קולנוע ישראלי בחו"ל: גאווה או אשליה?

רנן שור. "סטודנט שלא נכנס לקאן חושב שהוא לא מוכשר" (צילומים: מרב יודילוביץ)

"היזהרו מהאקזוטי על חשבון האותנטי", ביקש הבמאי יוסף סידר בחלקו הראשון של הכנס, "המגמה הזו מסתכנת בזה שנאבד את הקהל שלנו כאן. אסור להאמין לאשליה שתעשיית קולנוע, יכולה להפוך לענף יצוא. בלי קהל מקומי, אין לנו תעשייה". סידר דיבר על רוב מוחלט של יוצרים ישראלים שחולמים בצרפתית במקום בעברית, והדגיש כי ה"Middle East Soup" - מונח שהשאיל מהמושג "Euro Soup" - שמכוון למחיקת הזהות והפיכתה של אירופה לאקזוטיקה כללית, עלול להיות בעוכריה של היצירה הישראלית ולהמאיס אותה, בסופו של דבר, על הקהל המקומי והזר.

"השתמשו בריאליזם כפלטפורמה לספר סיפור אישי ואוניברסלי שמשתמש במציאות ומרשה לעצמו להמריא ולעוף מעליה", אמר התסריטאי אורי סיון, שהדגיש כנקודת חולשה את העובדה שגם בבתי הספר לקולנוע בישראל יש עדיין אובססיה מסוימת לריאליזם. "השתמשו במציאות כמגרש משחקים. ספרו סיפורים שאינם מנותקים מהמציאות אבל גם לא כבולים בה", אמר.

אורי סיון. אובססיה לריאליזם

עג'מי? לא התפעלתי

את הפרובוקציה באירוע סיפק הבמאי דובר קוסאשווילי, שביקש לנפץ את מה שהגדיר כ"תחושת האופוריה" שבה שרויה תעשיית הקולנוע הישראלי. "זה שהסרטים שלנו אהודים מאוד בפסטיבלים ומוכרים יותר כרטיסים מאי פעם לא מעיד על איכות הקולנוע הישראלי. הסרטים הישראליים מקבלים במות בעולם מסיבות שונות ומשונות, והאופוריה הזו מסוכנת ועלולה להנציח את הבינוניות ואת המשך ההתחנפות של היוצרים הישראלים לפסטיבלים ורשתות שידור זרות", אמר קוסאשווילי, "הקולנוע הישראלי נכה. זה נס שיש פה סרטים בכלל". קוסאשווילי כיוון בכך לחוסר היכולת של היוצר הישראלי להתפרנס מאמנותו. "אם יוצרים פה רעבים ללחם, על איזו הצלחה אתם מדברים?", אמר.

דובר קוסאשווילי. "זה נס שיש פה סרטים בכלל"

גם מבחינה תוכנית העביר קוסאשווילי ביקורת קשה על העשייה הקולנועית המקומית: "המנוחה והנחלה רחוקה בכל הנוגע לאיכות. מה שיש לנו פה זה קולנוע קומוניקטיבי שמצליח לספר סיפור בלי לאמץ יותר מדי את יכולותיו האינטלקטואליות של הצופים", אמר. בין הדוגמאות שנתן היה באופן מפתיע "עג'מי", שאת תסריטו קרא כלקטור ולדבריו לא התפעל ממנו. בסרט, הודה קוסאשווילי, הוא לא צפה. אז למה פסטיבלים בעולם בכל זאת מאמצים את הקולנוע הישראלי בחיבוק חם? לדברי קוסאשווילי, מדובר ברגשות אשם. "מה שאני אומר זה שאנחנו לא פליני ויום אחד גם הפסטיבלים הבינלאומיים יפסיקו לאמץ אתכם, אז גלו צניעות", סיכם.

העיתונאי והדוקומנטריסט רינו צרור יצא להגנתו של הקולנוע הישראלי בכל הנוגע לאיכות וענה לקוסאשווילי: "יש פה אחלה קולנוע. עושה לי הרושם שאתם מכים את עצמכם קצת יותר מדי". עם זאת, הדגיש כמכשלה משמעותית את חוסר היכולת של היוצר להתפרנס. "זו נקודה דרמטית כיוון שאנשים רעבים עושים סרט אחד ולא ממשיכים לסרט השני", אמר צרור, "אין פרנסה בקולנוע העלילתי והדוקומנטרי בישראל, והדאגה לפרנסת היוצר חייבת לבוא במקביל לגל הגבוה שבשיאו מצוי כיום הקולנוע הישראלי".

רינו צרור. "הקולנוע הישראלי חזק אפילו מהטלוויזיה"

צרור ביקש לתת ליצירה הישראלית להמשיך ולנבוע. "העושים במלאכה הם דוברי אמת ומוסריים וערניים וכן, הם תופסים מקום. לא על כך צריך להכות את היצירה הישראלית", כיוון צרור לדבריו של קוסאשווילי, "הקולנוע הישראלי מציג ברמה אמיתית את המקום הזה שבו אנו חיים. זו הפעם הראשונה שישנו חיבור הדוק בין המצב לבין היצירה וזה כולל סרטים כמו 'ואלס עם באשיר', 'בודדים', 'עג'מי' שהוא פאר היצירה הדוקומנטרית בכלל לדעתי", אמר והוסיף, "הקולנוע הישראלי לטעמי חזק אפילו מהטלוויזיה. הוא הפך נושא לדיבור. זה לא היה קודם".

רנן שור, הסתייג מדבריו של קוסאשווילי: "אני לא מסכים בכל הנוגע לטענות על בינוניותו של הקולנוע הישראלי, אבל לגבי הזחיחות והרצון לרצות את העולם והסכנות שטמונות בכך, זו בהחלט נקודה למחשבה", אמר. "דרך המחשבה הזו של לכוון לפסטיבלים הגיעה גם לבתי הספר. היום סטודנט שלא נכנס לתחרות בוונציה, בקאן או בברלין, חושב שהוא אינו מספיק מוכשר". שור מודה שבמידה רבה בתי הספר הם שעודדו את המגמה: "זה נכון שאנחנו נאבקים להכניס את הסרטים של הסטודנטים שלנו לפסטיבלים, אבל זו אינה חזות הכל. אנחנו נלחמים במגמה שהופכת את הפסטיבלים הבינלאומיים לאוצרות אולטימטיבית".

שור סיכם ואמר כי הקולנוע הישראלי נמצא בתהליך שדורש התמודדות: "גם דובר קוסאשווילי, שהוא כשרון ענק, נמצא בתהליך. הוא עשה סרט ראשון מצוין וסרט שני שכשל. עם כשלון הסרט הזה הוא מתמודד ואני מקווה שהוא למד להיות צנוע. סרטים בסופו של דבר הם טובים או רעים. בקולנוע הישראלי יש מהכל והוא מביא לשולחנו של הצופה ארוחה מלאה עם מנות גורמה, ג'אנק פוד וכל מה שביניהם".