אל תקראי לי מניאק, אני בסך הכל משיב אש
אני אחרי אירוע של שברון לב נהייתי מניאק. בואי נגיד שיש לא מעט נשים שהיו שמחות לראות אותי תלוי בכיכר העיר. שקרים, סילופים לגבי מי אני, מה אני, איפה אני, שינויים של מספרי טלפון, מייל משני, מסנג'ר משני. וכן, גם שוטרים קוראים את ערוץ יחסים
פנדורה,
בטור שלך, כמו אריה בטבע: דיוקן של מניאק אורבני מצוי, הגדרת את המניאק במונחים של גיאוגרפיה וגיל. תתפלאי, לא כל מניאק הוא תל אביבי בסביבות גיל 30. בטוח שגם בקיבוצי רמת הגולן או באיזה מושב שכוח-אל בערבה מסתובבים להם פה ושם מניאקים. ובכלל, הגיע הזמן שערוץ יחסים והכותבים בו יתחילו להבין שגם במקומות אחרים בארץ מתחוללת סצינת מניאקים, ולפני מה שאני שומע מחבריי – תל אביב אפילו נחשבת ה"בני ברק" של העניין הזה. כי המשוואה היא פשוטה: ככל שהמקום קטן יותר, ככה האש גדולה יותר (אני במקור מיישוב בצפון, אני יודע על מה אני מדבר).
את קוראת לי מניאק? אני אכנה את עצמי בכינוי קצת יותר מכובד: משיב-אש. מה כוונתי? אז ככה: את חושבת שאנחנו מסתובבים לנו ברחובות העיר (לאו דווקא "הגדולה") ומחפשים רק איפה לזיין? זה לא מדוייק. כל אדם, זכר כנקבה, עובר תקופות בחיים שהתחשק לו להתפרק בלי לעשות חשבון לאף אחד. נכון, ברוב המקרים זה בא אחרי שברון לב. לא יודע למה, מהטור שלך עולה שלא חווית בחייך אירוע כזה. כי יש כאלה שזה עובר להם ליד האוזן, ויש כאלה, בפרט המניאקים, שנופלים לבורות בלי תחתית של עצבות.
אז כן, אני אחרי אירוע כזה הייתי מניאק. בואי נגיד שיש לא מעט נשים שהיו שמחות לראות אותי תלוי בכיכר העיר. שקרים, סילופים לגבי מי אני, מה אני, איפה אני, שינויים של מספרי טלפון, מייל משני, מסנג'ר משני, חומד, זה ממש עבודה לייצר לעצמך דמות שנייה. במיוחד בעבודה שאני עובד.
אותה דמות, שהיא אכן תת-רמה בהתנהגותה, כי הרי אף אחד לא רוצה לצאת הרע שבסיפור, היא ברוב המקרים תולדה של קשר שקרס. הרבה טוקבקיסטיות הגיבו ש"המניאק נוצר מאיזה פרידה שהוא לא קם ממנה". ואני דווקא שמח שזאת דעתכן, כדי להראות לכן כמה אנחנו רגישים וכמה אנחנו כן לוקחים פרידה באופן קשה, דבר שגורם לנו להגיב כמו חיה פצועה שאמורה לשרוד בג'ונגל המסוכן ביותר: נשים. אתן חיות בסרט מסויים ששנייה אחרי שזה נגמר אני מזמין חצי שכונה "עליי" לחגוג בפוסיקאט. אז זהו, שזה לא. אבל ממש לא.
רק כשראיתי שיש להן זוג שדיים הבנתי שהן נשים
זה לא נכון לטעון שמניאק הוא בהכרח גבר. אני מכיר באופן אישי ביותר לפחות שתי נשים, שרק כשראיתי שיש להן זוג שדיים הבנתי שהן נשים. למה? כי הן מתנהגות כמו מניאק. הפספוס העממי יקרא להן "שרמוטות", אבל לא, מניאק מכבד כל מניאק שבא מגזע אחר, צבע אחר, דת אחרת ומין אחר. כן, גם נשים הן מניאקיות. ובינינו, כשאתן מניאקיות, זה כואב. זה מאוד כואב. אני בחור שמפרגן, כמו ששמת לב.
