אפשר גם בלי לתת בראש: גואה למתקדמים

מהרג'י - שטייל לבד ברגל יחפה בהרי ההימלאיה במשך שנים, שעוצר לישון ולאכול במקדשים קטנים בדרך או ישן במערות במקרה הצורך, שמתרחץ לעת זריחה במעיינות קדושים וקפואים - נהנה מאוד בביקור שלו בגואה. "כן, אני מעדיף את השלווה והפשטות של הטבע העמוק, של מדיטציה לבד בחורשה בתולית, את האוכל החי שאני קוטף ביערות הגבוהים, אבל‭,"‬ אמר כשהוא לוגם עוד מהבירה הקוצפת ואוכל עוד כמה שרימפס ברוטב עגבניות חריף במסעדה עליזה על חוף ים רועש ועמוס תיירים, "אני חייב לומר שאני מאוד נהנה‭"!‬

היו ימים בגואה. 1970, החוף ריק, ההיפים אורגינלים

טוב, אז מהרג'י הוא קדוש, אולי אפילו מואר, אבל אני ממש לא, ולמרות שברור לי שטוב להיות שמח ולאהוב את הבריות באשר הן, קשה לי לאהוב חוף צפוף בתיירים ורועש ממוזיקת טראנס, גדוש במיטות חוף ובמסעדות בסטייל איטליה. קשה לי לסמפט את הרוכלות בלבוש אתני שמתנפלות עלייך ממש כל שתי דקות כדי שתקני בדים וצמידים. ופקקי התנועה, והעצבנות ההולכת וגדלה של המקומיים ככל שמתקדמת העונה.

נראה שהחלום הישן על גואה - חופים אידיליים עטורי עצי קוקוס, שקיעות ארוכות יד ביד עם אהוב, שאנטי ‭- 24/7‬ אינו אלא זיכרון רחוק. גואה בעונת התיירות מכניסה אותי לסטרס אדיר, ולכן הזמנתי את מהרג'י לבוא איתי ועם הילדים לטיול לגואה אחרת, לא מוכרת כלל לתרמילאים ולתיירי הצ'ארטר, לא לקוראי הלונלי פלנט וגם לא - מה לעשות - למי שמחפשים חופשה זולה.  

מצאו את ההבדלים. ככה זה נראה היום (צילום: AP)

ווילדרנסט. אקו-שיק באמצע הג'ונגל

יצאנו בבוקר במכונית הישנה והאדומה שלי, טאטא אינדיקה בת 11 שאוהבת לנסוע לחופש לא פחות מאיתנו (אפשר כמובן לנסוע במונית‭.(‬ תוך חצי שעה היינו בכביש היפה המוביל אל תוך "ארץ הפנים‭,"‬ כשגבינו לים ולחופים, ופנינו להרים, ה"גאט" המערבי, שמהווים את הגבול המזרחי של גואה עם המדינה הסמוכה קרנטקה.

תיירים מערביים כמעט לא נוסעים לטייל בגאט המערבי, למרות שזהו אזור עשיר במיוחד במיני בעלי חיים ובצמחייה. אי אפשר לומר שמרהיב פה כמו בהימלאיות הגבוהות, אבל יפה בהחלט, והיציאה מהעולם של התיירים מביאה איתה אנחת רגיעה עמוקה.

אנחנו עוצרים לצ'אי מתוק וטעים באחד מעשרות הדוכנים לאורך הכביש הפתוח. כמה טוב לשלם שוב רק כמה רופי על תה וביסקוויטים זולים, לעומת פי עשרה ויותר בבתי הקפה לתיירים עם עוגות המוס והמוקה-קפוצ'ינו ברצועת החוף.

הכביש מטפס מעלה, ומסביב ג'ונגל. אחרי עוד חצי שעה - נוף מרהיב של השפלה שנמצאת כבר ממש מתחתינו. כעבור עוד 20 דקות - נהנים ממזג האוויר הקריר יותר ומהאוויר הקל יותר - אנחנו מגיעים לווילדרנסט, "קן בטבע‭,"‬ ריסורט אקולוגי מוחבא בתוך הג'ונגל.

