המרוץ לראיס: מי מועמד להחליף את אבו מאזן?

על רקע נטייתו של אבו מאזן שלא להתמודד שוב על תפקיד הנשיא של הרשות הפלסטינית, בורסת השמות וההימורים על מחליפו כבר פועלת במלוא המרץ. אם יש ממש בדברי מקורביו של הראיס, ייתכן מאוד שעלינו להתחיל להתכונן לפנים חדשות סביב שולחן המשא ומתן: כבוד הנשיא מוחמד דחלאן? היו"ר נאסר אל-קודווה? ואולי אפילו הנשיא-האסיר מרוואן ברגותי?

אחר הצהריים (יום ה') אמרו גורמים פלסטינים רשמיים כי אבו מאזן הודיע למקורביו שהוא אינו מתכוון להתמודד בבחירות לנשיאות בינואר, ודוברו, נביל אבו-רודיינה, אישר שהוא שוקל ברצינות את האפשרות הזו. הוועד הפועל של אש"ף מיהר להודיע כי הוא אינו מקבל את החלטתו זו של אבו מאזן. חרף הדברים, ברשות הפלסטינית, ברחוב הפלסטיני ובצמרת תנועת פתח יש תמימות דעים סביב ההנחה שאבו מאזן ירוץ בסופו של דבר לכהונה נוספת.

למרות ההנחה כי אבו מאזן, שנבחר לנשיא בשנת 2005, ינסה להיבחר בשנית, בימים האחרונים החלו להיזרק לחלל האוויר שמות של מועמדים להחליפו במקרה שיממש את האיום. המועמד המעניין ביותר שהוזכר הוא מוחמד דחלאן, מי שנחשב לאחר ועידת הפתח לדמות הבולטת ביותר בוועד המרכזי של התנועה.

דחלאן נהנה מתמיכה הולכת וגדלה בחלקים נרחבים בציבור, וגם בקרב ההנהגה הוותיקה, שכעת נמצאת מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות. הוא נתפש כדמות הכריזמטית ביותר והראויה ביותר להוביל את פתח. הבעיה של דחלאן היא הקמפיין האישי שניהלו נגדו תנועת חמאס וכלי התקשורת המזוהים עמה - אלה ביצעו בדחלאן רצח אופי של ממש, והפכו אותו לדמות שנויה ביותר במחלוקת. עובדה זו יכולה להדאיג רבים בפתח, שיתהו אם אדם מעורר מחלוקת, הגם שיש לו יכולת, ראוי להיות מועמד התנועה בבחירות לנשיאות.

שם נוסף שהועלה הוא זה של אבו מאהר רניים, האיש מספר שתיים בתנועה, מאנשיה הוותיקים בתוניס. רניים, ששב לאחרונה לשטחים אחרי גלות ארוכה, הוא מועמד טבעי לתפקיד מתוקף היותו המשנה לאבו מאזן, אך מלבד עובדה זו אין לו יתרונות נוספים המקנים לו סיכויים גדולים להיבחר.

ברגותי בידי צה"ל. הדרך למוקאטעה עוברת בקנטינה (צילום: דובר צה"ל)

ברשות אומרים כי רניים אינו איש פוליטי, ובוודאי לא איש שיוכל לנהל אותה מבחינה מדינית. "הוא מעולם לא היה מעורב במשא ומתן המדיני ובתככים הפוליטיים", אמרו שם הערב. "הוא גם היה רחוק מתיק הפיוס, ומעבר לכך הוא אדם מבוגר מאוד". גם האנשים המקורבים ביותר לרניים אמרו כי הוא אינו רואה את עצמו מועמד לתפקיד.

ברגותי יכול לנצח את חמאס, לא את הסוהרים

מועמד נוסף ששמו עולה הוא שגריר אש"ף לשעבר באו"ם ושר החוץ בדימוס, נאסר קודווה. לזכותו של קודווה ישחקו לא רק כישוריו הפוליטיים, אלא גם ההכרה הבינלאומית בהם. קודווה עדיין אינו נהנה ממחנה תומכים גדול בפתח, אך גם אינו עמל על בניית מחנה מובהק. לזכותו תשחק העובדה שהוא אחיינו של הנשיא לשעבר יאסר ערפאת, אולם היותו נטול בסיס ארגוני והעובדה שהוא נמנה עם המחנה הניצי בתנועה יפגעו בסיכוייו.

המועמד האחרון ברשימת השמות המעניינים, ומי שמועמדותו עשויה להיות הצבעונית מכולן, הוא חבר הפרלמנט מטעם פתח ובכיר התנזים מרוואן ברגותי, הכלוא בישראל. בסקרים האמינים ביותר שנערכו לאחרונה ברשות התברר מעמדו הציבורי הרם של ברגותי, כשהגיע למצב של שיוויון עם אבו מאזן - 16.7 אחוזי תמיכה. ראש ממשלת חמאס, איסמאעיל הנייה, זוכה ל-16.1 אחוזים.

אף שהפופולריות של ברגותי פחתה עקב המאסר הממושך שלו, הוא עדיין נחשב לאהוד מאוד בקרב כמעט כל שדרת ההנהגה והפעילים של פתח. הוא נחשב למועמד בעל הסיכויים הגבוהים ביותר לנצח את חמאס, ולמי שיציג אלטרנטיבה של ניקיון כפיים, עקרונות ויכולת.

אבל בעיה אחת - קטנה-גדולה - עומדת בדרכו של ברגותי אל לשכת הנשיאות ברמאללה. אלה הסורג והבריח שמאחוריהם הוא כלוא, ושמגדילים את האפשרות שמועמדותו תיראה תלושה, ותגרור מתנגדים רבים בתוך תנועת פתח עצמה.