מצב העוני: אכן קשה, אך לא יציב

מליאת הכנסת הגיבה באיחור רב לדו"ח. התקשורת טבלה עד לזרא בפרשיית רצח רווית דם וצבעונית.

 הסקירות החפוזות על דו"ח העוני הסתפקו בקביעה הכוללנית שלפי הדו"ח, המצב "קשה אך יציב". וזהו: הנתונים נדחקו לשולי המהדורות.

אכן, אין זו הפתעה כי מספרם של העניים העובדים הולך וגדל. ידוע היטב כי הגידול במספר העובדים המועסקים במשרות חלקיות, ללא תנאים נלווים, דוחק אנשים לכדי עוני. לא מפתיע ששכר מינימום נמוך וירידה ריאלית של 4% בהכנסות מעבודה, לצד עליות תלולות במחירים, מותירה משפחות רבות בלי כסף למזון, שכר דירה, חשמל וטיפול רפואי.

אבל המצב לא יציב כלל. בדיקה של מדדי העוני בטווח הארוך מלמדת על הרעה מתמדת: אמנם, בשלוש השנים האחרונות שנבדקו חלה ירידה זעירה בשיעורי העוני. ואולם, המגמה, בתמונת הטווח הארוך, חמורה. תחולת העוני בקרב משפחות עלתה מ- 21.1% בשנת 2002 ל- 23.7% בשנת 2008. חמור מכך: תחולת העוני בקרב ילדים עלתה מ- 29.6% ל- 34%.

המצב הולך ומידרדר

והשנה? השכר הממוצע קפוא וערכו הריאלי יורד. שיעורי האבטלה גואים ומספר המובטלים ימשיך לעלות בחדות בחודשים הבאים (אף שקצב העלייה בשיעורי הפיטורין הואט). אין צורך להתמחות בכלכלה כדי להיווכח בעליל שתנאי השכר של העובדים בדרגות הנמוכות הורעו במהירות ובשיעורים חדים.

קל לנחש לאן אנחנו נעים, שהרי הדו"ח הנוכחי מתייחס לתקופה שקדמה למשבר הכלכלי העולמי. הדו"ח הבא כבר מסתמן לו: כן, הוא יהיה חמור וחסר תקדים. ואגב, גם הוא לא יפתיע - הכל צפוי בתחזית הצמודה לדו"ח הנוכחי.

והמדיניות? אכן, בשנה הקודמת חלו שיפורים שמוצאים ביטוי בירידה בשיעורי העוני בקבוצות ספציפיות. אבל התמונה הכוללת עגומה: ממשלת אולמרט הציבה בחגיגיות ובלוויית שצף מליצות יעד לשיפור רב-שנתי. היעד היה חשוב: הובטח כי הכנסות המשפחות בחמישון התחתון יגדלו בשנים 2008 עד 2010 בממוצע בקצב מהיר יותר בעשירית מקצב הגידול של התוצר לנפש.

היעד לא הושג, ונכון לעכשיו אין התקדמות של ממש לקראתו. הממשלה התחלפה, והפתרון נמצא: השגת היעד נדחתה לשנת 2013... מועד שיחול כמובן אחרי תקופת כהונתה...

רק 1,650,000 עניים. רק 783,000 ילדים עניים. שיחכו.

ואם לא די בכל אלה, בא שר האוצר שטייניץ ומצא את האשמים: "לערבים ולחרדים יש חלק באי-העסקתם". אז עכשיו כשהקורבן גם אשם, אנחנו רגועים.

שינוי מדיניות - יותר מסיסמת בחירות

עוני אינו רק מצב כלכלי: הוא מחסור במשאבים, בהזדמנויות ובביטחון, המערער את כבודם של אנשים ומעצים את פגיעותם. הוא תולדה של הפרת זכויות האדם, ומוביל להפרתן פעם נוספת. העוני, שאליו "התרגלנו", מכרסם בהתמדה בבסיס האזרחי וביציבותנו כמדינה דמוקרטית.

שינוי מדיניות מחייב התחייבות שהיא יותר מסיסמא לבחירות הבאות. יש לשוב ולקבוע יעדים חברתיים מדידים לצמצום מימדי העוני והפערים הכלכליים. אסור לדחות אותם לעשור הבא

 - יש לבחון אחת לחצי שנה את ההתקדמות לקראתם, יש לבדוק כל צעד מצעדי המדיניות לאורם. יש לאכוף את חוקי העבודה, להעלות את שכר מינימום, לגבש פתרונות שיובילו ליצירת מקומות עבודה. חיוני להבטיח חינוך שוויוני ולהקים מסגרות לגיל הרך שיאפשרו לאמהות לצאת לעבודה. וזוהי רק ההתחלה.

אבל איך כל זה יקרה, אם לא אכפת? ביום שלישי הקרוב תציין הכנסת לראשונה את היום הבינלאומי למאבק בעוני. ועדת הכספים תקדיש לבקשת פורום ארגונים חברתיים, דיון לדו"ח העוני ולהשגת יעדי העוני והאבטלה של הממשלה. תהיה זו הזדמנות לדעת, אם הדו"ח מעניין מישהו.

ברברה אפשטיין, מנכ"לית עמותת סינגור קהילתי, חברה בפורום לציון היום הבינלאומי למאבק בעוני וממייסדי תנועת "חברה אחרת אפשרית"