משולש הזהב

ינואר, 1969. בדיוק באותו שבוע בו פורצת לעולם להקת לד זפלין ומוציאה בלונדון את אלבומה הראשון, דיוויד אריק גרוהל נולד באוהיו ארצות הברית. קצת יותר מ-40 שנה אחר כך, דרכו של התינוק שבגר מצטלבת עם האירוע הכל כך גדול שאירע יומיים לפני שנולד. 

אחרי ששינה את היסטוריית הרוק מאחורי התופים עם נירוונה ומכר עשרות מיליוני אלבומים כמנהיג להקת פו פייטרס, דייב גרוהל עדיין לא הגשים את כל חלומות הילדות שלו, חלומות גדולים עליהם לא ויתר. השבוע, "הבחור הנחמד ביותר ברוק", כפי שהוא מכונה בתעשייה האמריקנית, השיק את האלבום של להקת גיבורי העל החדשה שלו, "Them Crooked Vultures".

הכנופייה כוללת את גרוהל מאחורי התופים, חברו הטוב ג'וש הומי מלהקת קווינז אוף דה סטון אייג' על המיקרופון ובעמדת הגיטרה ואת אחד מגיבורי ילדותו - בסיסט להקת לד זפלין, ג'ון פול ג'ונס - על הבס והקלידים.

גרוהל. עוד חלום שמתגשם (צילום: Gettyimages/Imagebank)

השילוב החדש בין שלושת הענקים אינו מקרי. גרוהל והומי, כאמור, הם חברים טובים, וגרוהל היה שותף משמעותי בפריצה הגדולה של קווינז אוף דה סטון אייג', כשניגן על התופים באלבומם "Songs for The Deaf" ויצא איתם גם לסיבוב הופעות. ג'ונס כבר השתתף כמוזיקאי אורח בכמה שירים של הפו פייטרס ובשנה שעברה התארח יחד עם ג'ימי פייג' במופע של הלהקה באיצטדיון וומבלי מול כ-70 אלף איש, ערב שגרוהל הגדיר כ"גדול ביותר בתולדות הלהקה".

רוצים לשמוע? תתאמצו

רק לפני כמה חודשים השלושה הכריזו על שיתוף הפעולה המסקרן ודאגו לשמור על העניין בערפל. הם ערכו הופעות סודיות באירופה ובארצות הברית, הם הוציאו לרשת חלקים קטנטנים של שירים, לא סיפקו ראיונות גדולים ואפילו לא הפיצו תמונת יחסי ציבור רשמית. גם עכשיו, כשהם יוצאים לסיבוב הופעות גדול, הם משתדלים לשמור את העסק על אש קטנה.

פסטיבלים ויעדים גדולים לא תמצאו שם: השלושה ינדדו בדרכים ויופיעו במועדונים קטנים יחסית. לדוגמה, את הופעת ההשקה של האלבום הם החליטו לערוך אתמול (ב') במועדון הריינבו בלוס-אנג'לס, מקום אגדי וסימבולי ללא ספק, אך די מצומצם. גם על ההופעה הזו הם הודיעו רק יום קודם לכן ולא הוציאו כרטיסים למכירה מוקדמת.

הומי. בא לעזרת חבר (צילום: אור אלתרמן)

האופי השיווקי של "Them Crooked Vultures" תואם את המוזיקה שיצרו השלושה ביצירתם החדשה. כששומעים על שלושה כוכבי רוק שחוברים יחד, המחשבה הראשונה היא בומבסטית, גרנדיוזית ומקצועית מאוד. כל ההגדרות האלה אמנם נכונות, אבל אלה הדברים הקטנים שהופכים האלבום הטרי ליצירה טובה ומעוררת השראה.

האלבום החדש של הלהקה המעורבבת הוא נטול פוזה לחלוטין. את הסאונד של האלבום הם החליטו להפוך טיפה ישן, קצת כמו הצלילים באלבומים של קווינז אוף דה סטון אייג', אך מחוספסים ומלוכלכים עוד יותר. החלקים הקצביים של גיטרה-בס-תופים פשוטים אך מאוד מקוריים, והשירים כולם, סביר להניח, נכתבו במהלך ג'אמים ארוכים של השלושה.

הומי שר נפלא ומדגים כישרון נגינה על הגיטרה שלא תמיד בלט בשירים של קווינז, ג'ונס נחוש מאוד על הבס כשהוא דוחף את המיתרים במיומנות רבה. וגרוהל? תמיד תענוג לשמוע אותו כמתופף, אחרי כל השנים האלה כזמר, כותב שירים ומנהיג של להקה. האיש רק השתפר מאחורי התופים וקנה את מעמדו כאחד

ממתופפי הרוק הכריזמטיים ביותר. כמו הומי, באלבום החדש גרוהל מציג זוויות חדשות אותם לא ממש זכינו לשמוע בנירוונה, פו פייטרס או שאר הלהקות בהן היה מעורב.

אבל יותר מכל הניואנסים, באלבום החדש אפשר לשמוע כמה כיף לשלושה לנגן זה לצד זה, כמה החברות והאהבה ההדדית והנצחית למוזיקה היא זו שהביאה אותם לג'מג'ם ולכתוב יחד שירים מצוינים. כמה הרוק'נרול צרוב להם בעצמות. אפשר לשמוע שבחלומות מוזיקליים גדולים, גם אם הם רק של גיטרה-באס-תופים, אפשר לגעת. גרוהל מגשים ומתרגש והקהל יחד איתו.  

• האזינו לאלבום במלואו