המקום הוקם על ידי קבוצה של צעירים אוהבי טבע שרצו להציל את האזור, שעמד להפוך למחצבת מינרלים. הסיפור שלהם מעורר השראה: כשהם שמעו שהמקומיים עומדים למכור אזור עצום, כולל מקום דגירה של ציפור שנמצאת בסכנת הכחדה, לחברת כרייה, הם התארגנו כקבוצה ופיתחו אסטרטגיה שהצליחה. הם לקחו קבוצות של כפריים מהמקום, העלו אותם על אוטובוסים שכורים והסיעו אותם לראות אזורים אחרים בתוככי גואה, היכן שמחצבות קילקלו לחלוטין את הטבע, את מקורות המים ואת האוויר.

הכפריים המזועזעים השתכנעו למכור לצעירים את כל השטח העצום, ובתמורה הבטיחה הקבוצה לשמור את האזור בצורתו הטבעית, ואף לספק תעסוקה להרבה מבני הכפרים שבסביבה. ווילדרנסט נולדה כדרך לספק את התעסוקה המובטחת ולממן את מאמצי השימור בשטח העצום.

הבקתות בווילדרנסט בנויות מחומרים טבעיים, בעיקר עץ ובמבוק, ומפוזרות בין הצמחייה העבותה. חדר האוכל בנוי במרכז, בניין עץ גדול ואוורירי שבו מוגשות שלוש ארוחות והפסקות התה. הגענו בדיוק לארוחת הצהריים: בופה של תבשילים הודיים אזוריים, כמו קארי פירות ים וקוקוס, עדשים ברוטב תמרהינדי, במיה בטיגון עמוק עם הרבה שום, וכמובן יוגורט וסלט, פירות, אורז מקומי והרבה סוגי מטבלים חריפים.

מהר מאוד גילינו שאין הרבה מה לעשות כאן - גילוי משמח ביותר. בריכת השחייה פה מרהיבה ביופייה, משתלבת כמו הכל בתוך הטבע עם נוף עוצר נשימה לעמק ואפילו עד הים הרחוק. ישנם מדריכים ששמחים ללוות אותנו לטיולים, והם מספרים לנו שבג'ונגל יש חיות רבות, אפילו חתולי בר ופומות (השימוש במילה ג'ונגל הוא נכון, ומשמעותו הרבה צמחייה עבותה, אם כי זה לא דרום אמריקה ולא האמזונס‭.(‬

הילדים נענים להם מיד ולא חוזרים עד ארוחת הערב, שבה שוב מוגש מבחר גדול של תבשילים מקומיים, כשהלהיטים הפעם הם תבשיל כבש בקינמון ומרק עלים ירוקים בזנגוויל. אין פה כמעט זרים, רוב האורחים הם הודים חובבי שקט וטבע, אבל סופר ארגנטינאי אחד ואשתו הבולגרייה חייכו אלינו בשביל בדרך לחדר. בשנה שעברה הוא כתב פה רומן שלם, כך סיפר לנו אחד המדריכים, חובב נחשים שמקים על ראש ההר תצפית ומכון מחקר.

הבקתה שלנו גדולה, עם שני חדרים, מיוחדת למשפחות. בשירותים קערות חימר עם אבקות שמפו וסבון טבעיות מצמחי האזור. כל העיצוב האקו-שיקי מכניס אותנו לאווירה רגועה, ויומיים עוברים ללא כל אירוע ראוי לציון. מהרג'י מצא ביער לא פחות מ‭12-‬ סוגי עשבי מרפא, הילדים מצאו סוג נדיר של תולעת וצילמו שלווי בר יפהפיים ונחש ארוך ולא ארסי. אני התכוונתי לצייר ולכתוב ולחשוב על כמה דברים חשובים שצריכים פתרון, אבל בסוף בעיקר עמדתי מתחת למפל שבקצה הבריכה והרגשתי איך המים שמכים על כתפיי בזץ אדיר מחזירים אותי עמוק אל תוך עצמי. ‭

הרמיטאז'. נופש הררי רגוע 

הכביש שממשיך מווילדרנסט למעלה ומוביל אותנו אל מחוץ לגואה אל תוך מדינת קרנטקה כל כך גרוע, שלוקח שעה לעבור פחות מעשרה קילומטרים. אנחנו לא מאמינים שזה קורה לנו, אבל אחרי כמה זמן, כשברור שאין מה לעשות אלא לקבל את זה, אנחנו מתחילים ליהנות מהאיטיות הרבה שבה הנוף המקסים חולף על פנינו. מהרג'י נזכר בילדותו, כשכלי התחבורה היחיד היה עגלה קשורה לבופלו, ובהשוואה לזה מצבנו נראה פתאום די טוב.

