שיאני 'יבוא' העובדים הזרים לישראל: ש"ס ואלי ישי

גדול הנלחמים לגירוש העובדים הזרים - הוא גם גדול ה"יבואנים" שלהם. בתקופה האחרונה הולך אלי ישי וממצב את עצמו כדמות המובילה במאבק למען הפחתת מספר העובדים הזרים בישראל. כשר הפנים, מתוקף אחריותו על מינהל האוכלוסין, הוא מרכז ומוביל כיום את הפעלת יחידת "עוז" והמבצע העצום לגירוש הזרים השוהים כאן שלא כחוק, ובמסגרת זאת איים ש"איש לא ימצא מפלט", ואף התריע מפני "איידס וסמים" שהם מביאים עמם. אולם מתברר שיש רק דבר אחד שהשר ישי עושה יותר מלגרש זרים מישראל - להביא אותם לכאן.  

ילדי עובדים זרים בבית הספר רוגוזין בת"א, בחודש שעבר (צילום: AFP)

מנתונים שמפרסם היום (ב') מוקד הסיוע לעובדים הזרים, עולה כי השנים שבהן משרד התמ"ת, שהיה עד השנה שעברה אחראי על קביעת מכסות אשרות השהייה בארץ, היה בשליטת ש"ס, ובפרט תחת השר אלי ישי - היו שנות השיא בהפקת אשרות עובד חדשות לזרים, ומספרן היה נתון במהלכן בגידול מתמיד. למעשה, השנים היחידות בעשור האחרון שבהן חלה נסיגה זמנית במספר האשרות, היו גם השנים היחידות שבהן ש"ס לא שלטה במשרד. ישי לבדו חתם על הבאתם של יותר מחצי מיליון עובדים זרים לישראל.

שנת השיא של כל הזמנים עד כה הייתה 2008, שבה ניתנו - תחת שר התמ"ת אלי ישי - 118 אלף אשרות לזרים. אולם השיא הזה כבר נשבר למעשה: נכון לסוף ספטמבר, שלושה חודשים לסיומה של שנת 2009, שבה הכריזה הממשלה על צמצום מספר האשרות,הוענקו כבר 120 אלף אשרות. אמנם שר התמ"ת הוא כעת ממפלגת העבודה, אולם החל משנה זו האחריות על הענקת האשרות כבר אינה מצויה שם, אלא במשרד הפנים - שבראשו עומד השר אלי ישי.

* עד סוף ספטמבר

** שר הפנים

זה הנתון הבולט ביותר העולה מדו"ח מוקד הסיוע לעובדים זרים המתפרסם היום, ומסכם עשור של פעילות מאז הקמת המוקד ב-1999. הנתונים מאירי העיניים מתרכזים בחמישה נושאים עיקריים - הענקת אשרות עבודה לזרים, סחר בבני אדם, הפליטים ומעמדם בישראל, הסדרת מעמדן של משפחות זרות עם ילדים, ומעצר קטינים זרים ללא ליווי מבוגר. בחמשת התחומים הללו סוקר הדו"ח את המצב הקיים, את התמורות שחלו בעשור האחרון ואת פעילותו של המוקד והישגיו לאורך השנים.

השר ישי הגיב בחריפות לטענות. "ההחלטה בדבר הנפקת האשרות לזרים, זו החלטה של הממשלה, לה התנגדתי לאורך כל התקופות", טען היום, לאחר פרסום הנתונים. הוא תקף את ארגוני הסיוע לעובדים הזרים, שלדבריו "מסייעים לסיכול המפעל הציוני". עוד הוסיף לגביהם: "מי שהופך את התרמית לשיטת עבודה, ראוי שקלונו ייחשף ברבים".

