פיטר פן

שעה ו-50 דקות, שני הדרנים ובסך הכל 20 שירים, שהותירו מאות מעריצים במועדון הבארבי בתל אביב משוועים לעוד. לא רע בשביל בחור שכבר לפני כשנתיים פצח בעשור השישי לחייו. אבל פיטר מרפי, שערך אמש (ב') את הראשונה מבין שתי הופעותיו בישראל, הוא לא עוד זמר מזדקן שרוכב על שיירי התהילה מימי צעירותו. הוא הפיטר פן של סצנת המוזיקה הגותית, סולן כריזמטי ואפל שבגיל 52 מסוגל עדיין להלהיב בקלות את הקהל, גם כשהוא מבצע שירים חדשים ולא מוכרים.

מרפי בבארבי. עדיין מלהיב בקלות את הקהל (צילומים: ירון ברנר)

נכון, הבלורית הקטנה וקווצות השיער שמשתרכות להן מאחורי עורפו לא מסתירות את הקרחת שמתנוססת על פדחתו של מרפי, וארבעת הנגנים שלצידו נראים כאילו בקלות היו יכולים להיות בניו. בכל זאת, הוא כבר הרבה זמן לא ילד.

אבל אם להשתמש במילותיו של מרפי, "Time has got nothing to do with it": כשהמיקרופון בידיו התזזיתיות, כשהוא עוטף את הקהל בקולו העמוק ומתנועע בתיאטרליות האופיינית לו על הבמה, נדמה לרגע שחלל הבארבי הדחוס זינק בחזרה לשנות ה-80 האפלות.

עוטף את הקהל בקולו העמוק

המופע של מרפי סיכם בפחות משעתיים יותר משלושה עשורים של מוזיקה קודרת, דרמטית ומסעירה. שירים אותם ביצע לראשונה כסולן להקת באוהאוס המיתולוגית לצד המנונים מימי הסולו שלו ושירים שהקליט בשנים האחרונות. את כולם הוא ביצע בקול המדהים שלו, שנותר מוגן מפגעי הזמן. אל מול הקהל שחלקו הגדול חונך על מדרש הפינגווין וזכר לו חסד נעורים, הוא סיפק מופע דרמטי ומרשים ממש כמו בימים ההם.

זה לא איאן קרטיס?

חלקו הראשון של המופע היה רגוע למדי: הקהל אימץ בחום את מרפי וקיבל כל שיר שהנחית עליו הזמר, בין אם מוכר ובין אם לאו, אך קשה להגיד שאקסטזה פקדה את חלל הבארבי, גם לא כשביצע גרסת כיסוי ל-"In Every Dream Home a Heartache" של רוקסי מיוזיק. אבל באמצע המופע, כבר ניכר היה שמרפי מופתע לטובה מהקהל הישראלי. כשהתבקש לשיר את להיטו "All Night Long", הוא אף הודה על כך שלא נדרש לבצע את אחד משירי באוהאוס. "אליהם נגיע בהמשך", הוא הבטיח. וקיים.

נהנה לא פחות מהקהל. מרפי

אחרי 15 שירים, מרפי ירד מהבמה בפעם הראשונה, רק בשביל לחזור להדרן שהכיל בדיוק מה שהקהל חיכה לו: זה התחיל עם המנון הדארק היפהפה "A Strange Kind of Love" מ-1990, המשיך עם "She's in Parties", אחד השירים היפים ביותר שלו מימי העבודה עם באוהאוס, ונחתם עם "Cuts You Up", ללא ספק הלהיט הגדול ביותר של מרפי בימי הפוסט-באוהאוס שלו. כאן, אחרי שלושה שירים רצופים שמרפי שר והקהל איתו, ההופעה יכולה היתה להסתיים. קשה להאמין שמישהו היה יוצא מאוכזב.

אבל הקהל רצה עוד, והקהל קיבל. "זיגי! זיגי!" זעקו המעריצים בבארבי, כשהם מקווים לשמוע את סנדק המוזיקה הגותית מבצע את שירו של דיוויד בואי בגרסת הכיסוי שהפכה לאחד מלהיטיה הגדולים של באוהאוס. מרפי חזר לבמה, סיפק לקהל את שדרש וקינח עם קאבר נוסף - "Transmission" של ג'וי דיויז'ן - ולרגע נדמה היה שזהו איאן קרטיס הצעיר על הבמה, עם כל המניירות המוכרות שלו. זה כבר היה מעבר לקליימקס: בשלב הזה ההופעה הפכה לחגיגה אפלה, ונראה שמרפי נהנה ממנה לא פחות מהקהל המשולהב. הערב, סביר להניח, הוא יעשה זאת שוב, מול קהל נרגש לא פחות.