בטור שכתבת יש לך הנחה מאוד מעניינת: המניאק לא מתעניין בך. אפילו הפרזת עם זה לרמה ש"אם אני אתקע עם הרכב בכביש הערבה, הוא האחרון שיעזור לי". זאת בעוד את מציגה את המניאק באור של זקוק לך. אז לא, ממש לא. אני ואת בסוג של קשר שזה ברור לשנינו שאם אנחנו יוצאים ואחרי שניים-שלושה דייטים זה לא מתאים, אני נעלם. כל הבנות שכרגע קוראות את השורה הזאת: עם היד על הלב, כמה פעמים "נעלמתן" ככה פתאום אחרי הדייט השני או השלישי? עדיף להיות מניאק ולא פחדן שלא מסוגל אפילו להרים טלפון.
מניאק אמיתי הוא זאב בודד, הוא משתמש בך לפורקן מיני, כמו שיש בנות שעושות את זה לאחר שזרקו את החבר אחרי זוגיות ארוכה. הוא בבית בוכה, היא חוגגת. אז לה מותר? סבבה, גם לו מותר. ומותר לו בגדול.
קשרים עם שלוש-ארבע נשים במקביל כרשת ביטחון
המניאק גם ממקבל - יוצר קשרים עם שלוש-ארבע נשים לשם העברת הזמן, במסגרת תקופת ההתמנייקות שלו. זאת תקופה שבה הבחור מקבל על עצמו לזיין כל דבר שזז, אבל כל דבר שזז. בינינו, איזה גבר לא רוצה להרגיש זונה פעם אחת בחיים? (והמגיב החננה הנאמן, עשה טובה ולך תעשה כלים במטבח).
הוא ממקבל עם כמה נשים, לשם יצירת רשת ביטחון למקרה שהוא מרגיש קצת בודד לפני השינה. אז כן, יש לו למי לשלוח את ההודעה השנואה עליכן:”ערה?”. הרי אנחנו מניאק, אנחנו לא מתחשבים בשום דבר, אנחנו כמו ילד שלקחו לו את המשחק בגן ואנחנו נהפוך את השולחן של הגננת להשיג את זה בחזרה.
אבל יש דבר אחד חשוב לומר: מניאק, עם כל זה שהוא מניאק, יש לו לב. אולי שלא פונה לכולם, אבל יש לו לב, ובגלל זה לתאר את זה כמו ב"סקס והעיר הגדולה" שבה אני קם בבוקר ונעלם? תסלחי לי, ברמת גן זה לא עובד. אנחנו עדיין (וטוב שכך) לא ניו יורק.
חבריי ואני, בתקופת ההתמנייקות שלנו, רוצים מגע רק מתי שאנחנו צריכים, אנחנו לא יכולים לבוא ולחשוף את עצמנו בצורה גלויה. אבל מניאק אמיתי שומר אותך על אש קטנה ואפילו גורם לך להבין את זה. אצלך זה לא קרה, כי הוא בטח נפגש עם ה"מכורים להתמנייקות".
כמו חתולה מפונקת, כל היום תאכיל אותה, תשקה אותה
והמניאקית, כמו בטבע, כמו חתולה מפונקת, כל היום תאכיל אותה, תשקה אותה, תסרק אותה, תפנק אותה – והיא? תביט עליך במבט של "אני לא אוהבת את עצמי, אני משוגעת על עצמי". מניאקית.
ועוד משהו קטן: אני אוהב וחייב לאהוב את עצמי, כי אני עובד בעבודה שאני דואג כל יום וכל היום לאנשים אחרים. אני שוטר, בבילוש. שם אנחנו חייבים להיות האמאמאמא של המניאקים. כן, גם שוטרים קוראים את ערוץ יחסים. אז תכל'ס זה מתקזז לי, כי אני מניאק אלייך, אבל עוזר לילד לחפש את האופניים שנגנבו לו ובסוף גם מוצא אותם. ואל תשאלי באיזה מבטי הערצה אמא שלו מביטה בי. גם האבא.
אז נשים, תפסיקו להיות צבועות. כולנו מניאקים בסופו של דבר. החוכמה היא לדעת מתי להיגמל מזה. אני עדיין בתקופה שאני "שם", אבל אני אצא מזה, ואני לא מתכוון להתנצל על תקופת ההתמנייקות הזאת. יאללה, לובש את האפוד, למקרה שיתחילו יריות ביפו, אבל במיוחד לקראת התגובות...
האימייל של השוטר
לפנייה לכתב/ת 