45% מהעובדים הזרים - לא חוקיים

החלטת הממשלה להביא לישראל כוח עבודה זול מבחוץ נפלה כבר לפני יותר מעשור, ומאז הלכו העובדים מרחבי העולם והפכו לחלק בלתי נפרד מנוף חיינו. אותם עובדים, שהגיעו לארץ בחיפוש אחר הזדמנות להרוויח כסף ולשפר את חייהם, היו "שקופים" במשך מספר שנים, עד שהחלו להיחשף תנאי הקיפוח והניצול שבהם הם נתונים, והוקמו ארגוני הסיוע השונים המנסים לשפר את תנאי הבאתם והעסקתם. מוקד הסיוע לעובדים הזרים הוקם ב-1999, ובמסיבת עיתונאים שנערכה היום בתל-אביב, הציג הארגון דו"ח מקיף של פעילותו בעשור שחלף, שבמהלכו פנו לארגון וטופלו על ידו למעלה מ-50 אלף עובדים זרים - שזכו לסיוע בעיקר במקרים של מעצר וגירוש.

ברוב השנים האלה היה מספר אשרות השהייה, כאמור, בשליטת ש"ס - ובעלייה מתמדת. רק מ-2003 ועד מחצית 2005, אז היה אהוד אולמרט שר התמ"ת, חלה ירידה במספרים, אולם החל מהמחצית השנייה של-2005, עם חזרתו של אלי ישי למשרד התמ"ת, זינק מספר האשרות מחדש, ועלה מאז בכ-20 אחוז.

עובדים סינים שהתבצרו על מנוף במחאה על תנאי העסקתם,

לפי כחודשיים בקריית אונו (צילום: עופר עמרם)

אולם מטבען, אשרות שהייה פגות בסופו של דבר, ובמקום לחדש את הקיימות, המשיכו הממשלות, שנה אחר שנה, להעניק אשרות נוספות ו"לייבא" עוד עשרות אלפי עובדים.

 במקביל, הופכים מדי יום עוד ועוד עובדים לשוהים בלתי חוקיים, עם תפוגת האשרות שלהם. זו מדינות "הדלת המסתובבת", שעליה מוחים בתוקף זה שנים כל ארגוני הסיוע, והמוקד בפרט, שהמרוויחים העיקריים ממנה הם קבלני כוח האדם שגובים סכומי עתק על כל עובד - כשרוב הכסף מגיע מהעובד עצמו.

על פי הנתונים, כיום, מתוך כלל מהגרי העבודה בישראל, 45 אחוז שוהים בארץ שלא כחוק. הנתון הזה מצוי במגמת ירידה לעומת תחילת העשור, בין היתר בשל הגידול העקבי במספר ההיתרים, אך גם בשל מדיניות הגירוש, שיצאה לדרכה כבר ב-1995. הדו"ח מציג נתונים גם לגבי היקף הגירוש של עובדים זרים, ומסכם כי בעשור האחרון כולו, גורשו 71.5 אלף מהגרי עבודה. בגרף הבא ניתן לראות כי במהלך העשור ירד בעקביות שיעורם של העובדים השוהים בישראל שלא כחוק.

הגירושים הגדולים החלו בספטמבר 2002, עם הקמת משטרת ההגירה. במוקד מצביעים על כך שיחד עם העלייה במספר המגורשים והמעצרים, עלה גם היקף התלונות של אלימות שוטרים כלפי העצורים. תקופת השיא של הגירושים הייתה בשנים 2003-2004, אז גורשו כ-38 אלף מהגרים - יותר מחצי מהמגורשים במהלך העשור כולו. בשנים אלו גם נאספו מירב העדויות על טיפול אכזרי במגורשים והפרת זכויותיהם: מעצרים בכנסיות, סימון דירות מהגרים בצבע, פשיטות על מועדוני לילה, מעצרי הורים לילדים, ועוד.

אשר לפעילות המוקד עצמו, במהלך שנים אלה ערכו מתנדביו כ-1,150 ביקורים במתקני המעצר השונים, והעניקו סיוע פרה-משפטי ליותר מ-8,000 מהגרים. יש לציין כי רוב התלונות מגד המעסיקים מגיעות למוקד דווקא מהעובדים המועסקים באופן חוקי - ככל הנראה משום שהעובדים הלא-חוקיים מעדיפים לשמור על פרופיל נמוך. רוב התלונות נוגעות לשכר העבודה הנמוך או לתשלום הגבוה שהעובדים נאלצו לשלם כדי להגיע לישראל.

