכים אותך יותר מכפי שאתה צריך אותם.

מצב עצמך כאל-מפלגתי

מצב עצמך כאל-מפלגתי ועל-מפלגתי ככל הניתן למרות היותך, אחרי הכל, מינוי אישי במשרת אמון. גרום להם להצהיר על כך בפומבי כמה שיותר, כדי שתוכל להשתמש בכך ביום פקודה, כשהלחצים לסגת מדעתך המקצועית יחלו - וזה רק עניין של זמן - קצר במיוחד - עד שהאירוע הראשון יצוץ. 

מידור של מידע וידע 

הנח למנטליות השיתוף, השקיפות והפתיחות הניהולית, שבה נהוג לעשות שימוש להנעת מנהלים ועובדים בעסקים מצליחים. סגל לעצמך מנטליות פיקודית-משהו, הראה שאתה בשליטה ומדר מידע וידע. שתף רק מקורבים וגם אז זכור: במשרד האוצר, כבשאר משרדי הממשלה, מקורב היום הוא אויב מחר, אך גם להיפך.

הגדר קווים אדומים

בצע תיאום ציפיות אישי לבכירים הכפופים לך, וקיבוצי לכל השאר. הצג את הקווים האדומים שלך, ובלבד שהם ראליים למגזר הציבורי. הכי חמור הוא המצב שבו הגדרת גבול שלא תהיה לך אפשרות לעמוד בו בהמשך. הצע תקווה ותמיכה לאלה שרוצים לעבוד באמת, גזר לאלה שיצטרפו אליך, ומקל לאלה שיטרפדו את מהלכיך. חשוב שיובן מראש שאתה לא "סמרטוט", אך כן מקצועי והוגן.

היה ריאלי

גם אחרי יישום כל הצעדים שפורטו, עדיין אתה צפוי לדרך חתחתים. זה המחיר של הדרך בה בחרת. אולי גם דרך שסיפוק והישגים בצידה. מי יודע.

לא נותר אלא להציע לך, מר שני, בהפוך-על-הפוך, את הפתרון הבדוק שמצא ג'ורג' הלוזר מ"סיינפלד" כשרצה להפוך לווינר: פשוט עשה כל מה שעשית עד היום רק...הפוך. בהצלחה.

הכותבת היא יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית, בעלים ומנכ"ל "בית-הספר להצלחה בעבודה" ו"אורית-קלייר ארזי יועצים"