בסוף הכביש הנורא אנחנו מגיעים לעיירה ומפצים את עצמנו בפירות, בממתקים מעדשים צהובות ובמיץ קנה סוכר טבעי. קשה כבר לזכור את הבחורות בביקיני הקטנטן שהשארנו על החוף: הנשים כאן בסארי בשלל צבעים, עם שיער ארוך בצמות מוקפדות ובתכשיטי זהב, כל כך יפות, והבחורים כל כך ביישנים וטובי לב. עוד שעת נסיעה בנוף ציורי ואנחנו ב"הרמיטאז‭"'‬ (בית נזירים) - בקתות נופש כפרי במורדות המזרחיים של הגאט המערבי, שבנו דייוויד ומורבינד, פעילים נלהבים לשימור אקולוגי, בקצה של החווה הענקית שלהם, ממש באמצע שום מקום.

היינו בטוחים שטעינו בדרך - הכביש הפך לכבישון שהפך לשביל שהפך לשבילון, ואנחנו נוסעים, לא רואים איש, רק שדות ועצים ואדמה אדומה. אבל סוף סוף אנחנו מגיעים וזוכים לקבלת פנים חמה. הבקתות בהרמיטאז' מקסימות. אחת בנויה למעלה, על עץ גבוה, אחת עשויה מבוץ ומקש עם חדר שירותים מקסים פתוח לשמיים, אחת נראית כמו בקתת כפר אנגלית, כל בקתה ומה שמייחד אותה. דייוויד ומורבינד מארחים למופת - לא מתקרבים מדי, אבל שמחים לענות על כל שאלה ולעזור.

במרכז מתחם האירוח מבנה מאוד נעים עם שולחן אוכל משותף לכל האורחים ופינות ישיבה עם ספרים, משחקים, בלוקים לכתיבה. בצד חימר ואובניים עם הוראות איך לעבוד. ולמי שרוצה, דייוויד מוציא טרקים וטיולי ג'יפ. באזור יש מפלים, וגם מערות שמאוכלסות באלפי עטלפים מזן שנמצא בסכנת הכחדה. המשפחה גם מארגנת ביקורים בכפרים סמוכים, היכן שהאוכלוסייה חיה ועובדת עדיין בשיטות עתיקות.

האוכל כאן מפתיע ברמתו והוא כמעט גורמה - ערבוב של אוכל פרסי ואנגלו-הודי, וכולל שימוש רב בירקות, בפירות ובאגוזים מיוחדים ליערות שמסביב, או כאלה שגדלים בשדות של המשפחה. גם המבחר הלא צמחוני כולל דגים מהנהרות שבסביבה. בערבים דייוויד מדליק מדורה, וטוב לשבת מתחת למיליארדי הכוכבים ולדעת שאף מסיבת טראנס לא תפריע לנו לישון הלילה.

קוטיגאו. שמורת טבע

יש אפשרות לביקור זול יותר ומהיר יותר לטבע של הגאט המערבי. במרחק נסיעה של פחות משעה מחוף פלולים הפופולרי שבדרום גואה, ישנה שמורת טבע מקסימה בשם קוטיגאו ‭.(Sanctuary Cotigao Wildlife)‬ עשרות קילומטרים של כבישים פנימיים מביאים אותנו לחורשות מבודדות, לאחו מוסתר וקסום, לכמה אגמים ולהרבה חיות ושקט.

יש בקוטיגאו מקומות לישון - כמה חדרים נוחים אך פשוטים מאוד, והאוכל המוגש הוא אוכל הודי בסיסי. רוב התיירים יעדיפו להגיע במונית לשמורה, לטייל בפנים, להביא איתם אולי פיקניק וליהנות מהצל ומסימפוניות הציפורים המפוארות ממש, ולנסוע חזרה לחוף לפנות ערב. אבל לילה בתוך השמורה, עם קריאות לילה טוב של החיות והאור הקסום של הזריחה, הוא חוויה מומלצת מאוד.