זוכה מתקיפה: במסדר הזיהוי היו רק שני אתיופים

שוב נאשמים מזוכים בגלל טעות במסדר הזיהוי: שני נערים שנדקרו בבאר-שבע התבקשו לזהות את התוקפים בתמונות שהוצגו להם, כפי שנוהגת בדרך כלל המשטרה. הנערים ידעו היטב כי התוקפים הם עולים מאתיופיה בשל צבע עורם, אך במסדר הזיהוי שנערך - הם נאלצו לזהות את התוקף מתוך 10 תמונות, שרק שתיים מהן היו של שחומי עור.

בעקבות כך, החליט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לזכות מחמת הספק את שני הנאשמים - שהורשעו בבית משפט השלום. כך הותר לפרסום לבקשת ynet, שיוצג על-ידי עו"ד רינת מודיאני ממשרד ליבליך-מוזר. הנאשם ש"זוהה" בתמונות, כיום בן 21, אמר ל-ynet: "אני רק רוצה לשכוח מכל הסיפור הזה ולהמשיך בחיי".

בקיץ 2004 הותקפו שני נערים בני 15 בפארק בבאר-שבע, על ידי קבוצת עולים מאתיופיה. במהלך הקטטה נדקר אחד הנערים ונפצע באורח בינוני. המשטרה עצרה שני חשודים בני 16, כאשר

אחד מהם זוהה על ידי הקורבנות במסדר תמונות והשני הודה במיוחס לו. נגד השניים הוגש כתב אישום לבית המשפט לנוער, בגין פציעה בנסיבות מחמירות, איומים ותקיפה.

למרות שבבית המשפט לנוער, השופט קבע כי קיימים פגמים בזיהוי של אחד הנאשמים, ולא בטוח שהוא ביצע את המיוחס לו, החליט להרשיע את שניהם וגזר על אחד הנאשמים שמונה חודשי מאסר על תנאי ו-200 שעות שירות לציבור ועל חברו גזר חמישה חודשי מאסר בפועל.

סנגוריהם של הצעירים, עו"ד נועם בונדר ויובל ליבדרו מטעם הסנגוריה הציבורית, הגישו ערעור על הרשעתם. השניים טענו כי אחד מהם, הסובל מפיגור שכלי קל, הודה בעבירות שלא ביצע, והזיהוי של הנאשם השני היה מלא בפגמים.

"שחום העור השני היה עם זקן"

הראייה העיקרית נגד אחד הנאשמים היתה זיהויו על-ידי שניים מהקורבנות, לאחר שעיין באלבום העבריינים במשטרה. השופט פסק כי מעיון בחומר החקירה עולה שאין מחלוקת בין הצדדים לגבי איכות הזיהוי. המשטרה הראתה לקורבנות רק את הדף הראשון של האלבום. בדף זה נמצאו 10 תמונות, ביניהן רק תמונה אחת נוספת של גבר ממוצא אתיופי - המוצא של הנאשם. אותה תמונה היתה של גבר עם זקן.

נציג הפרקליטות טען כי לקורבנות הוצגו 100 תמונות, אבל המשטרה לא שמרה אלא את העמוד הראשון שעל פיו זוהה הנאשם על ידם, אך גם לא ידע להשיב האם בתוך התמונות הנוספות היו כאלה של אנשים ממוצא אתיופי. התובע האשים את המשטרה שגרמה להם לנזק ראייתי ואמר כי "אנו לא יכולים להוכיח שהיו תמונות נוספות".

גם ההודאה של הנאשם השני עוררה מספר בעיות, כיוון שזו שלו לא תאמה את הממצאים בשטח. "בהודאתו חסר חלקם של האחרים בתקיפה, הסכין עליה הצביע הנאשם לא נמצאה בשיחים, מספר הדקירות בהן הודה גדול מאלו שבוצעו בפועל, ואף דגימות הדם שנלקחו מהמעיל שנתפס לא תאמו את ד.נא. של הקורבן שנדקר על ידו", צויין באחד מהפרוטוקולים של בית המשפט. "לאלה יש להוסיף את הסתירה בין תיאור הנאשם השני על ידי אחד הקורבנות כמי שהיה לבוש חולצה קצרה לבין המעיל שהוסגר על ידיו".

השופטים רות אבידע, ניל הנדל ומיכל ברנט, קיבלו את ערעורם של הסניגורים והחליטו לזכות גם את הנאשם השני מחמת הספק, שכן הודאתו לוקחה בחסר, ורק אדם שהיה בזירה יכול היה למסור גרסה מסודרת לגבי רצף האירועים.

לגבי הנאשם שזוכה בשל מסדר הזיהוי, הם כתבו: "לנוכח מהות הפגם במסדר הזיהוי ומתן משקל כה רב לראיית הזיהוי הינו חסר משמעותי. בעינינו הצטרפותם של החסרים האמורים מחליש עד מאוד להסתמך על ראיית הזיהוי מעבר לכל ספק סביר. היו שתי תמונות של אתיופים, כאשר התמונה של האחר הינו בעל של שפם וזקן ונתונים אלו לא מתאימים לנאשם".

מדוברות מרחב נגב נמסר בתגובה כי "נושא הראיות שבמחלוקת, נדון ונשקל כבר בערכאה הראשונה - שם נדחו הטענות והתקבלו אותן הראיות. חשוב לציין כי

 הראיות שהוצגו בפני בית המשפט לא היו רק הודאת אחד הנאשמים וזיהויו של השני באלבום התמונות, אלא ראיות נוספות שהובאו לחיזוק החשדות. בכלל זה אמירות הנאשמים שהוקלטו, זיהויים של הנאשמים בבית המשפט וסתירות בגרסתו של אחד המערערים. פסק הדין איננו מבקר את החקירה המשטרתית, אלא עוסק במשקל הראיות כפי שהוצגו בפני בית המשפט".

יש לציין כי השניים היו במשך יותר משלוש שנים במעצר בית, בשל התמשכות ההליכים המשפטיים נגדם.

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "כתב האישום הוגש על בסיס חומר הראיות בתיק, ממנו ניתן היה ללמוד כי קיים סיכוי סביר להרשעה של שני הנערים. כידוע, בית משפט השלום קיבל את עמדת הפרקליטות והרשיע את שני הנערים בעבירות שיוחסו להם. בית המשפט המחוזי ניתח את מארג הראיות באופן שונה, ונתן משקל שונה לחלק מהראיות שעל בסיסן הורשעו הנאשמים. המדינה לומדת את התיק וטרם התקבלה החלטה האם להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון".