דיון של ועדת החינוך בשדרות? רחוק מדי לח"כים
הוועדה התכנסה לדון ב"כנס שדרות" בעוני ובפערים החברתיים במערכת, אבל איש מחבריה לא בא. דו"ח שהוצג ליו"ר הבודד מצביע על אפליה באפליה המתקנת: הערבים משכבות מצוקה לומדים בכיתות צפופות, לחרדים יש הרבה מקום
העוני והפערים החברתיים הם איום קיומי על מדינת ישראל, נוהגים פוליטיקאים להצהיר. אבל מה קורה כאשר ועדת החינוך של הכנסת מתכנסת בשדרות כדי לדון בנושא? איש מחבריה לא מופיע, מלבד יושב ראש הוועדה, זבולון אורלב. רק הוא שמע היום (ג') על עוד נתונים שמראים כיצד הפערים בחינוך מתרחבים.
מי החברים שלא הגיעו? הרשימה כוללת את חברי הכנסת חיים אמסלם, מנחם אליעזר מוזס, אנסטסיה מיכאלי, אלכס מילר, ציון פיניאן, רונית תירוש, ג'מאל זחאלקה, מוחמד ברכה, דניאל בן סימון ודני דנון.
ומה היו התירוצים שלהם? ח"כ תירוש אמרה שהוזמנה לדיון מחר בשדרות ולכן לא הגיעה היום. ח"כ מילר אמר שהיה בפגישות מחוץ לכנסת. ח"כ בן-סימון השתתף בכנס אחר בנושא העוני. ח"כ פיניאן אמר שהשתתף בישיבה של ועדת הכספים. ח"כ זחאלקה לא הגיע מסיבות אישיות ורפואיות. ח"כ ברכה היה בישיבה בנושא המלחמה בסמים. ח"כ דנון ניהל את הדיון המקביל בוועדה לזכויות הילד שבראשותו, בנושא ילדים ותקשורת. ח"כ אמסלם מסר שחזר מחו"ל והגיע ישר לכנסת. ח"כ מיכאלי הסבירה שהיו לה "מחויבות קודמת וסדר יום קבוע מראש", וביקשה להדגיש ש"שאת עבודת החקיקה עושים במשכן הכנסת בירושלים".
ח"כ אורלב אמר: "אני מצר על היעדרותם של הח"כים, שאיננה מוסיפה כבוד, מה גם שהוועדה עסקה היום בנושא חשוב במיוחד: השפעת העוני על הישגים לימודיים. הח"כים חייבים הסבר לציבור על היעדרותם".
17 תלמידים חרדים בכיתה, 26 בממלכתי
המחקר שהוצג, מטעם תנועת "הכל חינוך" לקידום החינוך בישראל, מצביע על אי שוויון בהעדפה מתקנת, ומדגים כיצד שיטת הקצאת המשאבים הנוכחית של משרד החינוך מקפחת את המגזר הערבי. אוכלוסיות מרקע סוציו-אקונומי נמוך לא זוכות לאותן ההטבות כמו אוכלוסיות דומות במגזר היהודי.
בעמותה הסתמכו על נתוני תקן השעות של משרד החינוך מ-2008, ופילחו את הנתונים מ-1,950 בתי ספר יסודיים (מתוך כ-2,250) ועוד 579 חטיבות ביניים (מתוך כ-605).
מהנתונים עולה כי במעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, בבתי הספר היסודיים, במגזר היהודי יש 23 תלמידים בממוצע בכיתה, וממוצע השעות לכל תלמיד (מספר המייצג את היקף המשאבים שמוקצה לבית הספר) הוא 2.10. לעומת זאת, במגזר הערבי במעמד הסוציו-אקונומי הנמוך ממוצע התלמידים לכיתה עומד על 30.8 וממוצע השעות לתלמיד - 1.6. משמע: הערבי לא רק לומד בכיתה גדולה יותר, גם המשאבים המוקצים לו מופחתים.
מהשוואת תנאיהם של התלמידים בעלי הרקע הכלכלי-חברתי נמוך בזרמים השונים בתוך המגזר היהודי, עולה כי ברשת החינוך העצמאית נהנים התלמידים מהכיתות הקטנות ביותר ביסודיים:
- בזרם החרדי: 17.4 תלמידים בכיתה, ממוצע של 2.2 שעות לתלמיד.
- בזרם הממלכתי-דתי: 22.5 תלמידים, 2.38 שעות.
- בזרם הממלכתי: 26 תלמידים, 2 שעות לתלמיד.
העודפים הולכים קודם כל ליהודים
ההעדפה המתקנת לטובת החלשים מתבטאת בכך שתלמיד בחינוך הממלכתי היהודי שבא ממעמד סוציו אקונומי גבוה ילמד בכיתה צפופה יותר, שבה ממוצע התלמידים הוא 30 בכיתה ומספר שעות נמוך של 1.4.
כן נבחנו תוספות השעות שמחלק משרד החינוך במקרה של עודפים. תלמידי החינוך הממלכתי-דתי נהנו מתוספת של 22-34 אחוזים לתקציב השעות לכיתה ולתלמיד, בחינוך היהודי-ממלכתי מתוספת של 15-20 אחוזים, ואילו במגזר הערבי הרשמי - רק 2-5 אחוזים. תוספת זו, שאינה ממקורות שעות התקן,
מגבירה לפי מחברי המחקר את הפערים בהקצאת המשאבים במגזר היהודי למגזר הערבי
גם בחטיבות הביניים נמצאו פערים דומים עבור תלמידים מרקע של מצוקה. ממוצע התלמידים לכיתה הוא 25.7 לתלמיד במגזר היהודי, עם "מדד" הקצאת משאבים של 2.42 שעות לתלמיד. אצל הערבים, יש 33 תלמידים בכיתה ולכל אחד מהם מוקצות רק 1.38 שעות.
מנכ"ל "הכל חינוך", הרב שי פירון, אמר בעקבות הממצאים כי השיטה הנוכחית של הקצאת משאבי ההוראה "אינה תומכת במטרה של צמצום פערים ובמתן הזדמנות מחודשת לפריצת מסגרות ולמוביליות חברתית וכלכלית. השיטה אף גורמת להנצחת הפערים".
לפנייה לכתב/ת 
