אז מי תקף את המסגד בעזה?
גולדסטון חזר והאשים את ישראל בהרג מכוון של פלסטינים תמימים בתקיפת מסגד. בדיקה מעלה ספקות לגבי אמינות הוועדה והחמאס
העימות בין ד"ר דורי גולד לשופט ריצ'רד גולדסטון, עסק בין היתר בפרשת מסגד אל-מקאדמה בבית להיא, שבעניינו חלוקות באופן מוחלט גרסאות ישראל וועדת הבדיקה בראשות השופט.
ועדת גולדסטון האשימה את ישראל בתקיפת המסגד בטיל ששוגר מכלי טיס ב-3 בינואר, ובגרימת מותם של "לפחות 15 פלסטינים". בעימות טען גולדסטון, כי 21 פלסטינים נהרגו שם. הוא הציג את התקיפה כדוגמה הבולטת ביותר למדיניות הישראלית שבכוונת מכוון תקפה אזרחים חפים מפשע. לעומת זאת, ישראל טוענת במסמכים רשמיים כי כלל לא תקפה שם, וכי ההרוגים היו פעילי חמאס שמצאו את מותם בלחימה נגד צה"ל.
מה באמת קרה במסגד? גרסתה של ועדת גולדסטון בעייתית שכן בעבודתה היו כשלים מהותיים רבים. חברי הוועדה הסתמכו באופן בלעדי על עדי ראייה מתוך המסגד, שלא ראו את ההתרחשות מחוצה לו ובפרט ברחבת הכניסה שם פגע הטיל. יתר על כן, הוועדה עצמה מודה שכל העדים הפלסטינים נמנעו במתכוון מלמסור פרטים כלשהם על פעילות ארגוני הטרור מפחד חמאס, ולאור זאת קיים כשל לוגי מאוד בקביעה החד משמעית לפיה העדויות "מהימנות ואמינות".
על כך נוספת תמיהה רבתי נוכח המתודלוגיה המפוקפקת שאימצה הוועדה בבירור נסיבות האירוע. העדויות המוקלטות של הפלסטינים חושפות כי כלל לא שאלו אותם על הימצאות חמושים או נשק במסגד או על הפעילות ברחבה שמחוצה לו.
הנחות יסוד מופרכות עומדות ביסוד עמדת ועדת גולדסטון בפרשה. הוועדה טוענת שלא נמצאו עדויות לשימוש במסגדים למטרות צבאיות, והיא מכנה "שקר" את גרסת ישראל המכחישה את תקיפת המסגד כפי שהתפרסם בדו"ח של משרד החוץ הישראלי.
ואולם, באותו דו"ח עצמו שקראו חברי הוועדה, מופיע מידע חד משמעי המגובה בתיעוד מצולם של תפיסת נשק במסגד סלאח א-דין בעזה במהלך "עופרת יצוקה". הוועדה אינה מסבירה מדוע בחרה להתעלם לחלוטין ממידע זה והיא מסתבכת עוד יותר בגרסתה לאור הודאתה במקום אחר בדו"ח כי לא ביקרה כלל במסגדים ברצועת עזה, למעט שניים שבהם איפשרו לה שלטונות חמאס לבקר מתוך עניין להראות את נזקי התקיפות הישראליות.
ועדת גולדסטון כשלה גם באי בדיקה בסיסית של הנתונים. לו בדקו חבריה את שמות ההרוגים הפלסטינים במסגד אל-מקאדמה, הם היו מגלים כי זהותם והשתייכותם הארגונית של לא מעטים מהם עומדת בסתירה לטענות העדים הפלסטינים לפיהן לא היו במקום פעילי טרור. שבעה מתוך 15 ההרוגים היו פעילי טרור שנטלו חלק בלחימה נגד צה"ל, רובם מגדודי אל-קסאם ומיעוטם מהג'יהאד האסלאמי. לגבי אחד מהם (אחמד אבו עיטה מגדודי אל-קסאם) נמסר, כי הוא הגיע למסגד לפגוש "חברים", ובמשתמע פעילים חמושים נוספים.
