לעובדים ולנשים יש... גם לחיות יש זכויות

הכנסת החליטה השבוע לדחות הצעה לשנות את שמו של חוק "צער בעלי-חיים" לחוק "זכויות בעלי-חיים", בנימוק שלבעלי-חיים אין זכויות. אם כי סוגיית השם איננה העיקר בחוק, הויכוח איננו סמנטי גרידא. השם של החוק משמש ביטוי לכוונת המחוקק, ומהווה מעין שער שדרכו מבין הציבור את רוח החוק.

שמו הקיים של החוק תורם לנסיונות להסיט את פרשנות החוק בכיוון שונה מזו שאליה התכוון המחוקק. לאור זאת גם ראתה השדולה למען בעלי החיים בכנסת חשיבות בשינוי שמו. אולם עיקר התמיהה היום מופנה כלפי הטיעון המהותי ששימש את המתנגדים להצעת החוק: הם טענו כי לבעלי-חיים אין זכויות.

מה היא זכות? טובת הנאה שאתה מקבל מכוח נורמה חוקית או הסכמית. מי כשיר לקבל זכויות? כל יצור חי או יישות משפטית אחרת (לדוגמה ארגון) המסוגל ליהנות ממושא הזכות ולהיפך – הסובל או נפגע מהיעדרה.

היו תקופות בהן סברו "מיטב המוחות" כי לעובדים לא מגיעות זכויות והחזיקו עבדים. עד לא כל כך מזמן היו גם מי שסברו כי רק הגברים כשירים לזכויות. לשמחתנו, האנושות התקדמה מאז, אך כנראה עדיין לא מספיק.

סטודנטים למשפטים לומדים בשלב די מוקדם על "טבלת הופלד", הקובעת כי בצידה של כל זכות קיימת חובה, ולהיפך - בבחינת שני צידיו של אותו מטבע. שהרי מה מועילה זכות שיש לי אם אין לאיש חובה לכבדה? ומה הטעם בהטלת חובת התנהגות – שהיא למעשה הגבלת התנהגות – אם לא כדי להגן על זכות כלשהי של יצור חי אחר על מנת שיוכל ליהנות ממנה?

משעה שכנסת ישראל באחת משעותיה היפות קבעה את חוקי צער בעלי-חיים, ובמסגרתם אסרה על התעללות בבעלי-חיים, היא קבעה למעשה כי לאיסור על גרימת סבל לבעלי חיים, צמודה גם זכותו של בעל-חיים לא להיחשף לסבל.

בית-המשפט העליון חזר על קביעה זו ועיגן אותה במפורש בפסיקותיו (פס"ד קרבות התנינים בחמת גדר, בג"צ השמדת החתולים, בג"צ פיטום האווזים, ועוד).

קשה איפוא להסביר את עמדתה והנמקתה של הכנסת לדחייתה של הצעת-החוק, ואת ההתעלמות המוחלטת מן הקביעות המפורשות בנושא זה של הכנסת עצמה ושל בית-המשפט העליון. בשעה שבעולם הנאור המגמה היא לחוקק יותר ויותר חוקים המכירים בחובותיו המוסריות של האדם כלפי בעלי החיים, ובהתאמה – בזכויותיהם של בעלי-החיים, מצער כי מדינת ישראל בחרה לבצע עתה צעד אומלל דווקא בכיוון הנגדי.