"סחר בבני אדם - כחול לבן"

תחום נוסף הנסקר בדו"ח הוא סחר בבני אדם. במהלך העשור האחרון, סייע המוקד ללמעלה 800 קורבנות סחר - מרביתם נשים, קורבנות סחר למטרות זנות. הקורבנות הגיעו מ-25 מדינות שונות. נתון בולט העולה מהדו"ח הוא הירידה שניתן לראות החל משנת 2007 במספר קורבנות הסחר למטרות זנות. במקביל, חלה עלייה בקורבנות סחר ושעבוד מסוגים אחרים - בעיקר תנאי עבדות בהעסקה בעבודות בית, בניין וחקלאות.

 * עד סוף ספטמבר

בשנת 2006 חשף המוקד את תופעת ה"ייצוא" של נשים ישראליות לחו"ל, ותלונות בנושא עדיין מצויות בחקירה. מחברי הדו"ח מצביעים גם על כך שבתעשיית הזנות מועסקות ישראליות רבות, ומכנים את התופעה "סחר כחול-לבן". "תעשיית המין לא נעלמה, היא שינתה פניה", קובעים כותבי הדו"ח. "נשים ישראליות בתעשיית המין סובלות משעבוד, ניצול, אלימות ופרקטיקות אחרות שהיו נפוצות כלפי נשים שנסחרו מחו"ל. הרשויות טרם הכירו בכך שמדובר בסחר בבני אדם, אך דו"ח משרד החוץ האמריקני על הסחר בבני אדם לשנת 2008 מציין זאת".

הכי קמצנים במערב

חלקו האחרון של הדו"ח עוסק בפליטים השוהים בישראל. על פי הנתונים, בישראל שוהים כיום כ-19 אלף מבקשי מקלט - כמעט כולם אפריקאים - בעיקר מאריתריאה (9,000) ומסודן (7,000). עוד כ-300 הגיעו מקונגו. קרוב ל-2,000 מהפליטים הם ילדים. מוקד הסיוע העניק סיוע ישיר לכ-5,300 מתוכם, וסייע בשחרורם מהכלא של מעלה מ-1,500 מבקשי מקלט. כ-1,500 עדיין שוהים במעצר, רובם בכלא קציעות והיתר בכלא גבעון.

פליטים סודנים קטינים בכלא קציעות (צילום: AFP)

עם זאת, רובם המכריע של מבקשי המקלט אינם זוכים למעמד רשמי של פליט. על פי הנתונים בדו"ח, מאז שחתמה ישראל על אמנת הפליטים ב-1951, הוכרו על פי האמנה רק כ-170 פליטים, ולפחות מאה מתוכם עזבו מאז את הארץ - בעיקר לקנדה. בשנת 2008, למשל, הכירה ישראל בארבעה פליטים בלבד. הדו"ח קובע כי ישראל היא "המדינה הקמצנית במערב" במתן אשרות לפליטים.

הדו"ח עוסק גם בפעולה למען ילדי עובדים זרים ללא מעמד. בשנת 2006 החליטה מדינת ישראל להעניק לכ-562 משפחות מעמד קבע בישראל, כשהתנאי הוא - מי שהגיעו לארץ בטרם מלאו להם 14 שנים, והם כבר נמצאים כאן שש שנים או יותר. המוקד סייע לכ-460 מהן להגיש בקשה למשרד הפנים והוביל את המאבק המשפטי והציבורי להכרה בהם. גם כיום מעורב המוקד במאבק על זכויותיהם של 1,200 ילדי העובדים המועמדים לגירוש.

תחום נוסף שנסקר בדו"ח הוא קטינים שאינם מלווים על ידי מבוגר שהיו נתונים במתקני מעצר. בסך הכול סייע המוקד לכ-275 קטינים כאלה. חמישה מהם מתוכם הועברו לפנימיית ימין אורד, לכ-50 נוספים איתר המוקד משמורנים מהקהילה הזרה, ולשמונה נוספים הוצמדו משמורנים ישראלים. כיום שוהים כ-30 קטינים לא מלווים בכלא.