אג'נדה פוליטית מוסווית
חבר הוועדה, דזמונד טרוורס, חשף מבלי משים את האג'נדה הפוליטית שלו בקובעו כי "טענות אלה (בדבר ניצול המסגדים לצרכים צבאיים) משקפות תפיסה מערבית בחוגים מסויימים, ולפיה האיסלאם הינן דת אלימה". כך לדידו, עצם העלאת טענה כזו פסולה אף מבלי לבדוק את העובדות לאשורן.
העובדות, אותן לא בדקו טרוורס וחבריו, סותרות עמדה זו לחלוטין. התפקיד החשוב שמייחסת תנועת חמאס למסגדים בג'יהאד נגד ישראל חוזר ומודגש החל מאמנת חמאס, עבור דרך התבטאויות בכירי הארגון וכלה בתיעוד הפעילות הצבאית של גדודי אל-קסאם. באינתיפאדה הראשונה והשנייה נעשה שימוש במסגדים לצורך איתור וגיוס פעילים לזרועות הצבאיות ומחבלים מתאבדים, אחסנת נשק ומפגש של פעילי טרור, מתן הנחיות ליציאה לעימותים אלימים ואף השתמשו בהם כעמדות תקיפה של צה"ל.
שני אירועים בולטים שזכו לכיסוי תקשורתי נרחב היו צריכים להדליק נורה אדומה אצל חברי ועדת גולדסטון. באוגוסט 2007 תקפו כוחות "משטרה" של חמאס את מסגד "ארד אל-ריבאט" הנשלט ע"י הג'יהאד האסלאמי בשכונת זייתון.
שנתיים מאוחר יותר (חודש לפני פרסום הדו"ח) תקפו כוחות "משטרה" של ממשלת חמאס וגדודי אל-קסאם את מסגד איבן תיימיה ברפיח, בו נמצאו פעילים חמושים של ארגון "אנסאר ג'ונוד אל-אסלאם". בשתי ההתקפות גם יחד נהרגו עשרות פלסטינים.
לאור הנתונים הללו, ניתן להצביע על תרחיש נוסף שיכול להסביר את הסיבות לתקיפת המסגד ולגשר בין העמדות הקוטביות של צה"ל וועדת גולסטון.
המודיעין הישראלי איתר את הכוונה של פעיל גדודי אל-קסאם אחמד אבו עיטה להגיע למסגד אל-מקאדמה כדי לפגוש פעילים נוספים במסגד או בקרבתו. אמצעי איסוף אווירי (מזל"ט חמוש) איתר אותו, יחד עם חמושים נוספים שהגיעו לרחבת המסגד מול דלת הכניסה. במקום לא אותרו אזרחים שכן המתפללים שהו בתוככי המסגד. בחלון הזמנים הצר מאוד בו קיבלו את ההחלטה לתקוף, ניתן אור ירוק שכוון לקבוצת החמושים, סמוך לפתח המסגד. הטיל ששוגר פגע בהם וחלקם נהרגו במקום, אך הוא גרם גם לפגיעה בקיר המסגד ולהרוגים נוספים בתוכו.
ועדת גולדסטון, שלא האשימה את חמאס בשמו בפשעי מלחמה בשל מתקפת הטילים, לא בחנה תרחיש זה, שנלמד מתוך מיצוי המקורות הגלויים. היא אף לא ניסתה לברר כלל את אפשרות היתכנותו בשאלות שהפנתה לעדים הפלסטינים. על סמך מידע חלקי ומוטה, בחרה להאשים את ישראל בהרג מכוון של אזרחים פלסטינים.
אך ישראל שוגה אף היא - בכך שאינה מציגה לעיני הציבור את העובדות שבידיה, על מנת לסלק את החשד החמור ביותר בדו"ח הוועדה על פשע מלחמה.
יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר ועמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומנהל המחקר ב-Orient Research Group
לפנייה לכתב/ת 
