למרות הפחדים, התחסנתי. טור אישי של רופא

כאיש צוות רפואי ומנהל מרפאה, קבעתי להיום (ד') תור לי ולכל אנשי צוות המרפאה לקבלת חיסון נגד שפעת החזירים. יחד עם כוס הקפה של הבוקר, צפיתי באחת מתכניות הטלוויזיה. או אז התוודעתי לתיאוריית קונספירציה מטרידה: החיסון לשפעת זו מסוכן ביותר, ולמעשה - הנגיף עצמו הוא תוצר של חברות התרופות שמעוניינות לקדם את מכירות החיסונים. יש אפילו חוקרים, טען המרואיין, הסבורים כי הנגיף הומצא כדי לדלל את האוכלוסייה.

צמרמורת אחזה בי וככל שארך הראיון, היא התפשטה לאזורים שונים בגופי: החיסון, סיפר המרואיין, מכיל את החומר אדג'ובנט, שבמקרה הטוב עושה "סתם" גרדת או סרפדת, במקרה הבינוני גורם לקריסת מערכת החיסון ובמקרה הרע, הוא אף עלול לגרום לאוטיזם ושלל מחלות נוראיות אחרות. חוץ מזה, המשיך האיש, יש שם גם כספית ופורמלין ועוד אי אילו חומרים שרק חוקרי מעבדת הפלילים יכולים לאתר אותם. שמעתי ונחרדתי: איזה פוץ חסר אחריות אני? מילא לחשוף את עצמי לסיכון הנוראי הזה, חשבתי פתאום, אבל גם את הצוות שלי ואת החולים שלי, ויותר מכך - את ילדי הקט והחמוד?

פשוט לקחת אחריות

וכך, בקול רועד, כשזיעה קרה ניגרת מפני, הגעתי למרפאה. שם נעמדו כל החולים שהוזמנו לאותו היום, וכל הצוות שמשתדל להיות נאמן לי, לפחות עד סוף יום העבודה, וכמקהלה אחת שאלו אותי אם הספקתי כבר להתחסן. האחות

  הראשית קרצה ושאלה: "נו, באמת, אתה באמת לוקח על אחריותך? אני לא רוצה למות, אני צעירה מדי". וכך גם העובדת הסוציאלית, וכך גם החולים במרפאת האיידס אותה אני מנהל בשיבא: "הבטחת שלא נמות מאיידס, אז אתה רוצה להרוג אותנו עם החיסון החזירי הזה?"

הרעיון הגאוני הכה בי פתאום: למה שלא אערוך משאל בקרב עמיתיי על כוונותיהם להתחסן? מייד התקשרתי לעשרה מומחים למחלות זיהומיות. שישה מהם ענו לי. כל המומחים שהצלחתי להשיג הבהירו לי חד משמעית: כן, אנחנו בהחלט מתחסנים. 

ואז הבנתי, שגם לי לא באמת היה צל של ספק שאכן אתחסן. נעצבתי שבגלל ראיון טלוויזיה אחד עם אדם חסר אחריות, עלולה להיפגע - גם אם במידת מה - תכנית החיסונים של מדינה

 שלמה. אותו אדג'ובנט שהוא דיבר עליו כאילו הוא משהו רע, הוא למעשה טוב. זהו אחד המרכיבים הגורמים למערכת החיסון להתחזק ולפתח תגובה יעילה נגד הגורם שאיתו מעוניינים לחסן. הניסיון עם חיסונים שיש בהם אדג'ובנט הוא רב שנים, ובאירופה חיסוני אדג'ובנט ניתנים כשגרה למעלה מ-15 שנה. אותם חומרים משמרים ואחרים שיש בחיסון הוכחו באינספור מחקרים כבטוחים לשימוש, והסיפור שכאילו חיסונים גורמים לאוטיזם כבר מת מזמן.

נעמדתי איתן מול הצוות והחולים, כשפנינו למרפאת החיסונים. לאחר מילוי טופס קצר התיישבתי על הכורסא, ריקי האחות קירבה לזרועי את המזרק עם החומר הלבנבן, רק דקירה קטנה ודי, והנה חוסנתי נגד שפעת החזירים. כשראו אנשי הצוות את אומץ ליבי, מיד מיהרו אף הם להתחסן (ואני מתפלל לשלומם, כל יום, כל השנה).

ומיד ברגע שיתאפשר, אתן את החיסון לבני, ולכל בני המשפחה. 

הכותב הוא מומחה למחלות זיהומיות, מנהל מרכז האיידס בשיבא והעורך הראשי של אתר infomed