אביב העמים

לא קל לפרגן לאלבום החדש באנגלית של אביב גפן. בדרך כלל, כשאמן מקומי מצליח בחו"ל, האינסטינקט הישראלי נכנס למצב ניכוס מיידי וגאוות היחידה מתחילה לנפנף בייצוא המוצלח. אבל משהו בהתנהלות היחצנית של גפן, בניסונו לכבוש שווקים חדשים, מעורר אנטגוניזם. כשהוא טוען שחצי מאוכלוסיית המדינה רוצה במותו, הוא מציג את ישראל כמדינה מילטנטית רעבה למלחמה.

בין אם זה נכון או לא, מה זה מעיד על ההצלחה המטורפת שהוא חווה פה ועל "מילוי אולמות של 40 אלף מושבים" ו"היקף מכירות אלבומים גדול יותר משל U2 וקולדפליי", כפי שמסופר בעמוד שלו במייספייס? באותה נשימה מסופר שם גם על השפעתו הישירה של ילד אור הירח על ממשלת ישראל, שהחלה לפעול למען שחרור גלעד שליט, לאחר ששמעה את השיר שגפן כתב בנושא.

גפן. יש גם יציאת ריקודים טיאסטואית (צילומים: רויטרס)

אבל "Aviv Geffen" מכוון לקהל זר, טרי ובעל אוריינטציה בריטית ברורה, כזה שלא שמע על גפן של השנים האחרונות, שהתחתן, התברגן, חבר לרשתות קפה וסלולר ואפילו תמך לרגע באיזו מלחמה. השיר האנטי מלחמתי הדווקא מוצלח "Heroes" (לא זה של דיוויד בואי) בהחלט לא מעיד על כך, כמו גם "It’s Cloudy Now", הגרסה המאונגלזת (והקצת עילגת) ל"עכשיו מעונן", שיר שכידוע נכתב על ידי גפן כשהיה בן 18.

על בעיית הווקאליות והמבטא באנגלית מפצים שירותיהם של קן נלסון, דייב סייטק וטרוור הורן, מפיקי-על שעבדו עם כמה מהשמות שהשפיעו על הקריירה של גפן, כמו פול מקרטני, בל אנד סבסטיאן, אקו אנד דה באנימן ועוד. החיבור לאנשים הנכונים התברר כמהלך מבריק, כזה שעושה את ההבדל בין אלבום מכוון פלייליסט ופשוט לבין הפקה מהוקצעת, עדכנית ומלוטשת.

מדווח על היקף מכירות אלבומים גדול יותר משל U2 וקולדפליי

"It's Alright" , אותו סינגל חודר רשימות שידור ,הוא בסך הכל שיר חמוד, קליט וסופר אופטימי, מהזן שגורם לקולדפליי להישמע כמו להקת דת' מטאל שוודית. מלודית, שאר האלבום הוא ממש הפגזה של בלדות פופ-גיטרות בסגנון קין, פידר וסנואו פאטרול, כמו ב-"Black And White" והלהיט הבטוח "Now Or Never". למרות המילים האפלוליות והמלנכוליה האקוסטית של "Berlin" (אין קשר ללו ריד) אפשר למצוא כאן גם את "It Was Meant To Be A Love Song" - יציאת רחבות ריקודים טיאסטואית כל כך, שלפעמים קשה להאמין שמדובר בגפן, מטיף ידוע לשימוש בגיטרות.